רחביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחביה בתחילת שנות החמישים, מבט מקרית שמואל. בחזית בית קדימה, ומשמאל למטה הפילבוקס בצומת עזה-טשרניחובסקי.
רחוב רמב"ן, אחד הרחובות הראשיים בשכונה
מסמטאות רחביה (רחוב אלחריזי)
מופע רחוב ב'מוזיאון חי' ברחביה, 2008

רחביה היא שכונה בירושלים. היא משתרעת מדרום מערב לרחוב קרן היסוד ולרחוב המלך ג'ורג', וגובלת בשכונת נחלאות מצפון, בשכונות טלביה וקריית שמואל מדרום, ובשכונת שערי חסד ממערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה הוקמה בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 על אדמות שהיו בבעלותה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, אשר כונו ג'נזריה, והוחכרו לחברת הכשרת היישוב בשנת 1922. החברה העסיקה את האדריכל היהודי יליד גרמניה, ריכרד קאופמן, שתכנן אותה כשכונת גנים בהשראת עיר הגנים האירופאית, תוך יישום עקרונות הסגנון הבינלאומי שרווח באותה עת בארץ ישראל. בוני השכונה היו ברובם מהפכנים, אנשי גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור שאת אוהליהם פרסו ליד מנזר רטיסבון. בשלב הראשון תוכננה "רחביה א'", שגבולותיה היו רחוב המלך ג'ורג' במזרח, רחוב רמב"ן בדרום, רחוב מנחם אוסישקין (אז - יהודה הלוי) במערב, ורחוב הקרן הקיימת (אז - שמואל הנגיד בצפון. מאוחר יותר נבנו גם הרחבות לשכונה - רחביה ב', ג' וד' שהשתרעו עד רחוב התיבונים ובן סרוק בדרום מערב, והרחובות שלמה מולכו ורד"ק בדרום מזרח. על פי התקנות המקוריות של ועד השכונה הותר לפתוח בתי מסחר רק בשני הרחובות הראשיים שבשולי השכונה, וזאת כדי לשוות לה אופי פסטורלי. הרחובות שנועדו למעבר לכלי רכב היו צרים כדי שלא יהפכו לסואנים מדי, ואילו השדרה הירוקה החוצה את השכונה מצפון לדרום נועדה להולכי רגל ולמטיילים והיא רחבה יחסית. על פי המסופר, נבנו הרחובות כשהם מקועלים - סגולה נגד שדים ומזיקים.

ראשוני תושביה באו ממשפחות ספרדיות מבוססות שהשפיעו על בחירת שמות הרחובות ומנהיגי היישוב היהודי הנבנה בארץ ישראל, ורבים מתושביה הבאים לאורך הדורות היו מנכבדי המדינה. בין תושביה המפורסמים היו זלמן שזר, משה שרת, אליעזר ילין, ארתור רופין, מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי, דב יוסף, גרשם שלום, אליעזר סוקניק, מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון, מנחם אלון, ישעיהו ליבוביץ וגד פרומקין. תושב יוצא דופן היה הקיסר היילה סלאסי מאתיופיה, שנאלץ לגלות מארצו בין השנים 1936–1941 ובראשית גלותו התגורר במשך שלושה חודשים ברחוב אלחריזי שבשכונה. במדריך הטלפונים השכונתי של אותם ימים, הוגדר מקצועו: קיסר אתיופיה. לרחביה יצא שם של שכונה אריסטוקרטית של יוצאי מרכז אירופה, למרות שבפועל התגוררו בה גם משפחות ספרדיות רבות.

בנוגע לתדמית "רחביה" שדבקה במיוחד בשופטי בית המשפט העליון, אמרה דורית ביניש:

מילת גנאי חדשה התפתחה בעשור האחרון ושמה "רחביה". אני מניחה שרבים מבני הדור הצעיר ברחבי הארץ אינם יודעים כלל מה משמעות רחביה. לפני שנים – עשרות שנים – הייתה זו שכונה יוקרתית בירושלים, שיוקרתה לא הייתה בכך שהיא שכונה של עשירים, אלא בכך שחיו בה אינטלקטואלים, אנשי רוח, מרצים באוניברסיטה העברית, ראשי הציונות וגם חלק מהשופטים שתרמו מכישוריהם לבית המשפט העליון; יהודים לאומיים, כנשיא לנדוי והמשנה לנשיא מנחם אלון. לימים, המציא מאן דהוא גימיק פופוליסטי כאילו רחביה היא של העשירים המנותקים מהעם בישראל, וכיום היא מוצגת – ללא כל ביסוס במציאות – כמעוז השמאל. אנשים תמימים שאינם יודעים במה המדובר קנו כבר את התדמית הסמלית והמזויפת שמבקשים ליתן לבית המשפט העליון.

דברי הנשיאה ביניש בכנס העמותה למשפט ציבורי, 1 בדצמבר 2011

אחד המוקדים המרכזיים בשכונה הוא בנייני המוסדות הלאומיים, הכוללים את משרדי הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד, שעל ידם הוקמו בנייני הגימנסיה העברית. במרכז השכונה ההיסטורית שוכן גם מתחם יד בן צבי, המשמר את המקום בו עמד בעבר צריף המגורים של הנשיא יצחק בן צבי שלידו (בית ולירו) שכן משכן נשיאי ישראל עד שנת 1971. בשלבים מאוחרים יותר הורחבה השכונה דרומה, והיא תחומה ברחובות ז'בוטינסקי ובלפור.

שמות הרחובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות הרחובות ברחביה הם שמותיהם של חכמים ומשוררים יהודים מתקופת תור הזהב של יהדות ספרד. ניתן למצוא ביניהם את אברבנאל, בן מימון והרמב"ן. זאת למעט שני רחובות שקיבלו שמות אחרים, מתוך ההקשר המיוחד: רחוב מנחם אוסישקין, שבמקור נקרא על-שם יהודה הלוי[1], ורחוב הקרן הקיימת, שבמקור נקרא על-שם שמואל הנגיד (כיום נקרא רחוב על-שמו מחוץ לשכונה). יש בשכונה אף רחובות בשם המטייל היהודי בנימין מטודלה, עובדיה מברטנורא וחיים ארלוזורוב וחוֹצָה אותה לארכה דרך עזה.

מבנים בעלי חשיבות בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א' רמון, דוקטור מול דוקטור גר- שכונת רחביה בירושלים, יד בן צבי, ירושלים 1998
  • דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר הוצאה לאור, 1996.
  • אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]