רוקי מרציאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Boxbelt Heavychamp.png

רוקי מרציאנואנגלית: Rocky Marciano;‏ 1 בספטמבר 1923 - 31 באוגוסט 1969), נולד בשם רוקו פרנסיס מרקג'אנו (Rocco Francis Marchegiano), היה מתאגרף אמריקאי-איטלקי. מרציאנו היה אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד מ-1952 עד 1956, צבר לזכותו 43 ניצחונות בנוקאאוט מתוך 49 ניצחונות (שיעור של 87.8% נוקאאוטים), ונותר האלוף היחידי במשקל כבד בהיסטוריה של האיגרוף שזכה בכל אחד מהקרבות בהם השתתף במהלכה של הקריירה המקצוענית שלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרציאנו היה אמריקאי-איטלקי, נולד וגדל בברוקטון שבמסצ'וסטס לפיירנו ופסקואלינה מרקג'אנו. למרציאנו היו שלוש אחיות - אליס, קונסטה, ואליזבט ושני אחים - לואיס ופיטר. כשהוא היה בערך בגיל שמונה עשר חודשים הוא לקה בדלקת ריאות, שממנה הוא כמעט נפטר. בנעוריו הוא שיחק כדורסל, עבד בביתו בהרמת משקולות, כשהשתמש בשק דואר ממולא שהיה תלוי על עץ בחצר האחורית של ביתו כשק איגרוף. הוא למד בבית ספר התיכון ברוקטון, שם הוא שיחק בנבחרות הפוטבול והכדורסל, אולם הושעה מנבחרת הכדורסל של בית הספר מכיוון שהצטרף לליגת הכנסייה, והפר את חוקי בית הספר האוסרים על שחקנים להצטרף לקבוצות אחרות. הוא נשר מבית הספר בטרם סיים כיתה י'. לאחר מכן עבד מרציאנו כסבל במשאיות תובלה שנעו מברוקטון אייס לחברת קול. הוא גם עבד כחופר שוחות וסנדלר. מרציאנו גם התגורר בהנסון שבמסצ'וסטס, הבית בו דר עדיין עומד על תילו ברחוב הראשי. במרץ 1943, מרציאנו גויס לצבא לפרק זמן של שנתיים. הוא הוצב בויילס, ושירת במעבורת אספקה בתעלת למאנש שהייתה בדרכה לנורמנדי. לאחר שהמלחמה הסתיימה הוא סיים את שירותו בפורט לואיס שבוושינגטון. ‏‏‏[1]

הקריירה כחובבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמרציאנו חיכה לסיום שירותו הצבאי, הוא ייצג את הצבא וזכה בטורניר איגרוף חובבני של הכוחות המזוינים לשנת 1946. הקריירה החובבנית שלו הופסקה ב-17 במרץ 1947, כשמרציאנו צעד לתוך הזירה כמתחרה מקצועני. באותו הלילה הוא הביס את ליי אפרסון בנוקאאוט לאחר שלושה סיבובים. אולם, בצעד בלתי שגרתי, שב מרציאנו לזירת החובבנים ונלחם בטורניר האליפות של מזרח ארצות הברית של ה-Golden Gloves במרץ 1948. הוא הפסיד לקולי ואלאס במהלך התחרות. הוא המשיך להילחם כחובבן במהלך האביב והתחרה במבחנים האולימפיים של ה-(Amateur Athletic Union (AAU בבוסטון גרדן. שם הוא ניצח בנוקאאוט את ג'ורג' מקגיניס, אולם פצע את ידיו במהלך הקרב ואולץ לעזוב את הטורניר. הקרב עם מקגיניס היה הקרב האחרון בקריירה שלו כחובבן. ‏‏‏[2] בשנותיו החובבניות, הוא החזיק במאזן זכות של 4-8 ניצחונות לעומת הפסדים, ויהיו אלה הפעמים האחרונות שמרציאנו יידע הפסד. ‏‏‏[3] בסוף מרץ 1947 יצא מרציאנו עם מספר חברים ונסע לפאיטוויל שבצפון קרולינה, לפאיטיוויל קאבס, קבוצת אימון של קבוצת הכדורסל השיקגו קאבס. ‏‏‏[4] מרציאנו החזיק מעמד שלושה שבועות לפני שהושלך מהקבוצה. לאחר שנכשל בניסיונותיו למצוא קבוצה אחרת, הוא שב לברוקטון והחל באימוני איגרוף עם חברו משכבר הימים, עלי קולומבו. אל וויל שירת כמנהלו וצ'ארלי גולדמן כמאמנו וכמורו.

הקריירה המקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהוא נלחם בקרב מקצועני אחד בלבד (נגד לי אפסון), ב-12 ביולי 1948, החל מרציאנו להילחם באופן קבוע כמתאגרף מקצועני. בלילה ההוא הוא ניצח בקושי בקרב נגד הארי ביליזריאן. הוא זכה את הראשון מבין שישה עשר קרבות רצופים בנוקאאוט, כולם לפני הסיבוב החמישי, ותשעה טרם סיומו של הסיבוב הראשון. דון מוגארד נעשה המתאגרף הראשון ששמר על מרחק מה"סלע" ("The Rock"), אך מרציאנו ניצח לפי החלטת השופטים.

בשלב מוקדם בקריירה שלו הוא שינה את איות שם משפחתו. הכרוז הודיע בפרובידנס שברוד איילנד שאין הוא יכול להגות את השם מרקג'אנו, אז מאמנו של מרציאנו, אל וויל, הציע שהם ייצרו שם עט. ההצעה הראשונה הייתה רוקי מאק, שמרצאינו דחה אותה. הוא החליט על שם שנשמע איטלקי יותר, "מרציאנו". ‏‏‏[5] מרציאנו זכה בשלושה קרבות נוספים בנוקאאוט, עד שפגש בטד לורי, שלדעת עדים היה ביתרון בשלושה-ארבעה סיבובים מתוך העשרה, אף על פי כן, מרציאנו שמר על רצף הניצחונות שלו וניצח את לורי לפי החלטת השופטים. מרציאנו נלחם בלורי בשנית בנובמבר 1950 ושוב היה זה קרב בן עשרה סיבובים. אחרי הקרב הראשון עם לורי היו למרציאנו ארבעה נוקאאוטים עוקבים, בכללם קרב בן חמישה סיבובים ב-19 בדצמבר 1949 עם פיל מוסקאטו, מתאגרף עתיר ניסיון במשקל כבד מבאפלו שבמדינת ניו יורק, והמתאגרף הראשון מהשורה הראשונה עמו התעמת מרציאנו. כעבור שלושה שבועות מהקרב ניצח מרציאנו את קרמין וינגו בניו יורק, הנוקאאוט שהנחית מרציאנו בסיבוב החמישי כמעט והרג את וינגו. בקרב הבא של רוקי בשלהי מרץ 1950, הוא הביס בקרב קשה בן עשרה סיבובים לפי החלטת השופטים, נגד מתאגרף שיתחרה עמו על הכתר ב-1953, רולנד לה סטרזה. הקרב עם לה סטרזה היה צמוד במיוחד, מרציאנו ניצח 4-6 לפי החלטת שלושת השופטים.

מרציאנו זכה בשלושה נוקאאוטים נוספים ברציפות לפי שהתמודד פעם נוספת עם לורי. מרציאנו ניצח שוב, לפי החלטה פה אחד של השופטים. לאחר מכן הוא ניצח בארבעה נוקאאוטים נוספים ובקרב עם רד אפלגייט שהוכרע לפי החלטת השופטים בסוף אפריל 1951. הוא צולם ונצפה בטלוויזיה הלאומית בפעם הראשונה, בקרב בו ניצח את רקס ליין בנוקאאוט, לאחר שישה סיבובים, ב-12 ביולי 1951. ניצחון נוסף ששודר בטלוויזיה הלאומית היה כשהתמודד מול ג'ו לואיס. מרציאנו הביס את לואיס, במה שהיה אחד מהקרבות האחרונים בקריירה של לואיס, תוצאה שהותירה אותו ברגשות מעורבים, מאחר שלואיס היה האליל שלו מאז ילדותו.

האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ארבעה ניצחונות נוספים, בכללם על לי סבולד והארי מתיוס, התמודד מרציאנו על כתר אליפות העולם במשקל כבד מול ג'רסי ג'ו ואלקוט בן ה-38, בקרב שנערך בפילדלפיה ב-23 בספטמבר 1952. ואלקוט הפיל את מרציאנו בסיבוב הראשון ובנה לעצמו בהתמדה יתרון בנקודות; אולם בסיבוב השלוש עשרה, הימנית "סוזי קיו" של מרציאנו הפילה את ואלקוט. ואלקוט לא יכל לעמוד על רגליו בטרם הסתיימה הספירה עד עשר ומרציאנו היה אלוף העולם החדש במשקל כבד. ההגנה הראשונה שלו על הכתר הייתה שנה אחרי כן נגד ואלקוט, ובפעם הזאת הוא ניצח אותו בנוקאאוט בסיבוב הראשון. אחרי כן קרא עליו תיגר רולנד לה סטרזה. לאחר שלסטרזה היה יתרון קל בנקודות במחצית הקרב, ניצח מרציאנו בנוקאאוט טכני בסיבוב האחד עשר.

אחרי כן באו שני קרבות עוקבים נגד אלוף העולם לשעבר במשקל כבד ובמשקל קל, אזארד צ'ארלס האגדי, שהיה האדם היחידי מאז ומעולם שהחזיק מעמד חמישה עשר סיבובים נגד מרציאנו. מרציאנו זכה בקרב הראשון בנקודות ובשני בנוקאאוט בסיבוב השמיני. אז פגש מרציאנו את אלוף בריטניה ואירופה, דון קוקל. מרציאנו הביס אותו בנוקאאוט בסיבוב התשיעי.

הקרב האחרון של מרציאנו על הכתר היה נגד ארצ'י מור והוא התקיים ב-21 בספטמבר 1955. הקרב נקבע במקום ליום לפני כן, אולם מכיוון שהייתה התראת הוריקן נאלצו לדחותו. מרציאנו נפל בנוקאאוט בסיבוב השני, אבל הוא קם על רגליו והכה בנוקאאוט את מור בסיבוב התשיעי וניצחו. לפני כן הכה מרציאנו את מור בנוקאאוטים בסיבובים השישי והשמיני, אבל צלצול הפעמון הציל את מור.

מרציאנו הכריז על פרישתו ב-27 באפריל 1956. ‏‏‏[6]

אחרי פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרציאנו שקל קאמבק ב-1959 כשאינגמר ג'והנסון ניצח באליפות העולם במשקל כבד כשהוא גובר על פלויד פטרסון בקרב שהתקיים ב-26 ביוני 1959. לאחר חודש ראשון של אימונים מזה שלוש שנים, חזר בו מרציאנו מהחלטתו ולעולם לא שקל קאמבק שוב. בשנת 1966 הוצעו לו מיליוני דולרים להילחם נגד מוחמד עלי, שהיה אותה עת אלוף העולם במשקל כבד, אבל מרציאנו סירב בהחלטיות, יש להניח שהיה זה מכיוון שהוא הכיר בכך שלא היה לו כל סיכוי נגד עלי, שהיה אז בשיאו, בעוד מרציאנו פרש עשר שנים קודם לכן והיה כעת בגיל 43. ‏‏‏[7] לאחר פרישתו הייתה למרציאנו תוכנית אירוח שבועית בטלוויזיה בנושא איגרוף, ששודרה במשך שנה. במשך תקופה קצרה הוא עבד כשופט בהיאבקות (מרציאנו היה שופט טוב בבית הספר התיכון). הוא המשיך כשופט וכפרשן איגרוף בתחרויות איגרוף במשך שנים רבות.

בשלהי יולי 1969, מעט לפני מותו, השתתף מרציאנו בצילום הסרט The Superfight: Marciano vs. Ali. שני המתאגרפים צולמו מתאגרפים, אחרי כן נערך הסרט בסימולצית מחשב שדימה קרב אפשרי ביניהם, כפי שכל אחד מהם היה בתקופת השיא שלו. הקרב הוקרן ב-20 בינואר 1970. מרציאנו ניצח בנוקאאוט בסיבוב ה-13.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969, בערב יום הולדתו ה-46, נסע מרציאנו במטוס פרטי קטן, ססנה 172. ‏‏‏[8] המטוס היה בדרכו לדה מוין שבאיווה. היה זה לילה ומזג אויר גרוע שרר בחוץ. הטייס, שלא היה מיומן בטיסה במזג אויר מסוכן כזה, ניסה להנחית את המטוס בשדה תעופה קטן ליד ניוטון שבאיווה, אבל פגע בעץ שהיה שני מיילים לפני השדה. הדלק אזל במטוס. רוקי, הטייס הצעיר, ונוסע נוסף נהרגו מהמהלומה. ראשו של רוקי נערף מההתנגשות, ולכן נערכה לו לוייה בארון מתים סגור. ‏‏‏[9] מרציאנו היה בדרכו לשאת נאום תמיכה בבנו של חברו וחיכתה לו מסיבת הפתעה שנערכה לכבודו. הוא קיווה לשוב מוקדם בבוקר בשביל מסיבת יום הולדתו ה-46 עם אשתו. הוא הגיע מארוחת ערב בשיקגו שהתקיימה בביתו של חברו אנדי גרנטלי, שהיה יושב ראש הנהלת חברת המכוניות STP.

מרציאנו נטמן בבית הקברות Forest Lawn Memorial Cemetery בפורט לודרדייל שבפלורידה. אשתו, שהלכה לעולמה חמש שנים אחריו בגיל 46 קבורה לצידו. אביו נפטר במרץ 1972, ואימו בראשית ינואר 1986.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971 נייט פליישר, מייסד כתב העת "הזירה", נקב בשמו של מרציאנו כאחד מעשרת אלופי העולם במשקל כבד הטובים ביותר בהיסטוריה. ‏‏‏[10] ב-1998 המגזין "הזירה" נקב בשמו של מרציאנו כמתאגרף השישי בטיבו מאז ומעולם. ב-2002, דירג המגזין את מרציאנו במקום השנים עשר ברשימת שמונים המתאגרפים הטובים ביותר בשמונים השנים האחרונות. ב-2003 מיקם "הזירה" את מרציאנו במקום ה-14 ברשימת 100 המתאגרפים הטובים ביותר של כל הזמנים. ב-2005, הכתיר 'ארגון מחקר האיגרוף הבינלאומי' (International Boxing Research Organization) את מרציאנו כמתאגרף השישי בטיבו במשקל כבד בכל הזמנים. ‏‏‏[11]

בדירוג משנת 1977 של כתב העת "הזירה" הוכתר מרציאנו כמתאגרף האיטלקי-אמריקאי הגדול ביותר. ב-2007, ברשימת ESPN.com של חמישים המתאגרפים הטובים ביותר בכל הזמנים, דורג מרציאנו במקום ה-14. סימולצית מחשב ששידר מורי וורונר ברדיו ב-1968 הסיקה שמרציאנו היה המתאגרף הגדול ביותר במשקל כבד. ‏‏‏[12]

מרציאנו מחזיק בהישג של קו הניצחונות הארוך ביותר ללא כל הפסד במשקל כבד והיה אלוף העולם במשקל כבד היחידי שלא הפסיד במהלך הקריירה שלו. לארי הולמס הלך בעקבותיו כשב-1985 עמד מאזנו החיובי על 0-48, לפני שהפסיד פעמיים למיכאל ספינקס. המתאגרף במשקל קל דריוס מיכאלשובסקי קרא תיגר אף הוא על מרציאנו כשעמד מאזנו על 0-48. ג'וליוס סזר שבז מחזיק בהישג של 88 הניצחונות הרציפים עד שהוא הגיע לתיקו ב-1993. מאזנו של וילי פפ, מתאגרף במשקל חצי-בינוני, עמד על 0-63 לפני שהוא נוצח. פקי מקפרלנד היה מתאגרף במשקל קל (נלחם בין 1904-1915) שהפסיד את הקרב הראשון שלו ואז ניצח ב-98 הקרבות הבאים, חרף העובדה שהוא מעולם לא זכה בתואר אלוף העולם במשקל קל.

במהלך ההיסטוריה, מתאגרפים בודדים בלבד פרשו בלתי מנוצחים. מאזנו של סבן אוטקה שהתאגרף במשקל חצי-כבד עמד על 0-34 כשהוא פרש, ואילו פלויד מאיווטר הבן, מתאגרף במשקל חצי-בינוני, פרש כשהמאזן לזכותו הוא 0-39 ‏‏‏[13] מתאגרפים בודדים פרש בלתי מנוצחים, אולם ספגו תיקו, ג'י וון קים פרש כאלוף בלתי מנוצח במשקל תרנגול בשנת 1986, וריקרדו לופז פרש ב-2001 במאזן קרבות של 1-0-51, ומאזנו של מתאגרף המשקל הבינוני לסלאו פאפ היה 2-0-28.

מרציאנו חטף נוקאאוטים שהפילו לקרשים רק פעמיים במהלך הקריירה המקצוענית שלו. הראשון אירע בקרב האליפות הראשון שלו, נגד ג'רזי ג'ו וולקוט והשני התרחש בזמן הקרב נגד ארצ'י מור. בשני המקרים, הוא תאושש, קם על רגליו, הפיל בנוקאאוט את יריביו וניצח.

אגרופיו של מרציאנו נבחנו ונדונו בגיליון מהתאריך דצמבר 1963 של כתב העת Boxing Illustrated, שם נכתב: "כוח ההדף של מהלומותיו של מרציאנו הם רבים יותר משל כדור חודר שריון והם מייצגים אנרגיה רבה כל כך כמו להרים 1000 פאונדים של משקל לגובה של רגל אחת מעל הקרקע." ‏‏‏[14] ‏‏‏[15]

כתב העת רינג כינה את מרציאנו מתאגרף השנה שלוש פעמים. שלושת קרבות האליפות שלו בין 1952-1954 כונו קרבות השנה של המגזין. משאל של 2006 בכתב העת ESPN בחר בקרב האליפות של מרציאנו נגד וולקוט כנוקאאוט הטוב ביותר מאז ומעולם. מרציאנו גם קיבל את חגורת היקוק עבור היותו האתלט המקצועי המצטיין של שנת 1952. ב-1955, הוא נבחר כאתלט האמריקאי השני בחשיבותו של אותה שנה.

מרציאנו הוא חבר ב'היכל התהילה הבינלאומי של האיגרוף' (International Boxing Hall Of Fame).

פסל ברונזה של מרציאנו מתוכנן להיבנות ב-2009 בעיר מולדתו בברוקטון. את הפסל תעניק לעיר מועצת האיגרוף העולמית (World Boxing Council). האמן מריו רנדון, ראש 'המכון האוניברסיטאי לאמנויות יפות' בקולינה מקסיקו נבחר לגלף את הפסל. ‏‏‏[16]

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרים רבים נכתבו על מרציאנו, בכללם Rocky Marciano, Biography of a First Son.
  • מרציאנו היה נושא סרט הטלוויזיה נעשה ב-1999, Rocky Marciano כמו גם Marciano ב-1979. בסרט רוקי מ-1976, אומר לרוקי בלבואה מיקי מאמנו שסגנון האיגרוף שלו וליבו מזכירים לו את מרציאנו. ברוקי 5 הבזק לאחור מראה את מיקי נותן לרוקי מחרוזת מוזהבת מכפתור חפתים שמעוצבת כמו כפפת האיגרוף שהוא אמר שרוקי מרציאנו נתן לו.
  • מרציאנו היה גם נושא ציורים אחדים ובול שהנפיק דואר ארצות הברית ב-1999 שיצא לזכרו.
  • רוקי מרציאנו מופיע במשחקי וידאו רבים שנושאם איגרוף בכללם Knockout Kings, Fight Night 2004

, ו-Fight Night: Round 2.

  • הראפר רוק מרציאנו שאל ככל הנראה את שם המתאגרף, ושינה אותו מעט על מנת להופכו לשלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Skehan, Everett M. (1977). Rocky Marciano: Biography of a First Son. Boston, Massachusetts: Houghton Mifflin, 39. ISBN 039525356X. ‏
  2. ^ ‏Skehan, Everett M. (1977). Rocky Marciano: Biography of a First Son. Boston, Massachusetts: Houghton Mifflin, 70. ISBN 039525356X
  3. ^ ‏Skehan, Everett M. (1977). Rocky Marciano: Biography of a First Son. Boston, Massachusetts: Houghton Mifflin, 73. ISBN 039525356X
  4. ^ ‏Skehan, Everett M. (1977). Rocky Marciano: Biography of a First Son. Boston, Massachusetts: Houghton Mifflin, 66. ISBN 039525356X.‏
  5. ^ רוקי מרציאנו בגלריית פורט
  6. ^ ‏Mullan, Harry (1996). Boxing: The Definitive Illustrated Guide to World Boxing. London, England: Carlton Books, 81. ISBN 0785806415
  7. ^ ‏Skehan, Everett M. (1977). Rocky Marciano: Biography of a first son. Boston, Massachusetts: Houghton Mifflin, 257. ISBN 039525356X
  8. ^ "קרבות וטיסות... התרסקות מטוס הססנה של רוקי מרציאנו, 31 באוגוסט 1969, ב-Check-Six.com
  9. ^ מותו הטרגי של רוקי מרציאנו
  10. ^ נייט פליישר, עשרת המתאגרפים הטובים ביותר במשקל כבד
  11. ^ דירוג כל הזמנים‏, International Boxing Research Organization (March, 2005).
  12. ^ כתבה בטיים
  13. ^ דן רפאל, "מאיווטר הבן פורש, מבטל את הקרב החוזר עם דה לה הויה", ESPN.com, ה-7 ביוני 2008
  14. ^ מבחן האגרוף של מרציאנו ב-kolumbus.fi
  15. ^ עוד על מבחן האגרוף של מרציאנו ב-kolumbus.fi
  16. ^ מאריה פאפאדופולוס, "היכן לשים את רוקי?", ב-Enterprise.com ה-10 ביולי 2008