רותם קובנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רותם קובנר

רותם קובנר (נולד ב-11 ביולי 1960) הוא היסטוריון, פסיכולוג ישראלי המתמחה בתולדות יפן המודרנית, ופרופסור מן המניין בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רותם קובנר נולד במכמורת ועשה את שנות חייו הראשונות בקיבוץ מעיין צבי. לאחר מכן עבר עם משפחתו לחיפה, שם גדל ולמד בבית הספר הריאלי. לאחר גיוסו סיים קורס חובלים בחיל הים ושרת כסגן מפקד סטי"ל וכמפקד קורס בבית הספר לפיקוד ימי. קובנר עשה את חוק לימודיו לתואר הראשון בחוגים ללימודי מזרח אסיה ובפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. עם סיום התואר בהצטיינות זכה במלגת חילופי סטודנטים ויצא ללימודים באוניברסיטה החופשית בברלין. משם המשיך ליפן עם מלגה של משרד החינוך היפני, שם שהה שש שנים ולמד לתואר שני ושלישי בפסיכולוגיה באוניברסיטת צוקובה שבעיר המדע צוקובה. במהלך התקופה עבד גם כפסיכולוג בבית חולים פסיכיאטרי וכיזם ומפתח של תכנה ללימוד מערכת כתב הקנג'י בשפה היפנית. סיים דוקטורט ב-1995 והמשיך לפוסט-דוקטורט במרכז ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת סטנפורד ופוסט-דוקטורט שני במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. התחיל ללמד באוניברסיטת חיפה ב-1998 כמרצה בכיר וקודם לפרופסור חבר ב-2004. ב-2013 קודם לדרגת פרופסור מן המניין.‏[1] הקים את החוג ללימודי אסיה ב-2002 ועמד בראשו עד 2008. קובנר שהה כפרופסור אורח באוניברסיטת ואסדה שבטוקיו ובאוניברסיטת ז'נבה ומשמש כחבר מערכת במספר כתבי עת בינלאומיים.

קובנר נשוי, הם מתגוררים בקריית טבעון ולהם שלוש בנות ובן.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של רותם קובנר עוסקים בשלושה תחומים: האחד הוא התפתחות התפישה הגזעית במערב כלפי יפן והתגובה היפנית כלפיה החל מסוף המאה ה-19, השני הוא ההתנהגות הצבאית במלחמות המודרניות של יפן ובמיוחד במלחמת רוסיה-יפן, והנושא השלישי הוא יחס היפנים ליהודים בעת המודרנית.

התגובה היפנית לתפישת הגזע המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא זה הוא בעל חשיבות מיוחדת לא רק משום שיפן הייתה האומה שהצליחה יותר מכל אומה אחרת, מחוץ לאירופה וארצות הברית, בתהליך המודרניזציה, אלא משום שהיא הייתה האומה האסייאנית היחידה שהפכה עוד בשלהי המאה ה-19 למעצמה אזורית ובהמשך למעצמה עולמית תוך שמוש בטכנולוגיה מערבית. בד בבד, יפן הייתה גם האומה שהטמיעה באופן הקיצוני ביותר תפישות גזע מערביות הן ביחס לעמים אחרים אותם כבשה והן באופן בו ראו היפנים את עצמם. קובנר גורס שלנושא הגזע יש תפקיד משמעותי בתולדותיה והתפתחותה של יפן המודרנית, וניתן לזהות אותו לא רק בסכסוכים התכופים בהם הייתה מעורבת עד 1945 אלא אף בתפיסה העצמית של היפנים כיום. פתיחת יפן התרחשה בשעה שתחושת העליונות הגזעית במערב התקרבה לשיאה. היפנים הטמיעו את המדרג הגזעי שהיה מקובל במערב אך היו גם נחושים לשפר את מיקומם הלאומי והגזעי באופנים שונים. הדרך המרכזית הייתה שיפור מעמדה הבינלאומי של יפן באמצעות קדמה טכנולוגית ותרבותית והתפשטות אימפריאלית. עם זאת, יפנים רבים מצאו עניין גם בשינוי פיזי שאמור היה להתגשם באמצעות נישואים עם נשים מערביות, תזונה משופרת עם דגש על בשר וחלב, שינוי של ביגוד ותסרוקת, ואף ניתוחים פלסטיים ואסתטיים (כבר ב-1896 פתח רופא יפני את הניתוח הראשון להכפלת הקמט בעפעף כך שידמה לזה הנפוץ במערב).

קובנר החל את עבודתו בנושא בניסיון לברר את דימוי הגוף היפני ולזהות את מקורותיו. בשורה של מחקרים בקרב צעירים יפנים הוא זיהה דימוי גוף נמוך יחסית לארצות אחרות באסיה ובמערב, הנובע, בין השאר, מאימוץ אידאלים גופניים הקרובים יותר למקובל במערב מאשר ביפן וכן מחרדה בין-אישית וקשיי תקשורת הנעוצים באישיות ובחברה היפנית. ‏‏‏[2]

בשלב מאוחר יותר, פתח קובנר במחקר היסטורי בניסיון למפות את תהליך הטמעת האידאלים הגופנים והגזעיים שהיפנים עברו מאז המאה ה-19 ולבחון את חשיבותו והשפעתו על יחסי יפן עם העולם. ‏‏‏[3] קובנר גורס שהקבוצה הדומה ביותר ליפנים בהטמעה של תפישה שלילית של קבוצת יחסות ושל התמודדות עם שינוי ושל נטייה להצטיינות, היא יהדות גרמניה בתקופה שמאז תהליך האמנסיפציה ועד השואה.

התפתחות התפישה הגזעית באירופה כלפי יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפישה הגזעית באירופה כלפי יפן היוותה את הבסיס לתגובה המקומית מאז פתיחתה הכפויה של המדינה ב-1854. במחקריו החלוציים בנושא קובנר מצא שעד המאה ה-18 תארו מבקרים אירופאים את היפנים כלבני עור וכמעט שלא שתו לבם להבדלים הגופניים בהם אנו מבחינים כיום. ראשית השינוי בתפישה הגזעית כלפי יפן, יחד עם מזרח אסיה וסין בראשה, התרחש לדעתו במאה ה-18. ‏‏‏[4] הוא מתחיל למעשה בחלוקה הטקסונומית של הבוטנאי השבדי קארולוס ליניאוס אשר סיווג את האסייאנים כבעלי עור צהבהב ובעלי תכונות הנחותות במובלע משל אירופאים, ונמשך בראיה של אנתרופולוגים ופילוסופים כפרידריך בלומנבך ועמנואל קאנט את האסיינים כגזע נחות הנמצא בנסיגה. במאה ה-19 סייעו תורות פופולריות כגון פיזיונומיה, פרנולוגיה וקרניולוגיה, לקיבוע האסייאנים כגזע שני במדרג, הרחק מתחת לאירופאים, אם כי הייתה זו תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין שנתנה את האישוש המדעי החשוב ביותר לאלה שהסבירו את העליונות המערבית באותה תקופה. ‏‏‏[5]

קובנר טוען שהתפתחות התפיסה הגזעית כלפי יפן תורמת לא רק להבנת שורשי התגובה היפנית למערב בעת המודרנית והמאבק הגזעי שיפן וארצות הברית נהלו במהלך מלחמת העולם השנייה, אלא גם להבנת התפתחותו הכללית של רעיון הגזע ותולדות הגזענות באירופה. בשעה שמרבית החוקרים של נושא הגזע מתמקדים ביחס לאפריקאים ובעבדות ובמקביל בהתפתחות האנטישמיות באירופה, המקרה היפני מלמד שגם עמים שלא נכבשו על ידי כוחות אירופאים, שרמתם הטכנולוגית והתרבותית הייתה גבוהה יחסית ותופעת העבדות בהם הייתה שולית, עברו במאה ה-18 תהליך של שנמוך והחלו להתפס כנחותים. הסיבה לכך, קובנר גורס, הייתה התפתחותה של מערכת טקסונומית שיטתית ותפיסה חדשה של זהות אירופאית המבוססת על תחושת עליונות צבאית ותרבותית.

יחס יפן למערב ואסיה על רקע מלחמת רוסיה-יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת רוסיה-יפן מהווה נקודת מפנה בהיסטוריה המודרנית של יפן מכיוון שלראשונה הצליחה מדינה זו להתמודד בהצלחה בזירה הצבאית עם מעצמה אירופאית כרוסיה הצארית. לאחריה פתחה יפן במעורבות הולכת וגוברת ביבשת אסיה והחלה להחליף את המשיכה התרבותית החזקה למערב בניסיון מחודש להגדרת זהות ייחודית. ‏‏‏[6] עם זאת, ניתן לראות במלחמה עצמה נקודת שיא ברצון היפני להתפש כחלק מהמערב ולהטמיע את ערכיו. קובנר הקדיש למלחמה זו חלק ניכר ממחקריו תוך התייחסות מיוחדת להתנהגות היפנית בזמן לוחמה. הדימוי המלחמתי של יפן הרווח במערב הוא של אומה אכזרית שהתייחסה בצורה משפילה כלפי שבויים בריטים ואמריקאיים במלחמת העולם השנייה. ואמנם, באותה עת ראתה המדינה היפנית בנפילה בשבי אות קלון והתייחסה בצורה שלילית לחיילי היריב שנפלו בשבי. במלחמת רוסיה-יפן, לעומת זאת, קובנר מצא שהיחס היפני לשבויים רוסים היה חיובי ביותר. שיעור התמותה שלהם היה נמוך מאוד, מחנות השבויים היו פתוחים ולא מעט שבויים אף בחרו להשאר ביפן עם סיום המלחמה. יחס זה נבע מרצונה של יפן להתפס כאומה נאורה בעיני מדינות המערב שהציפו את הזירה בעתונאים ומשקיפים צבאיים. ‏‏‏[7]

במחקר נוסף וראשוני בנושא, תוך שמוש בדוגמה היפנית, קובנר בדק מהם הגורמים ליחס לשבויים במלחמה. הוא זיהה שהיחס לשבויים לאורך כל מלחמותיה של יפן בעת המודרנית היה תלוי בעיקר בשלושה גורמים. הראשון היה זהות האויב, כלומר האם הוא היה מערבי או אסיאני, והגורם השני היה זהות קבוצת ההתייחסות של יפן באותו סכסוך. קובנר מצא שכאשר השבויים היו מערביים וקבוצת ההתייחסות הייתה מערבית, כמו במקרה של מלחמת רוסיה-יפן, היחס לשבויים היה חיובי ושעור תמותתם נמוך. ומנגד, כאשר השבויים היו סיניים וקבוצת ההתייחסות פסקה להיות המערב, הרי היחס היה שלילי ביותר ומעשי הטבח תכופים, כפי שאירע במהלך מלחמת סין-יפן השנייה ובעיקר בטבח ננג'ינג הידוע לשמצה בשלהי 1937. הגורם השלישי הוא דפוסים ומסורות מקומיים כלפי שבויים. קובנר טוען שביפן המודרנית דפוסים אלה השתנו תכופות בהתאם לצרכים הלאומיים. לצורך מלחמה מקומית וסיוע מערבי, המדינה היפנית ידעה לכפות על חייליה התנהגות אבירית, ולצורך מלחמה טוטלית, היא גייסה את מושג הבושידו וכפתה לעתים על חייליה לחימה עד מוות. ‏‏‏[8]

יפן והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך מערכת היחסים הבעייתית בין יפן והמערב בעת המודרנית, יש ליהודים מקום שולי אך מרתק. ניתן לזהות ביפן במקביל פן של אנטישמיות ופן של פילושמיות, חרף העובדה שאין בה כמעט אף אחד מהמאפיינים של המדינות שבהן צמחה האנטישמיות המודרנית: לא רק שמספר היהודים בה זעום והם אינם ניתנים לזיהוי, אלא שאין בה מסורת של התנגדות דתית ליהדות, ואין היא מצויה בסכסוך עם ישראל. אף על פי כן, במאה ה-20 חוותה יפן שני גלים של כתיבה אנטישמית: הראשון בתקופת מלחמת העולם השנייה והשני בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. במהלך הגל השני נהגו חנויות הספרים הגדולות ביפן להציג מדף ספרים על יהודים ששלבו הערצה מהולה בחשש כלפיהם. היהודים נחשבים כבעלי כוח קיצוני ויכולות אינטלקטואליות יוצאות דופן ומצד שני היהודים נתפשים כמקור לצרות העולמיות בכלל ושל יפן בפרט.

ב-1995 ערך קובנר את המחקר המשמעותי הראשון בנושא יחס היפנים ליהודים. בעבר היו הרבה מאוד תאוריות לגבי הדימוי של יהודים והמניעים לדימוי הזה, אך הן לא נבדקו אמפירית. קובנר העביר שאלונים וערך ראיונות בקרב למעלה מ-600 יפנים וניסה לזהות מה הדימוי שלהם של יהודים ומה הקשר בין חשיפה ליהודים, לדימויים שלהם. תוצאות המחקר הראו שדימוי היהודים היה חיובי, הם נתפשו כאנשים יצירתיים, בעלי אישיות חזקה, אבל גם כעם בלתי יציב ומסוגר. מבין חמש קבוצות שונות אליהן היפנים הושוו, ראו הנבדקים היפנים את היהודים כקבוצה הדומה ביותר ליפנים. המחקר הדגים שככל שהנבדקים ידעו יותר על יהודים כך היה להם דימוי חיובי יותר לגביהם. מתוצאות המחקר הסיק קובנר שהספרות האנטישמית שהופיעה ביפן באותה תקופה, רובה ככולה ספרות זולה לאנשי עסקים שבשנות ה-90 המוקדמות ניסו להבין את המשבר הכלכלי שיפן נכנסה אליו, התבססה על דימויים אירופאיים מסורתיים, ניזונה מהנתק הגדל באותה תקופה מארצות הברית, ונעזרה ברצון לכסף קל מצד מחברים זריזים. ‏‏‏[9]

ביפן קיימת גם תופעה של הכחשת שואה, למרות שיפן עצמה לא הייתה מעורבת בשואת יהודי אירופה ומספר יפנים, המפורסם שבהם הוא צ'יאונה סוגיהרה, אף נטלו חלק במאמץ לסייע ליהודים בתקופה זו. מחקר נוסף שערך קובנר ניסה להסביר את קיומה של תופעת הכחשת השואה ביפן כעימות פנימי וחיצוני עם ביקורת הולכת וגוברת על מעשי טבח שיפן עצמה בצעה באסיה בתקופה בה התרחשה השואה באירופה. קובנר גורס שלשיטתם של מכחישי שואה יפנים, אם אירוע רב-ממדים כשואה לא התקיים, על אחת כמה וכמה מאורע קצר טווח ומתוכנן פחות כמו טבח ננג'ינג. ‏‏‏[10]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kowner, R. Historical Dictionary of the Russo-Japanese War. Lanham, Md.: Scarecrow Press, 2006.
  • Kowner, R. (ed.). The Impact of the Russo-Japanese War. London and New York: Routledge, 2007.
  • Kowner, R. (ed.). Rethinking the Russo-Japanese War, 1904-05: Centennial Perspectives. Folkestone, Kent: Global Oriental \ University of Hawa'ii Press, 2007.

מונוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kowner, R. On Ignorance, Respect, and Suspicion: Current Japanese Attitudes towards Jews. Monograph in the series ‘Analysis of Current Trends in Antisemitism’ (no. 11). Jerusalem: The Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism, the Hebrew University, 1997.
  • Kowner, R. On Symbolic Antisemitism: Motives for the Success of the Protocols in Japan and Its Consequences. Monograph in the series ‘Posen Papers’ (no. 3). Jerusalem: The Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism, the Hebrew University, 2006.

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קובנר, ר. "'האחר' כמופת: תפיסת הגוף ביפן בעקבות המפגש עם המערב". זמנים: רבעון להיסטוריה 75, 81-65. 2002.
  • קובנר, ר. "'רשומון' והשיח ההיסטורי". זמנים: רבעון להיסטוריה 86, 9-4. 2004.
  • קובנר, ר. "קורוסאווה והכיבוש האמריקני: 'רשומון' בהקשר היסטורי". זמנים: רבעון להיסטוריה 86, 50-36. 2004.
  • קובנר, ר. "אמת אוניברסלית או תרבות שיפוטית ייחודית: משפט וצדק ביפן על-פי רשומון". מחקרי משפט 22, 157-139. 2005.
  • קובנר, ר. "ילידים ממוצא אירופאי ביפן? פיזיוגנומיה ושייכות גזעית בשיח לגבי האיינו, 2000-1548". היסטוריה 18, 31-5. 2006.
  • קובנר, ר. "כוחה של שתיקה: מדרג, מעמד והזכות לדיבור ביפן". אצל מיכל אפרת (עורכת), שתיקות: על מקומה של השתיקה בתרבות וביחסים בין-אישיים (עמ' 82-69). תל אביב: רסלינג. 2007.
  • קובנר, ר. "בניסיון להבין את טבח ננג'ינג: השאלות הגדולות". זמנים: רבעון להיסטוריה 105, 91-76. 2009.
  • Kowner, R. Effect of group status on physical attractiveness preference: From the Japanese case to a general cognitive perspective. Genetic, Social, and General Psychology Monographs, 122, 215-248, 1996.
  • Kowner, R. “Nicholas II and the Japanese body: Images and decision making on the eve of the Russo-Japanese War.” The Psychohistory Review, 26, 211-252, 1998.
  • Kowner, R. “Japan’s enlightened war: Japanese military conduct and attitudes to the enemy during the Russo-Japanese War.” In B. Edström (ed.), The Japanese and Europe: Images and Perceptions (pp. 134-151). Sandgate: The Japan Library, 2000.
  • Kowner, R. “Lighter than yellow, but not Enough: Western discourse on the Japanese ‘race’, 1854-1904.” The Historical Journal, 43, 103-131, 2000.
  • Kowner, R. “Becoming an honorary civilized nation: Remaking Japan’s military image during the Russo-Japanese War, 1904-05.” The Historian, 64, 19-38, 2001.
  • Kowner, R. “Tokyo recognizes Auschwitz: The rise and fall of Holocaust denial in Japan, 1989-1999.” Journal of Genocide Research, 3, 257-272, 2001.
  • Kowner, R. “Deconstructing the Japanese national discourse: Laymen's beliefs and ideology.” In R. Donahue (ed.), Exploring Japaneseness: Japanese Enactments of Culture and Consciousness (pp. 169-182). Westport, Conn.: Greenwood, 2002.
  • Kowner, R. “Japanese communication in intercultural encounters: The barrier of status-related behavior.” International Journal of Intercultural Relations, 26, 339-361, 2002.
  • Kowner, R. “Japanese body esteem: Structure and esteem scores in a cross-cultural perspective.” International Journal of Psychology, 37, 149-159, 2002.
  • Kowner, R. & Wiseman R. “Cultural patterns of status-related behavior: Japanese and American perceptions of behavior in asymmetric dyadic interaction.” Cross-Cultural Research, 37, 178-210, 2003.
  • Kowner, R. “Japanese miscommunication with foreigners: In search for valid accounts and effective remedies.” Japanstudien, 15, 113-147, 2003.
  • Kowner, R. “Skin as a metaphor: Early European racial perspectives on Japan, 1548-1853.” Ethnohistory, 51, 751-778, 2004.
  • Kowner, R. “When ideals are too ‘far-off’: Body dissatisfaction and physical self-ideal discrepancy in Japan.” Genetic, Social, and General Psychology Monographs, 130, 333-361, 2004.
  • Kowner, R. “Japan’s ‘fifteen minutes of glory’: Managing world opinion during the war with Russia, 1904-5” In Y. Mikhailova and W. M. Steele (eds.), Japan and Russia: Three Centuries of Mutual Images (pp. 47-70). Folkestone, Kent: Global Oriental, 2008.
  • R. Kowner. “Imperial Japan and its POWs: The dilemma of humaneness and National Identity.” In G. Podoler (ed.), War and Militarism in Modern Japan: Issues of History and Identity. Folkestone, Kent: Global Oriental, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הודעה על המינוי, באתר אוניברסיטת חיפה
  2. ^ ‏Rotem Kowner, “Effect of group status on physical attractiveness preference: From the Japanese case to a general cognitive perspective.” Genetic, Social, and General Psychology Monographs, 122, 215-248, 1996 ; R. Kowner, “Japanese body esteem: Structure and esteem scores in a cross-cultural perspective.” International Journal of Psychology, ; 37, 149-159, 2002; R. Kowner, “When ideals are too ‘far-off’: Body dissatisfaction and physical self-ideal discrepancy in Japan.”Genetic, Social, and General Psychology Monographs, 130, 333-361, 2004.‏
  3. ^ ‏רותם קובנר. "'האחר' כמופת: תפיסת הגוף ביפן בעקבות המפגש עם המערב". זמנים: רבעון להיסטוריה 75, 81-65. 2002.‏
  4. ^ Rotem Kowner, “Skin as a metaphor: Early European racial perspectives on Japan, 1548-1853.” Ethnohistory, 51, 751-778, 2004.‏‏
  5. ^ ‏Rotem Kowner, “Lighter than yellow, but not Enough: Western discourse on the Japanese ‘race’, 1854-1904.” The Historical Journal, 43, 103-131, 2000.‏
  6. ^ Rotem Kowner, “A turning point in Japanese modern history?” In R. Kowner (ed.), The Impact of the Russo-Japanese War (pp. 29-46). London and New York: Routledge, 2007. ‏‏
  7. ^ ‏Rotem Kowner, “Becoming an honorary civilized nation: Remaking Japan’s military image during the Russo-Japanese War, 1904-05.” The Historian, 64, 19-38, 2001 ; Kowner, R. “Japan’s ‘fifteen minutes of glory’: Managing world opinion during the war with Russia, 1904-5” In Y. Mikhailova and W. M. Steele (eds.), Japan and Russia: Three Centuries of Mutual Images (pp. 47-70). Folkestone, Kent: Global Oriental, 2008. ‏
  8. ^ Rotem Kowner. “Imperial Japan and its POWs: The dilemma of humaneness and National Identity.” In G. Podoler (ed.), War and Militarism in Modern Japan: Issues of History and Identity. Folkestone, Kent: Global Oriental, 2009. ‏‏
  9. ^ Rotem Kowner, On Ignorance, Respect, and Suspicion: Current Japanese Attitudes towards Jews. Monograph in the series ‘Analysis of Current Trends in Antisemitism’ (no. 11). Jerusalem: The Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism, the Hebrew University, 1997.‏‏
  10. ^ ‏Rotem Kowner, “Tokyo recognizes Auschwitz: The rise and fall of Holocaust denial in Japan, 1989-1999.” Journal of Genocide Research, 3, 257-272, 2001; Rotem Kowner, On Symbolic Antisemitism: Motives for the Success of the Protocols in Japan and Its Consequences. Monograph in the series ‘Posen Papers’ (no. 3). Jerusalem: The Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism, the Hebrew University, 2006. ‏