ריגאס פראיוס
 | |
| לידה |
1757? Velestino, יוון  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
24 ביוני 1798 (בגיל 41 בערך) בלגרד, האימפריה העות'מאנית |
| שם לידה |
Ρήγας |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית |
| מקום מגורים |
Velestino, קונסטנטינופול, בוקרשט, Kissos, Ampelakia, וינה |
| חתימה |
 |
  | |
ריגאס פראיוס או ריגאס פראוס (ביוונית: Ρήγας Βελεστινλής-Φεραίος 1757 לערך – 13 ביוני 1798) נולד בשם אנטוניוס קיראיס Αντώνιος Κυριαζής, ידוע גם בשם קונסטנטין ריגאס (Κωνσταντίνος Ρήγας) היה סופר, הוגה דעות מדיני, מהפכן, פעיל בתנועת ההשכלה היוונית המודרנית(אנ'), גיבור לאומי יווני, קורבן של מרד הבלקן נגד האימפריה העות'מאנית, ומייצג ומחולל מלחמת העצמאות היוונית ועצמאות יוון.
כגיבור מיתי של עצמאות יוון, שנות נעוריו של ריגאס שקועות באובך של אגדה וקשה לזהות את העובדות בפועל, כך גם בקשר לחלק גדול מפעילותו המאוחרת יותר. זאת, בעיקר הודות לעובדה שהאנשים שעבדו איתו נעצרו והוצאו להורג ורוב הפרסומים בני התקופה אבדו. מאוחר יותר, הצורך בגיבורים לאומיים של העם היווני המשועבד, בשילוב עם היעדר היסטוריוגרפיה עורר אגדות רבות עליו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטוניס קיריאזס (ריגאס) נולד למשפחה עשירה בכפר במחוז מגנסיה שבתסליה בעת שהמקום היה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. המקום נמצא ליד פרה (Φερα) העתיקה וממקום זה קיבל בשלב מסוים את כינויו פראוס, אבל נראה שהוא לא השתמש בשם זה בעצמו. הוא לפעמים מתואר ממוצא ארומני, אבל אין ראיות חד-משמעיות שתתמוכנה בכך.
הוא הפך להיות מורה בכפר סמוך, שם הוא נאבק בנוכחות העות'מאנית המקומית. בגיל 20 הוא הרג, במהלך סכסוך, אזרח עותמאני בעל מעמד גבוה ונאלץ להימלט לליטוחורו (Λιτόχωρο) שבמרומי האולימפוס, שם הוא התגייס לחבורה של ארמטולים ׁ(Αρματολοί) .בפיקודו של דודו.
מאוחר יותר הוא עבר לקהילה הנזירית שעל הר אתוס, ואחרי תקופה קצרה עבר לאיסטנבול בהזמנתו של שגריר רוסיה כדי ללמוד שם. שם הוא הפך למזכירו של הפנריוט אלכסנדר איפסילנטי (הסבא) והרחיב את לימודיו בצרפתית, איטלקית וגרמנית.
כאשר איפסילנטיס הסבא מונה להיות וויווד (שליט) נסיכות מולדובה וולאכיה נסע ריגאס יחד אתו. עם הגעתו לבוקרשט למד ריגאס כמה שפות וסופו של דבר הפך למזכירו של ניקולאוס מברוגֶניס. כאשר פרצה המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792) הוא היה הממונה על בקרת הכוחות בקראיובה ושם התיידד עם אוסמאן פאזוואנטואולו. הוא למד על המהפכה הצרפתית, והגיע למסקנה כי משהו דומה יכול להתרחש בבלקן, וכתוצאה מכך תתאפשר הגדרה עצמית לנתינים הנוצרים של העות'מאנים; הוא גייס תמיכה בהתקוממות על ידי פגישות עם בישופים יווניים ומנהיגי גרילה. אחרי עריפת ראשו של פטרונו (ב-1790) חזר ריגאס לבוקרשט לשרת במשך זמן מה כמתורגמן בקונסוליה הצרפתית. בשלב זה הוא כתב את גרסתו היוונית של המנון צרפת (המרסייז).
בשנת 1793 לערך ריגאס נסע לווינה, בירתה של האימפריה הרומית הקדושה וביתה של קהילה יוונית גולה גדולה כחלק ממאמציו לבקש מנפוליאון בונפרטה סיוע ותמיכה. בעודו בעיר, הוא ערך עיתון בשפה היוונית בשם "אפמריס", (ἐφημερίς), ופרסם מפה פוליטית מוצעת של "יוון הגדולה" שכללה מקומות בהם יוונים היו במיעוט (כגון קונסטנטינופול).
ריגאס הדפיס כרוזים המבוססים על עקרונות המהפכה הצרפתית, ובכלל זה הצהרה על זכויות האדם והאזרח וחוקה פוליטית חדשה לתושבי רומליה, אסיה הקטנה, האיים של ים האגאי, ונסיכויות הדנובה, במטרה לעורר התקוממות פאן-בלקנית נגד העות'מאנים. חיבר שיר שבו קרא למרד נגד הסולטאן תוך שיתוף פעולה של כל העמים הבלקניים שכלל את השורה "עדיף לחיות שעה אחת כאדם חופשי מאשר שנים רבות כעבד בכלא"
כתב חיבור ספרותי היסטורי בשם "נדודיו של אנכארסיס הצעיר" (Νέος Ανάχαρσις) בו נטל דמות של נסיך סקיתי בן המאה השישית לפנה"ס ושלח אותו לנדוד ביוון העתיקה במטרה לעורר את הגאווה היוונית. קיווה שהספר יעורר את כל העמים הבלקניים להתאחד לצורך הקמת מדינה עצמאית בעלת צביון יווני.
המידע על הפעולה המהפכנית של ריגאס הוא מעורפל ומגיע בעיקר מעדות ביוגרפית ומידע שעלה בחקירה של הרשויות באוסטריה. אולם ידוע שהחתימה על הסכם יאש שסיים את המלחמה העות'מאנית-רוסית של השנים 1787–1792, כמו גם רוח של עידן חדש שהשרה נפוליאון על אירופה עוררו את ריגאס להתכתב עם נפוליאון, אליו שלח תיבה לטבק הרחה העשויה מהשורש של ער אציל שנלקח מבית מקדש הרוס של אפולו, ריגאס אף פגש בוונציה את מפקד צבא המשלוח הצרפתי לאיטליה (Armée d'Italie). הוא כנראה תכנן מרד ולצורך כך יצר קשרים עם יוונים בפזורה וביוון עצמה וקיווה שיוונים מהפזורה שספגו את רעיון החופש לו הטיפה המהפכה הצרפתית יגיעו ליוון ויעוררו את העם למרד כולל.
ריגאס שלח תדפיסים של השיר שכתב ושל הצעת החוקה ליוון ונסע בעצמו לשם. בדרכו ליוון בגד בו איש עסקים שהתחזה להיות תומך. הוא נעצר בטריאסט ב-1 בדצמבר 1797 על ידי הרשויות האוסטריות שהיו מודאגות מרעיונות המהפכה הצרפתית והמסמכים שנשא הוחרמו. יחד איתו חמישה חברים וכן נעצר גם מלווהו, הסופר כריסטופורוס פרבוס (Χριστόφορος Περραιβός) ששוחרר אחרי שריגאס חיפה עליו באומרו שהמפגש ביניהם היה מפגש אקראי. ריגאס הועבר עם שותפיו למושל העותמאני בבלגרד, שם נכלאו ועונו וניסיונות והשתדלויות לשחררם לא צלחו. מבלגרד, הוא היה אמור להישלח לקונסטנטינופול להיות נידון על ידי הסולטאן סלים השלישי. ב-10 במאי 1798 נמסרו אנשי הקבוצה בבלגרד לטורקים. בסמוך לכך (כנראה ב-24 ביוני 1798) ריגאס ועמיתיו נחנקו למוות במגדל נבוישה, או, לפי הגרסה העות'מאנית נהרגו בעת שניסו לברוח. גופותיהם הושלכו לנהר הדנובה.
נמסר שמילותיו האחרונות היו: "אני זרעתי זרע עשיר; תבוא שעה, כאשר מדינתי תקצור את הפרי המפואר".
מורשתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מותו נתן השראה לקבוצת פנריוטים צעירים באודסה שייסדו ב-1814 ארגון חשאי בשם פיליקי אטריה במטרה להמשיך את רעיונותיו ודרכו.
פסלים של ריגאס ניצבים בכניסה לאוניברסיטת אתונה ובבלגרד בתחילת הרחוב הנושא את שמו (Ulica Rige od Fere).
דיוקנו הודפס על שטר של 200 דרכמות בשנים 1996–2001. מטבע זיכרון בן 50 דרכמות הונפק בשנת 1998 ביום הזיכרון ה-200 למותו. תמונתו חקוקה על מטבע של 10 סנט בהטבעת הבנק היווני.
