רחל ורנהגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחל ורנהגן

רחל וַרְנְהָגן פון אֶנְזֶהגרמנית: Rahel Varnhagen von Ense - "רָהֶל פַרְנְהָגֶן פוֹן אֶנְזֶה" ; נולדה בתור רחל לוין, החל באמצע שנות התשעים של המאה ה-18 נקראה רחל רובר (Rahel Robert) או רחל רובר-טורנו (Robert-Tornow); נטבלה בשנת 1814 בשם פרידריקה אנטוני (Friedericke Antonie);‏ 19 במאי 1771, ברלין7 במרץ 1833, שם) הייתה סופרת גרמנייה של הזרם הרומנטי, ממוצא יהודי, שמילאה תפקיד חשוב בתנועת הנאורות באירופה. בלטה בתמיכתה בשיווי זכויות ליהודים ולנשים.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורנהגן נולדה בברלין בשנת 1771 כבתם הבכורה של הסוחר מרקוס לוין ושל אשתו חיה. בשנים 17901806 ניהלה בעיר סלון ספרותי ידוע שבו נפגשו סופרים, מדענים, פוליטיקאיים, אריסטוקרטים ואנשי-שם אחרים תחת קורת גג אחת. עקרון החברותא, שאיפשר לבני מעמדות ואנשים ממקצועות שונים להיפגש לשיחה אינטלקטואלית, קידם את האמנציפציה. בין אורחיה הקבועים המפורסמים נמנו ז'אן פול, לודוויג טיק, פרידריך שלגל, היינריך היינה, האחים וילהלם ואלכסנדר פון הומבולדט, פרידריך דה לה מוט פוקה והנסיך הפרוסי לואי פרדיננד.

בזמן המלחמות הנפוליאוניות בשנת 1813, ארגנה ורנהגן את הסיעוד של פצועי המלחמה מכל הצדדים בפראג ואספה תרומות לשארי הנספים. לאחר סדרת מערכות יחסים כושלות היא נישאה ב1814 לדיפלומט, ההיסטוריון והמוציא-לאור קרל אוגוסט פרנהגן פון אנזה, ונטבלה לנצרות. היא הצטרפה אל בעלה במסעות רבים. לאחר פרישתו מהדיפלומטיה, שבה עִמו באוקטובר 1819 לברלין, ושם הקימה את "הסלון השני" שלה. בין אורחיה נמנו עתה בני משפחת מנדלסון, היינריך היינה, אדוארד גנז, ולודוויג ברנה, כולם דמויות מפתח בנאורות ובכן בתנועת ההשכלה היהודית. בני הזוג ורנהגן ביקרו את גתה בוויימאר פעמים רבות.

בשנת 1812 פרסמה ורנהגן את חליפת המכתבים שלה עם בעלה הנוגעת לגתה, שחיזקה את מעמדו של האחרון כ"נסיך המשוררים" הוויימארי. בעקבות פרסום זה באו פרסומים נוספים בכתבי עת ובשנתונים שונים. היא המשיכה לפרסם בעילום שם, אף שהיה ידוע כי היא עוסקת בכתיבה. הרוב המכריע של כתביה נערכו והוצאו לאור בידי בעלה.

כסופרת ביכרה ורנהגן את הסוגות של יומנים ומכתבים. בכך היא טיפוסית לספרות הנשים שפרחה במאה ה-19, בה בלטו לרוב צורות ספרותיות קטנות ואינטימיות. ליצירתה נודעה חשיבות לא רק בשל התיעוד של תהליכים היסטוריים ותרבותיים, אלא גם בשל סגנונה המבריק ואופק-ראייתה הפוליטי.

היא נפטרה בברלין בשנת 1833, והיא קבורה שם ב-Dreifaltigkeitsfriedhof (בית הקברות של השילוש) בקרויצברג.

יחסיה עם היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוס אילון בספרו "רקוויאם גרמני -יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1743- 1933" מספר:

"רחל תעבה את רקעה היהודי והייתה תמיד משוכנעת שרקע זה הרעיל את חייה. במשך מרבית חייה הבוגרים היא הייתה מה שאנו מכנים כיום בעלת שנאה עצמית. תשוקתה הגדולה ביותר הייתה לשחרר את עצמה מצילו של עברה; כיון שהיא הייתה סבורה, כדבריה, שצל זה "דוחף אותה אל מחוץ לעולם", מכיוון שכך הייתה נחושה לברוח מצל זה. היא מעולם לא הצליחה בכך. בשנת 1810, היא החליפה את שם משפחתה לרוברט"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]