רחל איתן

רחל איתן
	רחל איתן בתחילת שנות ה-60
לידה	4 במאי 1932; כ"ח בניסן ה'תרצ"ב; תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	17 ביוני 1987 (בגיל 55); כ' בסיון ה'תשמ"ז; מנהטן
שם לידה	רחל ליטובסקי
מדינה	ישראל
לאום	יהודי
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
עיסוק	סופרת, מורה, מרצה, עיתונאית ומתרגמת
שפות היצירה	עברית, אנגלית
תחום כתיבה	פרוזה, עיתונאות, מחקר
סוגה	רומן
זרם ספרותי	ריאליזם
נושאי כתיבה	תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ילדות בקיבוץ, חוויות נשיות
יצירות בולטות	ברקיע החמישי
תקופת הפעילות	1962–1974 (כ־12 שנים)

רחל איתן (4 במאי 1932 – 17 ביוני 1987) הייתה סופרת ומתרגמת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל איתן נולדה בתל אביב כרחל ליטובסקי. אחיה הצעיר היה הבמאי דני ליטאי. אביה, יעקב ליטאי, היה פעיל במפ"ם. בשל קשיים כלכליים נשלחה בילדותה למוסדות ילדים. חלק מנעוריה שהתה בקיבוץ אילון כחברת "השומר הצעיר". למדה בסמינר למורים על שם לוינסקי ובסמינר הקיבוצים ועסקה בהוראה ובעיתונאות.

היא נישאה בשנת 1951, בגיל 19, לאדריכל דן איתן. לשניים נולד הבן עמרי. הייתה פעילה במפ"ם וב-1953 עברה למק"י. במשך ארבע שנים עסקה בהוראה בקיבוץ עין שמר ובתל אביב, שם גם עבדה עם ילדי עולים. מאוחר יותר שימשה עיתונאית כחלק מפעילותה בתנועות השמאל של התקופה. סיפורה הראשון, "התמורה", התפרסם במוסף הספרותי של 'קול העם' תחת שם העט "רחל ליטאית".

בשנת 1962 כתבה את הספר 'ברקיע החמישי', רומן המבוסס על ילדותה. הספר הפך לרב-מכר בישראל וזיכה אותה בפרס ברנר היוקרתי. הספר נכלל בתוכנית הלימודים של בתי ספר תיכונים בישראל. תמר משמר, חוקרת יצירתה של רחל איתן, הגדירה את היצירה כרומן חניכה^[1]: "הרומן הראשון של רחל איתן שהופיע בישראל ב-1962 מספר את סיפוריהם של מאיה ודב. מאיה חרמוני, ילדה כבת שמונה בראשית הרומן, נחשפת בבית גידולה להתעללות רגשית ולהזנחה פיזית, ו"מנודה" ממנו אל מעון ילדים עזובים בשרון המכונה "הרקיע החמישי". דב-בוריה מרקובסקי, בחור בשנות העשרים המאוחרות שלו, הוא "מהפכן מתלבט" ה"מנודה" מחברת המהפכנים ומצטרף אל צוות העובדים של אותו מעון. הרומן מתרחש בארץ-ישראל של ראשית שנות הארבעים, השנים האחרונות של המנדט הבריטי, כאשר באירופה מתחוללת מלחמת העולם השנייה והשואה; ורובו (הכמותי) מתמקד בבועת החיים הצוותאית הסגורה של ילדי המעון, כולם פליטי משפחות הרוסות" (משמר, 1995).

איתן תרגמה את המחזה הנושא היה וורדים מאת פרנק גילרוי, עבור תיאטרון הבימה. ההצגה הועלתה בעברית בשם "דבר אלי בוורדים", בשנות השישים (הצגת הבכורה 25 במאי 1966).

ב-1964 פגש דן איתן את המשוררת רנה שני ובין השניים נרקמו יחסים אינטימיים, שהגיעו גם לטורי הרכילות בעיתונות. עקב כך התגרשו בני הזוג איתן בסביבות שנת 1965 ובינואר 1967 היגרה איתן לניו יורק שבארצות הברית. שם המשיכה בכתיבה והרצתה במוסדות אקדמיים רבים על ספרות עברית ויידיש. באוקטובר 1967 נישאה לג'רי פישמן, כימאי במכון רוקפלר בניו יורק.

איתן כתבה עבודת דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק על דבורה בארון ובמקביל שימשה פרופסור לספרות עברית וליידיש באוניברסיטת הופסטרה שבלונג איילנד. אחדים מסיפוריה וממאמריה תורגמו לאנגלית ופורסמו בארצות הברית בכתבי עת שונים^[2]. ב-1970 התמנתה לפרופסור לספרות עברית ויידיש באוניברסיטת הופסטרה בלונג איילנד, ניו יורק.

ב-1974 ראה אור ספרה השני 'שדה ושדות'. סיפורה של אשה צעירה ורגישה, שחיי הנישואין שלה מגיעים למשבר. אגב עקיבה אחר מהלך חייה והרפתקאות-האהבים שהיא נקלעת לתוכן - נפרש לפנינו הוי "החוג הנוצץ" בחברה הישראלית, על טיפוסיו השונים - תיאור כן ואותנטי, חושפני וביקורתי^[3]. "שדה ושדות" זכה בדרך כלל לביקורות שליליות באותה תקופה.

במשך השנים פרסמה רחל איתן מאמרים רבים וסיפורים.

איתן נפטרה ביוני 1987 בבית החולים לנוקס היל במנהטן, בגיל 55, לאחר שלקתה בשבץ מוחי. נטמנה בבית הקברות נחלת יצחק. איתן לא הספיקה לפרסם את הרומן השלישי, בכתיבתו החלה^[4]. הותירה שני בנים ובת: עמרי, שנולד בעין שמר^[5], וטולה (חמוטל), שנולדה בתל אביב, מבעלה הראשון; ויונתן שנולד במנהטן מבעלה השני^[6]^[7].

בשנת 2012 הופיע מחדש הרומן "ברקיע החמישי", וכן יצא לאקרנים סרט עלילתי המבוסס עליו, בבימויה של דינה צבי ריקליס.

ארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיונה נמצא בארכיון גנזים- אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקיע החמישי, רומן, עם עובד תל אביב 1962^[8] זכה להצלחה רבה, וגם בפרס ברנר^[9], ונדפס בכמה מהדורות. במאית הקולנוע דינה צבי ריקליס עיבדה אותו לסרט "ברקיע החמישי" (2012).
שדה ושדות, רומן, עם עובד תל אביב 1974.
משלחת מלאכים רעים, רומן שאת כתיבתו לא סיימה. פרקים מספר זה פורסמו ב-1985 ו-1986 בעיתונות העברית בישראל ובארצות הברית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אין עושים לחם מאידאולוגיות", חניכה כפולה ב"ברקיע החמישי" של רחל איתן, מאת תמר משמר, נדפס בתיאוריה וביקורת, 7, תשנ"ה 1995.
"בין המינים כבין-טקסטואליות: דיאלוג בין-מיני בפרוזה הנשית הישראלית בין שנות החמישים לשנות השבעים", מאת תמר מרין, תל אביב, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל איתן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
רחל איתן, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
מידע על רחל איתן בקטלוג הספרייה הלאומית
רחל איתן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
תמר מרין, לאן נעלמה רחל איתן?, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2008
עמרי איתן, שלוש הערות, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2008
מיה סלע, העלבון והזוהר, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
יצחק לאור, האירוניה של רחל איתן על המין הגברי, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2012
אילת נגב, "ברקיע החמישי": יתומים מורעבים בסרטים צבעוניים, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2012
הספרים של רחל איתן, באתר "סימניה"
Rachel E. Fishman, 55, Dies; A Novelist and an Educator בניו יורק טיימס
באתר "The Institute for the Translation of Hebrew Literature ITHL"
ספריה באתר "סימניה"
כתבת ביקורת של אביבה זרקה במוסף השבת של מקור ראשון
מיה סלע, העלבון והזוהר, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012

מכּתביה:

פרק מספר: ימי המנדט של רחל איתן, באתר ynet, 22 באוקטובר 2012
רחל איתן, זוריק חוזר מפינלנד. במעצר, באתר הארץ, 25 במאי 2012
תינוק בלי ראש, בצרון 332-333, אפריל 1979, עמ' 23-27

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ תמר משמר, אין עושים לחם מאידיאולוגיות חניכה כפולה ב"ברקיע החמישי" של רחל איתן, תאוריה וביקורת: במה ישראלית. גיליון 7, 1995 עמ' 147-158.
^ ברקיע החמישי, עם עובד, 1976
^ סימניה, אתר סימניה, ‏08/05/2018
^ תמר מרין, ספטמבר 2010
^ מיה סלע, העלבון והזוהר, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
^ A version of this obituary appears in print on June 19, 1987, on Page D00016 of the National edition with the headline: Rachel E. Fishman, 55, Dies; A Novelist and an Educator, Rachel E. Fishman, 55, Dies; A Novelist and an Educator, The New York Times, ‏1987
^ עופר אדרת, הבניינים האיקוניים, השיכונים השנויים במחלוקת, המסיבות והנשים – הסיפור של האדריכל דן איתן, חתן פרס ישראל הטרי, באתר הארץ, 2 במאי 2019
^ משה גיל, "ברקיע החמישי" ולמטה ממנו, דבר, 27 ביולי 1962.
^ ישראלי, יעל. ""דוקרת את העולם בחָזָה"". נבדק ב-2010-06-15.

[1] תמר משמר, אין עושים לחם מאידיאולוגיות חניכה כפולה ב"ברקיע החמישי" של רחל איתן, תאוריה וביקורת: במה ישראלית. גיליון 7, 1995 עמ' 147-158.

[2] ברקיע החמישי, עם עובד, 1976

[3] סימניה, אתר סימניה, ‏08/05/2018

[4] תמר מרין, ספטמבר 2010

[5] מיה סלע, העלבון והזוהר, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012

[6] A version of this obituary appears in print on June 19, 1987, on Page D00016 of the National edition with the headline: Rachel E. Fishman, 55, Dies; A Novelist and an Educator, Rachel E. Fishman, 55, Dies; A Novelist and an Educator, The New York Times, ‏1987

[7] עופר אדרת, הבניינים האיקוניים, השיכונים השנויים במחלוקת, המסיבות והנשים – הסיפור של האדריכל דן איתן, חתן פרס ישראל הטרי, באתר הארץ, 2 במאי 2019

[8] משה גיל, "ברקיע החמישי" ולמטה ממנו, דבר, 27 ביולי 1962.

[9] ישראלי, יעל. ""דוקרת את העולם בחָזָה"". נבדק ב-2010-06-15.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רחל איתן
ציטוטים בוויקיציטוט: ברקיע החמישי (ספר)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רחל איתן