רות ביידר גינסבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רות ביידר גינסבורג
Ruth Bader Ginsburg official SCOTUS portrait.jpg
נולדה 15 במרץ 1933 (בת 81)
מקום לידה ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
בוגרת אוניברסיטת קורנל (BA)
בית הספר למשפטים, הרווארד
בית הספר למשפטים, קולומביה (LLB)
השתייכות
  • הזרם הליברלי בארצות הברית
  • מערכת בתי המשפט האמריקאית
תקופת כהונה שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית, 1993–
תפקידים בולטים

רות בֶּיידֶר גינסבורגאנגלית: Ruth Bader Ginsburg; נולדה ב-15 במרץ 1933) היא משפטנית יהודיה אמריקאית, המכהנת מאז אוגוסט 1993 כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית. היא האישה השנייה בתפקיד זה (אחרי סנדרה דיי או'קונור). ממייסדי פרויקט הנשים של האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינסבורג נולדה בברוקלין שבניו יורק בשם רות ג'ואן ביידר (Ruth Joan Bader) ב-15 במרץ 1933 למשפחה יהודית, בתם השנייה של נתן וסיליה (לבית אמסטר) ביידר. בצעירותה נפטרה אחותה הבכורה.‏[1] המשפחה השתייכה למרכז היהודי הקונסרבטיבי הגדול בברוקלין East Midwood Jewish Center, ובגיל 13 הייתה גינסבורג פעילה כ"רב המחנה" במחנה הקיץ היהודי Che-Na-Wah שבעיירה מינרבה שבצפון מדינת ניו יורק. אמה הייתה מעורבת מאוד בהשכלתה: מביקורים תכופים בספרייה ועד בחירת בית הספר התיכון עם מגמת המשפטים ג'יימס מדיסון בברוקלין (לימים, בכהונתה כשופטת, קראה גינסבורג אולם משפטים על שמו של מדיסון). האם נאבקה במחלת הסרטן כאשר גינסבורג הייתה בתיכון, ונפטרה יום לפני סיום לימודיה.‏[2]

לימודים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 ביוני 1954 סיימה גינסבורג את לימודיה לתואר בוגר בלימודי ממשל באוניברסיטת קורנל שבאית'קה, ניו יורק.‏[3] ימים ספורים לאחר מכן נישאה למרטין גינסבורג (1932–2010), לימים עורך דין בעל מוניטין בינלאומי בדיני מסים ובהמשך פרופסור למשפטים.

בסתיו 1956 החלה בלימודי משפטים באוניברסיטת הרווארד, והייתה אחת מתשע נשים מבין 500 התלמידים בכיתה. כשקיבל בעלה משרה בעיר ניו יורק, עברה ללמוד באוניברסיטת קולומביה, וב-1959 קיבלה תואר בוגר במשפטים בהצטיינות. בני הזוג עברו להתגורר בוושינגטון הבירה. נולדו להם שני ילדים: ג'יין קרול גינסבורג (1955), פרופסורית לדיני קניין בבית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה, וג'יימס סטיבן גינסבורג (1965), מייסד ונשיא חברת הקלטות למוזיקה קלאסית בשיקגו. לאחר הולדת בתה אובחן בעלה כחולה בסרטן. גינסבורג טיפלה בו ובבתה התינוקת במסירות תוך שהיא מנהלת כתב עת משפטי ולומדת משפטים, עד החלמתו. במהלך נישואיהם דיברו שניהם באופן גלוי על שיתוף וחלוקה שוויונית בנטל בחיי הנישואים. מרטין נפטר ב-27 ביוני 2010, ארבעה ימים לאחר יום נישואיהם ה-56.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1961–1963 שימשה כחוקרת-שותפה ומאוחר יותר מנהלת-שותפה בפרויקט של בית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה בנושא סדר דין בינלאומי. היא אף למדה שבדית על מנת לכתוב ספר עם אנדרס ברזליוס בנושא סדר דין אזרחי בשבדיה.

בשנים 1963–1972 כיהנה כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ראטגרס. בשנת 1970 הייתה ממייסדי כתב העת הראשון למשפט לזכויות נשים בארצות הברית, Women's Rights Law Reporter.

בשנים 1972–1980 לימדה באוניברסיטת קולומביה, והייתה לאישה הראשונה שקיבלה קביעות כפרופסור. במקביל לימדה באותן שנים משפטים באוניברסיטת טוליין בתוכנית ללימודי חוץ בסמסטר קיץ. גינסבורג הייתה שותפה לניסוח החוק המתייחס לאפליה על בסיס מגדרי.

בשנים 1977–1978 הייתה חלק מסגל ההוראה במרכז ללימודים מתקדמים במדעי ההתנהגות באוניברסיטת סטנפורד.

גינסבורג ביקרה ונתנה הרצאות באוניברסיטאות בכל העולם: בבית הספר למשפטים בהרווארד (סתיו 1971), באוניברסיטת אמסטרדם (קיץ 1975), בסמינר ללימודי אמריקה בזלצבורג (קיץ 1984).

עורכת דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960, למרות המלצה של דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת הרווארד נדחתה בקשתה להיות עוזרת משפטית עקב היותה אישה.‏[4] למרות זאת, מאוחר יותר באותה שנה החלה לעבוד כעוזרת משפטית לשופט אדמונד ל' פאלמיירי בבית משפט המחוזי של המחוז הדרומי של ניו יורק.

ב-1972 הייתה גינסבורג שותפה בהקמה של פרויקט זכויות הנשים במסגרת האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU), ובשנת 1973 הפכה ליועצת המשפטית של האיגוד. היא הובילה את הפרויקט והגישה מספר עתירות לבית המשפט העליון שבהן נטען כי חקיקה המפלה נשים דורשת בדיקה קפדנית (Strict Scrutiny). כעורכת הדין הראשית של הפרויקט הופיעה בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית במספר פסקי דין תקדימיים כגון ריד נגד ריד (1971), שבו הרחיב בית המשפט לראשונה את תחולתו של החוק להגנה משפטית שוויונית לנשים. היא גם הייתה עורכת הדין במשפטים פרונטיירו נגד ריצ'רדסון (1973) וויינברגר נגד ויסנפלד (1975), שתמכו לבסוף בפיתוחם וביישומם של נוהלי בדיקה מדוקדקת לסטנדרט הגנה שוויונית על בסיס מגדרי; נהלים אלה אפשרו לבחון כל חוק שנחשב עד אז כשוויוני ומגן לנשים, ולבדוק האם הוא באמת יוצר הגנה מגדרית או להפך, יוצר אפליה על בסיס מגדרי. גינסבורג זכתה למוניטין כמשפטנית מסורה בעלת דיבור רהוט וחד, ועבודתה הובילה ותרמה באופן ישיר לסיום אפליית נשים בתחומי משפט רבים. המשפט האחרון שלה כעורכת דין, לפני מינויה לשופטת, היה בשנת 1978 במשפט דיורן נגד מיזורי,‏[5] שהוביל לביסוס חקיקה המחייבת השתתפות נשים בחבר המושבעים בעקבות עתירה שהוגשה אחרי משפט שבו ניתן פטור אוטומטי לנשים, לפי בקשתן, מהשתתפות בחבר המושבעים, כאשר מתן הפטור היה מעוגן בחוק של מיזורי. העותר דרש להסיר מהחוק את האפשרות לפטור משירות בחבר המושבעים על בסיס מגדרי.

שופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט לערעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 ביוני 1980 מינה נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר את גינסבורג לשופטת בבית המשפט הפדרלי לערעורים בוושינגטון הבירה, תפקיד שבו כיהנה במשך 13 שנה. במשך תקופת כהונתה השתמשה גינסבורג בשירותיהם של 57 עוזרים משפטיים, מתמחים ומזכירים. מאוחר יותר, כאשר הייתה מועמדת לשופטת בית המשפט העליון, נטען כלפיה שאף לא אחד מהם היה ממוצא אפרו-אמריקני – מעשה שרמז על אפליה על רקע גזענות – טענה שהוכחשה בתוקף על ידי גינסבורג.

בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינסבורג מקבלת רשמית את מינויה כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית מהנשיא קלינטון, 14 ביוני 1993
שופטות בית המשפט העליון ארצות הברית, 1 באוקטובר 2010: מימין לשמאל: אלנה קגן, רות גינסבורג, סוניה סוטומיור, סנדרה דיי אוקונור

בשנת 1993 בחר הנשיא ביל קלינטון את גינסבורג לשופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית, במקומו של השופט ביירון וייט, שפרש לגמלאות. הממליצה לקלינטון על גינסבורג הייתה התובעת הכללית, ג'אנט רינו. במהלך עדותה של גינסבורג בפני ועדת הסנאט למערכת המשפטית, כחלק משימוע האישור לכהונתה, היא סירבה לענות על שאלות הנוגעות לנקודת מבטה על רוב הנושאים, או כיצד היא תפסוק במצבים היפותטיים מסוימים כשופטת בבית המשפט העליון, וכמה סנטורים מהוועדה יצאו בזעם מהאולם. כאשר לא השיבה לשאלות הקובעות את עמדתה, הצהירה בעצם שאינה מחויבת לדעה נוקשה אחת, ובכך היא מאפשרת לצדק להישקל שוב ושוב מחדש תחת שיפוטה. לעומת זאת, היא השיבה על שאלות בנוגע למספר נושאים שעשויים להיות שנויים במחלוקת. כך לדוגמה פרשה באריכות את משנתה המשפטית האישית בשאלות לגבי הזכות לפרטיות ועל סוגיות בנושא שוויון ומגדר. הסנאט בחר בה ב-96 קולות בעד ורק 3 התנגדו.

מינויה כשופטת נכנס לתוקף ב-10 באוגוסט 1993. גינסבורג היא האישה השנייה בתפקיד זה (אחרי סנדרה דיי או'קונור) והאישה היהודייה הראשונה בתפקיד.

גינסבורג משויכת למחנה הליברלי של בית המשפט העליון בארצות הברית. היא הובילה שורה של פסקי דין שעסקו בתיקון אפליית נשים בחוקים האמריקניים. תרומתה של גינסבורג לחברה נבעה בעיקר מגישתה הבסיסית שיש לתקן את החוקים עצמם כדי למנוע אפליה ועל מנת להגיע לשוויון זכויות מגדרי לכל אזרח. גינסבורג התאפיינה בגישה זהירה בכל הנוגע לצדק בבית המשפט העליון. היא תמכה בזכות להפלה וטענה שזכותה של אישה על גופה ואל לממשל להתערב בכך.

בשנת 1999 אובחנה כחולה בסרטן המעי הגס וטופלה בכימותרפיה. למרות התהליך הקשה לא נעדרה אפילו יום אחד מכס המשפט. ב-2009 עברה ניתוח שני, שבו הוסר הגידול. שמונה ימים לאחר הניתוח נשאה נאום פומבי. בשנת 2009 הייתה גינסבורג בת ה-77 לשופטת המבוגרת ביותר בבית המשפט העליון; היא המשיכה בכהונתה ולא הייתה מוכנה לפרוש לגמלאות. באוגוסט 2010 הצהירה שעבודתה בבית המשפט עזרה לה להתמודד עם מות בעלה, והציעה שתמשיך לשרת עד 2012, כאשר ציור מאת יוזף אלברס, שהיה תלוי במשרדה כחלק מתערוכה נודדת, אמור היה לחזור לבעליו.‏[6] היא גם הביעה משאלה לסיים את כהונתה בגיל 82 ושהיא רואה בכך את עצמה כ"מודל חדש" לחיקוי. בבית המשפט הנוכחי מכהנים שלושה שופטים יהודים: רות ביידר-גינסברג, סטיבן ברייר ואלנה קגן, שנחשבים שלושתם לליברלים.

פסקי דין בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארצות הברית נגד וירג'יניה ( United States v. Virginia, 518 U.S. 515 (1996) Court Opinion. Virginia Military Institute's male-only admission policy violated the Equal Protection Clause of the Fourteenth Amendment) – מקרה של חוק שהפלה נשים בגיוס לצבא.
  • ארצות הברית נגד או'האגן (United States v. O'Hagan, 521 U.S. 642 (1997) Court Opinion) – מקרה של אדם שסחר במידע ביטחוני למען הפקת רווח אישי.‏[7]
  • אולמסטד נגד L.C.‎ (Olmstead v. L.C., 527 U.S. 581 (1999) Court Opinion) – משפט נגד חוקי המדינה המפלים לרעה אנשים בעלי מוגבלות בשטחים ציבוריים.‏[8]
  • ארגון חברי כדור הארץ נגד Laidlaw Environmental Services‏ (Friends of the Earth, Inc. v. Laidlaw Environmental Services, Inc., 528 U.S. 167 (2000) Court Opinion) (אנ') – נגד מפעל תעשייתי שזיהם נהר בצפון קרולינה.
  • בוש נגד גור (Bush v. Gore, 531 U.S. 98 (2000) Dissenting) (אנ') – פתרון סוגיית ספירת קולות הבוחרים בפלורידה בבחירות לנשיאות ב-2000.
  • אלדרד נגד אשקרופט (Eldred v. Ashcroft, 537 U.S. 186 (2003) Court Opinion) – אורך התקופה שבה זכויות היוצרים שייכות לסופרים לאחר מותם.‏[9]
  • Exxon Mobil Corp. v. Saudi Basic Industries Corp., 544 U.S. 280 (2005) Court Opinion (אנ') – תביעה בין שתי תעשיות ענק, על בעלות ופיצויים בעבור חברות-בת שלהן.
  • Ledbetter v. Goodyear Tire & Rubber Co. 550 U.S. 618 (2007) Dissenting (אנ') – אפליה בשכר על בסיס מגדר בהעסקת עובדות בתעשיות ענק.
  • Gonzales v. Carhart, 550 U.S. 124 (2007) Dissenting – משפט הקובע כי החוק בנברסקה הפר את הזכות ללידה והפלה כאשר אִפשר לרופאים לבצע פרוצדורות רפואיות לא מקובלות בהפסקת היריון.‏[10]
  • Ricci v. DeStefano, 129 S. Ct. 2658 (2009) Dissenting (אנ') – אפליה על רקע גזעני, בין שחורים, היספנים ולבנים, במבחני קבלה למשרות בשירותי הכבאות.
  • Burwell v. Hobby Lobby, 573 U.S (2014) Dissenting (אנ') – תביעה נגד תאגיד שהפלה עובדות על בסיס דת, בכך שדרש מהן לכסות עצמן מטעמי צניעות.

פעילות למען קידום זכויות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות ביידר גינסבורג הייתה חלוצה ומובילת דרך למען קידום שוויון וזכויות נשים באמצעות החוק ועל ידי שינוי החוק. לדבריה, "זכויות נשים הן חלק חיוני בסדר היום של זכויות אדם, המכוונים למען שוויון, מתן כבוד ומתן הזדמנות לחיות בחירות שכל אדם זכאי ליהנות ממנה".‏[11]

גינסבורג נחשבת לפורצת דרך למען זכויות שוות לנשים גם בפועלה האישי וגם בפועלה הציבורי: בתחילת דרכה, בשנות ה-60, הייתה אחת מתשע נשים מבין 500 תלמידי משפטים בהרווארד. בד בבד עם היותה סטודנטית ואם טרייה, היא ערכה כתב עת למשפטים. לאחר לימודיה, אף על פי שסיימה ראשונה בכיתתה, כ-12 חברות יוקרתיות סירבו להעסיקה כעורכת דין אך ורק בשל היותה אישה. למרות זאת היא התמודדה ונבחרה לתפקיד העוזרת המשפטית של השופט אדמונד ל' פאלמיירי בבית המשפט בניו יורק. אחרי תפקיד זה קיבלה הצעות עבודה מכמה חברות נחשבות, אולם העדיפה ללמד בבית הספר למשפטים באוניברסיטאות קולומביה וראטגרס. לאחר שגילתה שבשל היותה אישה היא משתכרת פחות מעמיתיה, הצטרפה לקמפיין למען זכויות שכר שוות לנשים וגברים באוניברסיטה, שתוצאותיו הובילו להעלאת המשכורות של כל המתלוננות. גינסבורג החלה להיות יותר ויותר מעורבת בתלונות נגד אפליית נשים. היא הצטרפה לסניף האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות בניו ג'רזי. בשנת 1970 הייתה ממייסדי כתב העת הראשון למשפט לזכויות נשים בארצות הברית, Women's Rights Law Reporter. לטענתה, "נשים וגברים ייצרו מסורת חדשה באמצעות פעולותיהם, אם מחסומים של דעה קדומה יוסרו, ושדרות של הזדמנות יפתחו בפניהם".‏[11] הרעיון של פרויקט הנשים בתוך ארגון ACLU החל בשנת 1972 תחת ניהולה של גינסבורג, במטרה להסיר את אותם מחסומים ולפתוח את אותן הזדמנויות. גינסבורג פעלה לפי עקרונותיה גם בחיי החברה: היא סירבה למשל, ללכת למיסה האדומה בקתדרלת סיינט מת'יו כמו שאר הקולגות מעולם המשפט, היות שסברה שנישאים שם נאומים נגד הפלות. בשנת 1978 השתתפה כעורכת דין במשפט דיורן נגד מיזורי, שהוביל לביסוס חוק המחייב השתתפות נשים בחבר המושבעים.

כשופטת הפגינה גינסבורג זהירות וריסון תוך שהיא שמה דגש על שוויון מגדרי, זכויות עובדים והפרדה בין דת למדינה. בשנת 1996 במשפט ארצות הברית נגד וירג'יניה השפיעה גינסבורג על שינוי קווי החוק בוירג'יניה, שהפלה נשים בגיוס לצבא.

בספטמבר 2013 ערכה טקס נישואים חד-מיניים בין שני גברים, שהיה הפעם הראשונה ששופט בית המשפט העליון בארצות הברית ערך טקס מעין זה. גינסבורג טענה שיש לתקן את החוקים עצמם כדי למנוע אפליה ועל מנת להגיע לשוויון זכויות מגדרי לכל אזרח. היא התאפיינה בגישה זהירה בכל הנוגע לצדק בבית המשפט העליון. היא תמכה בזכות להפלות חוקיות וטענה שזכות אישה על גופה ואל לממשל להתערב בכך.

גינסבורג כתבה כמה ספרי חוק העוסקים בשוויון זכויות אזרחי ומגדרי: "סדר דין אזרחי בשבדיה" (Civil Procedure in Sweden,‏ 1965) עם אַנדֶרס ברוזליוס (Anders Bruzelius); "טקסט, משפטים, וחומרים על אפליה על רקע מיני" (Text, Cases, and Materials on Sex-Based Discrimination,‏ 1974), עם הרמה היל קיי (Herma Hill Kay) וקנת' מ' דוידסון (Kenneth M. Davidson). תרומתה העצומה למאמרים על משפט, סדר דין אזרחי, קונפליקטים בחוקים משפטיים, משפט חוקתי ומשפט השוואתי, הובילו לשינוי וקידמה בחוק האמריקאי.

תוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רות ביידר גינסבורג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך: Burton, Danielle (October 1, 2007). "10 Things You Didn't Know About Ruth Bader Ginsburg". US News & World Report. Retrieved February 18, 2014
  2. ^ Ruth Bader Ginsburg. The Oyez Project. Chicago-Kent College of Law. Retrieved August 24, 2009
  3. ^ Scanlon, Jennifer (1999) Significant contemporary American feminists: a biographical sourcebook. Greenwood Press. p. 118. OCLC 237329773.
  4. ^ מלווינה הלברשטיין, רות ביידר גינסבורג, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
  5. ^ Duren v. Missouri, באתר Justia.
  6. ^ Ginsburg says no plans to leave Supreme Court, Boston Globe, August 3, 2010
  7. ^ United States v. O'Hagan, באתר Justia.
  8. ^ על פסק דין זה, באתר אוניברסיטת קורנל.
  9. ^ על פסק דין זה, באתר אוניברסיטת קורנל.
  10. ^ על פסק דין זה, באתר אוניברסיטת קורנל.
  11. ^ 11.0 11.1 Women's Rights, באתר "האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות"


בית המשפט העליון של ארצות הברית

נשיא בית המשפט: ג'ון רוברטס

אנטונין סקאליה · אנתוני קנדי · קלרנס תומאס · רות ביידר גינסבורג · סטיבן ברייר · סמואל אליטו · סוניה סוטומיור · אלנה קגן
Seal of the United States Supreme Court.svg