ריינהולד גליאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גליאר בתחילת המאה ה-20

ריינהולד גליאררוסית: Рейнгольд Морицевич Глиэр;‏ 30 בדצמבר 1874 (11 בינואר 1875) – 23 ביוני 1956) היה מלחין רוסי וסובייטי. הוא הלחין מספר יצירות של מוזיקה קלאסית והיה מחנך במשך שנים רבות. על יצירותיו הוענקו לו פרס סטלין (שלוש פעמים), תואר האמן העממי (בשנת 1938) ומספר עיטורים. הוא היה בין המלחינים הבודדים שקיבלו הכרה גם ממשטר הצארי וגם ממשטר הסובייטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינהולד גליאר נולד בקייב למשפחת מומחה לייצור כלי נגינה ממוצא גרמני. בשנת 1894 הוא סיים לימודי מוזיקה בבית הספר בקייב ועבר ללימודים בקונסרבטוריון של מוסקבה. בשנת 1897 גליאר קיבל אזרחות רוסית. בשנת 1900 הוא סיים את לימודיו ולאחר מספר שנים נסע לגרמניה במטרה ללמוד ניצוח. עם חזרתו לרוסיה הוא היה מנצח של יצירות קלאסיות בהופעות רבות.

כבר בשנת 1901 הוא החל ללמד מוזיקה וסרגיי פרוקופייב היה בין תלמידיו הראשונים. בשנים 1913-1920 גליאר היה פרופסור בקונסרבטוריון של קייב. בשנת 1920 הוא עבר למוסקבה, מונה לפרופסור בהלחנה בקונסרבטוריון של מוסקבה וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1941.

בשנות ה-30 גליאר הופיע הרבה עם הופעות מוזיקה קלאסית ברחבי ברית המועצות אך בכול התקופה הסובייטית לא נסע מעבר לגבולות המדינה. במשך עשור, עד לשנת 1948 הוא היה עסקן באיגוד המלחינים הסובייטי. גליאר היה נחשב לממשיך דרכם של מלחינים רוסים של המאה ה-19. התקפות שנת 1948 של ראשי המשטר הסובייטי על המלחינים לא נגעו בגליאר.

גליאר נפטר במוסקבה ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'י. ברוסיה ובאוקראינה על שמו נקראו מוסדות רבים בהם מלמדים מוזיקה. תחת הנחיות של נכדתו במוסקבה פועל מוזיאון המוקדש לחייו וצירותיו.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליאר היה מלחין פורה. את האופרהה ראשונה שלו הוא כתב בשנת 1900. בתקופה הסובייטית הוא כתב מספר אופרות הקשורות להיסטוריה ופולקלור של אזרבייג'ן ואוזבקיסטן ועל כך קיבל פרסים מרפובליקות סובייטיות אלו.

בשנת 1927 גליאר כתב את הבלט הסובייטי הראשון שזכה להצלחה גדולה. את הגרסה האחרונה של הבלט הועלה על הבמה בשנת 2010. בשנת 1948 גליאר סיים כתיבת בלט על פי יצירות של אלכסנדר פושקין שהוקדשו לסנקט פטרבורג.

בנוסף לכך גליאר כתב מספר יצירות נוספות בתחום מוזיקה קלאסית. יצירותיו נחשבו לקלאסיות עוד בתקופת חייו. את יצירתו האחרונה - קונצ'רטו לכנר עם התזמורת גליאר סיים בשנת 1956.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]