ריינג'ר 7

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריינג'ר 7
GPN-2000-001979.jpg
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
יצרן JPL
תאריך שיגור 28 ביולי 1964, 16:50:07 UTC
משגר אטלס-אגנה B
אתר שיגור נמל החלל קייפ קנוורל
זיהוי NSSDC 1964-041A
משימה
סוג משימה התרסקות על הירח תוך כדי צילומו
גרם שמיים הירח
אתר נחיתה 10°21′00″S 20°36′00″W
תאריך נחיתה התרסקות: 31 ביולי 1964, 13:25:48.82 UTC
משך המשימה 68.6 שעות
מידע טכני
משקל 381 ק"ג
אורך 4.6 מטרים
רוחב 1.5 מטרים
גובה 3.6 מטרים

ריינג'ר 7אנגלית: Ranger 7) הייתה משימת חלל אמריקאית ששוגרה על ידי נאס"א ב-28 ביולי 1964 במטרה לחקור את הירח במסגרת תוכנית ריינג'ר. מטרת הגשושית הייתה לשדר תמונות ברזולוצייה גבוהה של פני הירח במהלך התרסקותה על פניו. ריינג'ר 7 התרסקה על הירח בהצלחה ב-31 ביולי ותוך כדי התרסקותה שידרה תמונות של הירח. משימה זו הייתה המשימה המוצלחת הראשונה בתוכנית ריינג'ר, והמשימה האמריקאית הראשונה שצילמה את פני הירח בהצלחה.

מבנה החללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינג'ר 7 הייתה חללית ריינג'ר מבלוק 3. החללית כללה בסיס משושה מאלומיניום ברוחב 1.5 מטרים, עליו הורכבו מערכות ההנעה והכוח, מעליהם הורכב חרוט קטום ראש שהכיל את מצלמות הטלוויזיה. שני לוחות סולאריים באורך 1.537 מטרים וברוחב 0.739 מטרים נפרשו ככנפיים משני צדדים נגדיים של הבסיס, כך שאורך החללית מקצה לקצה היה 4.6 מטרים. אנטנת צלחת לטווח רחוק הורכבה על אחד מקודקודי הבסיס, ואנטנה היכולה לשדר ולקלוט אותות מכל הכיוונים הורכבה בראש החרוט הקטום. גובהה הכולל של החללית היה 3.6 מטרים.

ההנעה שנדרשה לתיקון המסלול סופקה על ידי מנוע הידרזין שהפיק דחף של 224 ניוטון. זווית הגישה נשלטה באמצעות 12 נחירי פליטה (שפלטו גז חנקן), שהיו כפופים להוראותיהם של 3 גירוסקופים, 4 חיישני שמש ראשיים ושניים משניים, וחיישן ארץ אחד. כוח חשמלי הופק על ידי הלוחות הסולאריים, ששטחם הכולל היה 2.3 מ"ר, שהפיקו 200 ואט. שתי בטריות בעלות קיבולת של 1.2 קילו-ואט-שעה (kW·h) שיכלו לספק חשמל במשך 9 שעות, סיפקו כוח חשמלי לכל אחד משני הסטים הנפרדים של מערכות הצילום והתקשורת. שתי בטריות בעלות קיבולת של 1 קילו-ואט-שעה (kW·h) שמרו אנרגיה לתפעול השוטף של החללית.

חלליות הריינג'ר מבלוק 3 נשאו מערכת שכללה 6 מצלמות טלוויזיה, ועברו טיהור לפני שיגורם כדי למנוע זיהום של קרקע הירח. מערכת מצלמות הטלוויזיה שנשאו חלליות הבלוק 3 שקלה 173 ק"ג, והחליפה את קפסולת הסייסמוגרף שנשאו הריינג'רים מבלוק 2. מבין 6 המצלמות, 2 היו בעלות יכולת סריקה מלאה ו-4 בעלות יכולת סריקה חלקית.

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמונה הראשונה שצילמה ריינג'ר 7

ריינג'ר 7 שוגרה ב-28 ביולי 1964, 16:50:07 UTC, על גבי משגר אטלס-אג'ינה B מנמל החלל קייפ קנוורל, למסלול חנייה סביב כדור הארץ בגובה 192 ק"מ. שעה וחצי לאחר השיגור הופעלו מנועי שלב האג'ינה שנית והחללית הוכנסה למסלול מעבר אל הירח. אחרי שנפרדה משלב האג'ינה נפרשו הלוחות הסולאריים של החללית, הופעלו מערכות הניווט, והתקשורת עברה לידי האנטנה לטווח הרחוק. יום אחר כך, ב-29 ביולי, בוצע תיקון המסלול והושלם בהצלחה.

ב-31 ביולי הגיעה ריינג'ר 7 אל הירח. 18 דקות לפני ההתרסקות הופעלו מערכות הצילום, ודקה מאוחר יותר, בשעה 13:08:45 UTC צולם הירח בפעם הראשונה על ידי חללית ריינג'ר מגובה 2,110 ק"מ. ב-17 הדקות שלפני הפגיעה שודרו בהצלחה 4,308 תצלומים ברזולוצייה הולכת וגדלה, כאשר התצלום האחרון היה ברזולוצייה של חצי מטר בלבד. החללית התרסקה על הירח בתנועה ישרה על פני מסלול היפרבולי עם זווית אסימפטוטית נכנסת של 5.57°- מקו המשווה של הירח. נטיית מסלול ההתרסקות הייתה 26.84°. בשעה 13:25:48.82 UTC,‏ 68.6 שעות לאחר שיגורה, התרסקה ריינג'ר 7 ב-10°21′00″S 20°36′00″W, במהירות של 2.62 ק"מ לשנייה (9,432 קמ"ש).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


תוכנית ריינג'ר

ריינג'ר 1ריינג'ר 2ריינג'ר 3ריינג'ר 4ריינג'ר 5ריינג'ר 6ריינג'ר 7ריינג'ר 8ריינג'ר 9