רחמים עצמיים
רחמים עצמיים הם רגש בו לאדם שלא השלים עם מצבו חסרים ביטחון עצמי ויכולת התמודדות. הם מתאפיינים באמונת האדם בהיותו קורבן נסיבות חסרות מזל ולכן ראוי לניחומים.[1][2] רגש זה נתפש לרוב כשלילי, מכיוון שבדרך כלל הוא אינו מסייע בהתמודדות. בהקשר החברתי, יכולים רחמים עצמיים ליצור אפשרות להצעת סימפתיה או עצה. הם יכולים להחשב נורמליים – ובנסיבות מסוימות אף בריאים – כל עוד הם מהווים מצב חולף, המוביל להשלמה או לנחישות לשינוי.
רחמים עצמיים מאפשרים תשומת לב עצמית - אם כי שלילית - מרגיעים ומשפרים את ההרגשה. הם יכולים להיות קשורים לתגובה רגשית בעת דחק. ישנם הבדלים אינדיבידואליים שאפשר ליחסם למאפיינים אישיותיים מסוימים, ביניהם חוסר ביטחון, דיכאון והתעסקות יתר בכישלונות, בקשיים ובאובדנים. אנשי תורת הלמידה החברתית טוענים, שרחמים עצמיים הם שיטה לזכות בתשומת לב, למשוך תשומת לב, אמפתיה, או קבלת עזרה מהזולת.[1]
על אף שרחמים עצמיים מתמקדים בראש ובראשונה באדם היחיד וברגשותיו הפנימיים, יש להם גם מרכיב בינאישי בולט. כלומר, הרגש מכוון גם כלפי הזולת כשהמטרה היא לזכות בתשומת לב, באמפתיה או בעזרה.[1] רחמים עצמיים קשורים גם לרומינציה והתמודדות ממוקדת הימנעות - המכוונת להרחקת הסיטואציה והפחתת המצוקה הרגשית.[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Joachim Stöber, Self-Pity: Exploring the Links to Personality, Control Beliefs, and Anger: Self-Pity, Journal of Personality 71, 2003-03-14, עמ' 183–220 doi: 10.1111/1467-6494.7102004
- ^ Bernard Weiner, The Attribution Approach to Emotion and Motivation: History, Hypotheses, Home Runs, Headaches/Heartaches, Emotion Review 6, 2014-10, עמ' 353–361 doi: 10.1177/1754073914534502
| רגשות | |
|---|---|
| |
| מצב רוח • אפקט |
