רות זוטא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רות זוטא הוא מדרש אגדה למגילת רות. השם 'זוטא' ניתן לו כדי להבחינו מהמדרש האחר למגילה - רות רבה הארוך יותר.

מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרש יצא לאור לראשונה בידי שלמה בובר בשנת תרנ"ה (1895) על פי כתב יד מספריית פאלאטינה, בו הוא כונה "מדרש רות בפנים אחרים"[1], כשהוא מעניק לו את הכינוי רות זוטא. ונדפס שנית נדפס בספרו "מדרש זוטא".

מהדורה אלקטרונית של החיבור קיימת במאגרים של האקדמיה ללשון העברית והיא מבוססת ברובה על כתב יד מהגניזה הקהירית ובמקומות החסרים ההשלמות הן על פי כתבי יד פרמה. יש הבדלים לא מעטים בין מהדורת בובר ובין מהדורת האקדמיה. עד כה, לא יצא לאור מהדורה מדעית של החיבור.

מקצת מן החיבור התפרסם גם בידי שמחה אסף על פי כתב יד נוסף.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבואו של בובר למדרש הוא מראה כי הילקוט השמעוני עשה שימוש במדרש, ואף רבי טוביה בן אליעזר השתמש בו במדרש לקח טוב שחיבר[1].

לדעת לוי גינצבורג, אף ספר הזוהר עשה שימוש במדרש[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 אביגדור שנאן, המעשים במדרש הקרוי "רות זוטא", דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, התשל"ג 1993‏, JSTOR 23536105
ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות תורנית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.