רחוב או'קונל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תצפית מעמוד נלסון בשנת 1964 לכיוון דרום
חלקו הצפוני של רחוב או'קונול ושדרת העצים ב-1964 מתצפית עמודו של נלסון לכיוון צפון. 'הגרדינר'ס מול' המקורי, בחלקו הצפוני של הרחוב נשתל עם עצי דולב לונדונים החל מ-1903 ועד אמצע המאה. כולם נכרתו בתהליך שיפור המראה שהרחוב עבר.

רחוב או'קונלאירית: Sráid Uí Chonaill, באנגלית: O'Connell Street) הוא הרחוב הראשי של העיר דבלין. זהו אחד הרחובות הרחבים ביותר באירופה, 49 מטר רוחבו בחלקו הדרומי, ו-46 מטר בחלקו הצפוני. אורכו כ-500 מטר.

שמו של הרחוב עד 1924 היה 'רחוב סקוויל'. מועצת העיר שינתה את שמו של הרחוב ככבוד לדניאל או'קונל, מנהיג לאומי אירי מהמאה ה-19 אשר פסלו מוצב בסופו של הרחוב, צופה על גשר או'קונל.

הרחוב ממוקם בליבה של העיר דבלין, רחוב או'קונל הינו חלק משדרה רחבה של רחובות אשר נוצרה בשלהי המאה ה-18 ועוברת לאורכה של הבירה. שדרה זו כוללת גם את גשר קרליסל (כיום נקרא גשר או'קונל), רחוב וסטמורלנד, רחוב קולג' גרין, רחוב דיים, ומסתיימת בבניין העירייה וטירת דבלין. הרחוב עצמו שוכן צפונית לנהר הליפי. השמש אשר זורחת ממזרח לרחוב ושוקעת במערבו מאירה את הצדדים הנגדיים של הרחוב לאורך שעות היממה, כאשר רובו מואר מכיוון דרום. דבר אשר גורם לרחוב להיות חמים יותר ב-2 עד 3 מעלות מאשר בגשר או'קונל ומזחי העיר.

הרחוב הוא אחד המרשימים ביותר בין רחובותיה המסחריים של העיר, ובו בניינים היסטוריים רבים, אשר חלקם הגדול נבנה מחדש החל משנות העשרים של המאה ה-20 בעקבות הרס משמעותי שנגרם במהלך המאבק על העצמאות האירית ומלחמת האזרחים שבאה בעקבותיה. לרחוב סגנון של שדרה משנות ה-20 עם חותם של בניינים נאו-קלאסיים כדוגמת חנות הכלבו קלריס, מלון גרשם, ובנקים.

חלקו הצפוני של הרחוב נשמר בסגנונו המקורי מהמאה ה-18.

המדרכה של הרחוב רחבה בכל צד המשרתת את החנויות הפרוסות לאורכו וכביש בעל שני נתיבים לכל כיוון (במקור היו שלושה נתיבים). מדרכה ארוכה נוספת עוברת לאורכו של הרחוב בין הכבישים ובה נמצאים פסלים ואנדרטות של מנהיגים פוליטיים איריים.

מראה אמצע הרחוב נשלט על ידי בית הדואר המרכזי משנת 1818 והחוד של דבלין, פסל בגובה 120 מטר (393 רגל), צורת מחט עשויה פלדת אל חלד אשר נוצר ב-2003. שני המבנים בעלי רחבה גדולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב או'קונל מקורו ברחוב בשם דרוהדה מהמאה ה-17. נבנה על ידי הנרי מור, רוזן דרוהדה, היה כשליש מרוחבו כיום, ממוקם בדרך הכרכרות וממשיך מרחוב פרנל אל צומת עם רחוב אביי. בשנות 1740, בנקאי עשיר וסוחר נכסים בשם לוק גרדינר רכש את חלקו הצפוני של הרחוב הממשיך אל רחוב הנרי כחלק מעסקת נדל"ן גדולה יותר. הוא הרס את חלקו המערבי של הרחוב, בנה רובע מגורים יוקרתי, ובכך הרחיב את מידת הרחוב ל-46 מטר (150 רגל), כפי שנשאר על היום. צידו המערבי של הרחוב אופיין במבנים המיועדים למסחר וצידו המזרחי יועד למגורים ומלונות, כאשר הגדול מכולם היה בית דרוהדה אשר נשכר על ידי צ'ארלס מור, המרקיז הראשון של דרוהדה.

גרדינר בנה גם מרכז קניות בחלקו האמצעי של הרחוב, עם קירות גרניט נמוכות ואובליסקים עם מנורות שמן. ברחוב נשתלו עצים מספר שנים לאחר מכן. הוא העניק לרחוב את השם 'רחוב סקוויל' על שם ליונל סקוויל, הדוכס מדורסט. בית החולים רוטונדה נבנה גם כן בסמוך לרובע פרנל על ידי משפחתו של גרדינר. מטרתו של גרדינר הייתה להמשיך את הרחוב עד לנהר. משימה זו לא הושלמה על ידו עקב מותו ב-1755. בנו צ'ארלס גרדינר השלים את המשימה.

רק בשנת 1977 התקבל אישור לביצוע התוכנית על ידי הוועדה להרחבת רחובות אשר השיגה אישור תקציבי לשינוי מהפרלמנט. במהלך עשר השנים שלאחר מכן נהרסה כמות נכבדת של בניינים כדי ליצור את תוואי הרחוב הקיים כיום. התוכנית הושלמה בין השנים 1785-90. הרחוב הפך להצלחה מסחרית לאחר השלמתו של גשר קרליסל, שתוכנן על ידי ג'יימס גנדון, ב-1793 עבור הולכי רגל וב-1795 לכל סוגי כלי הרכב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]