ריי בלנשרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריי בלנשרד
Ray Blanchard
לידה 9 באוקטובר 1945 (בן 78)
המונטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט קורט פרוינד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת טורונטו עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריי מילטון בנלשרד (באנגלית: Ray Milton Blanchard; נולד ב-9 באוקטובר 1945), הוא פסיכולוג קליני וסקסולוג קנדי-אמריקאי, מעורכי ה-DSM, נמנה עם חלוצי המחקר האטיולוגי על נטיות מיניות, פאראפיליות כגון טרנסווסטיזם, חנק ארוטי ופדופיליה בפרט וכן, נודע גם ממחקריו על האטיולוגיות השונות לדיספוריה מגדרית – לשיטתו של בלנשרד, מלבד הקרקע הנפוצה לפיתוח דיספוריה מגדרית שהיא הפרעת זהות מגדרית בילדות (GIDC), גם סוגים שונים של צירוף בין חוויות יחיד,[1] ופטישיזם טרנסווסטי, יכולים לכונן את התפתחות הדיספוריה הזו בגילאים מאוחרים יותר; הן בגיל ההתבגרות והן בבגרות.

חינוך וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלנשרד נולד בהמונטון, ניו ג'רזי. הוא השלים תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה ב-1967, ותואר דוקטור באוניברסיטת אילינוי 1973. הוא המשיך למחקר פוסט-דוקטורנטי באוניברסיטת דלואיז (קנדה), אחרי כן קיבל משרה במכון המתאמי בברמפטון[2] (עיר באזור המטרופוליטני של טורונטו). שם פגש את מורו, הרופא הצ'כי ממוצא יהודי קורט פרונד, באותה עת, פרונד ערך ניסוי חלוצי, על סירוס כימי כטיפול לתוקפי-מין.[3] ב-1980 הצטרף בלנשרד למכון הפסיכיאטרי קלארק בקנדה (עתה חלק מהמרכז להתמכרות וטיפול נפשי שם)[4], בו הוא עובד עד היום. בשנת 1995 בלנשרד התמנה לראש המערכה לסקסולוגיה קלינית בתוכנית למשפט ובריאות הנפש של מכון CAMH, כמו כן, משמש בלנשרד כפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת טורונטו. הוא שימש חבר בוועדה לענייני מגדר ומיניות של מחברי ה-DSM-4,[5] ונמנה עם עורכי המהדורה החמישית של הספר. על פי אינדקס הציטוטים האקדמי אתר המדע (Web of Science), מאמריו המדעיים צוטטו למעלה מ-1800 פעמים, עם ממד H של 27.[6]

רבים ממחקריו של בלנשרד עסקו בפרידיספוזיציות הבילוגיות להתפתחות נטיות מיניות, לגיטימיות ופתולוגיות כאחד.

דיאתזה ביולוגית להומוסקסואליות – אפקט סדר הלידות האחאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלנשרד הציע את תאוריית אפקט סדר הלידות האחאי (אנ'), שמקובלת על רבים בקהילה המדעית. לפי תאוריה זו, הסיכוי להופעתה של נטייה מינית הומוסקסואלית (משיכה רומנטית ומינית בין זכרים שזהותם המגדרית גברית) עולה ככל שלזכר האנושי יש יותר אחים זכרים (מספר האחיות אינו משנה במאום, לעניין זה). ההשערה מתייחסת לזכרים בלבד, כלומר אינה עוסקת בנקבות ואין ליישם את עקרונה להתפתחות צורותיה השונות של לסביות או להתפתחות הנטיות המיניות העיקריות בקרב נקבות אנושיות בכלל.[7][8][9] יש הרואים באפקט סדר הלידות האחאי (של זכרים) כאחד המנבאים החזקים ביותר להתפתחותה של נטייה מינית הומוסקסואלית בין זכרים (לצד נון-קונפורמיות מגדרית בילדות).

לפי הממצאים, סיכויו של אדם להתפתח למצב של קיום יחסי מין עם גברים בבגרותו (או להזדהות כהומוסקסואל) הוא 2%,[10] כל אח מגדיל את סיכויי הפרט ב-33%[10] (בחישוב כללי התרומה היא בסביבות 2.6%) ביחס לאוכלוסייה, והסיכוי הטוטאלי של אדם להיות מושפע מאפקט סדר הלידות הוא בסביבות 4.6% (2, ועוד 2.6% יחדיו).[10]

בלנשרד משער שאפקט סדר הלידות נגרם בשל תגובה חיסונית בגוף האם האנושית, המשפיעה על הסביבה התוך-רחמית של התינוק הזכר שלה – משום שחלבוני אנטיגן מסוג H-y נוצרים על ידי עוברים זכרים,[11] ומערכת החיסון של האם מגיבה אליהם בכל לידה, והתקיפה כרוכה בשינוי פוטנציאלי של אופייה הביוכימי של הסביבה התוך רחמית לכזה ש"מניח את הקרקע" להתפתחות מאוחרת של נטייה הומוסקסואלית. מתוקף אופייה של מערכת החיסון עצמה, הרי שהתקיפה הזאת (המשפיעה על התפתחות המוח של העובר הזכר), הולכת ומתעצמת בכל לידה, ומגדילה את הסיכוי להתפתחות נטייה הומוסקסואלית.

יש לציין כי בלנשרד עצמו[12] אינו רואה באפקט סדר הלידות הסבר בלעדי להומוסקסואליות, והוא סבור כי למצבים מסוימים של התנהגות הומוסקסואלית עשויים להיות הסברים אחרים.

דיספוריה מגדרית בקרב זכרים (Male-to-Female GD)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלנשרד טבע את המונח "אוטוגינאפיליה" (Autogynephilia) לתיאור גברים[13] אשר יש בהם כמיהה חזקה ועקבית להיות נשים (לאו דווקא בהקשר מלבוש), ושהם תמיד מגורים מינית מכמיהה זו.

מבחינה אטיולוגית, בלנשרד מציע לחלק את ציבור הנשים הטראנסקסואליות לשני סוגים,[14] שהוא מכנה "טרנסקסואליות הומוסקסואליות" ו"טראנסקסואליות הטרוסקסואליות", לתיאור משיכתן המינית של הראשונות לזכרים והשניות לנקבות (הקריטריון לזכריות הוא מין כרומוזומאלי), כשמטרתו של בלנשרד להדגיש את השוני האטיולוגי לשני סגנונות החיים הללו. חלוקה זו בעייתית משתי סיבות; היא צרה ומשייכת את המושג מין לכרומוזומאלים בלבד, בעוד שבעולם הסקסולוגיה, למונח מין יש מספר קריטריונים, ביניהם רמות הורמונאליות, פנוטיפ.[15] הסיבה השנייה היא שהחלוקה מבלבלת והופכת את היוצרות – מקובל שאישה טרנסקסואליות שהיא "הומוסקסואלית" היא למעשה מי שנמשכת לנשים ולא לגברים (מבלי לייחס חשיבות לקריטריון הכרומוזומאלי), וכן ההפך, אישה טרנסקסואלית שנמשכת לגברים היא למעשה הטרוסקסואלית. מסיבות שצוינו ואחרות, ממצאיו של בלנשרד זכו לביקורת רבה בקהילת הטרנסקסואלים באופן כללי.[16]

הפסיכולוג והמתמטיקאי ג'יי מייקל ביילי, ואן לורנס הביעו מידת מה של הסכמה עם תפיסתו של בלנשרד את האטיולוגיה של טרנסקסואליות. ביילי גם הוא ספג ביקורת על הצגת רעיונותיו של בלנשרד, בחיבור משפיע שכתב בנושא.[17]

בלנשרד הציע גם חלוקות נוספות אך טען שנחוץ מחקר נוסף אודותיהן.[18]

בלנשרד תומך במימון ציבורי לניתוחים לשינוי מין, כטיפול (שהוא מגדיר כפליאטיבי),[19] משום שהוא מאמין, על סמך ראיות שהצטברו במרוצת השנים, שטיפול זה אכן מטיב עם רווחתן האישית של נשים טרנסקסואליות, ומקדם את השתלבותן בחברה.[20]

טלאופיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלנשרד טבע את המונח "טלאופיליה" (Teleiophilia) לתיאור משיכה מינית לאנשים מבוגרים - זקנים יחסית. המונח שמיש בספרות הסקסולוגית.[21]

5 DSM[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלנשרד הוא יושב ראש הוועדה הכותבת בנושא פאראפיליות במהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטרי - DSM.

מחלוקת סביב מינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוקף המחלוקת שעורר בלנשרד בקרב קהילת הטרנסקסואליות. זכה מינויו זה לביקורת מצד פעילי זכויות להט"ב קנדיים.[22][23]

פאראפיליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלנשרד הציע לשכתב את ההגדרה המקצועית[24] המובאת ב-DSM-4 לתופעת הפדופיליה, אל ה-DSM-5,[25] הוא הציע להתחיל בשינוי שם האבחנה מפדופיליה ל"הפרעה פדופילית" - פעולה שקרא לביצועה כבר במספר פרסומים,[26] וסיבותיה בין היתר, היא ההבחנה הכללית שבלנשרד מבקש להטמיע בעולם הפסיכולוגיה - הבחנה בין פאראפיליה כשלעצמה, לבין הפרעה-פאראפילית (Paraphilic disorder) - מונח המדגיש את היות הפאראפיליה אגו-דיסטונית לבעילה (כלומר, הפרט חש אנטגוניזם כלפי הפאראפיליה שלו). בלנשרד ציין דעות דומות בקרב עמיתיו, דוגמת ריצ'רד גרין[27][28], ויליאם או'דונאיו[29]

בשנת 2008 פרסם בלנשרד, יחד עם מספר עמיתים ממכון CAMH ואוניברסיטת טורונטו, מאמר משפיע המציע לכלול את המונח "הבפיליה" (Hebephilia), המתאר משיכה מינית לילדים בגיל 11–14 במהדורה החמישית של המדריך.[30] מצד אחד, ההצעה ספגה לביקורת ממספר פסיכולוגים ידועים, מהמישור המגדרי-מיני והמשפטי. המבקרים טענו שהצעתו של בלנשרד מבקשת להדביק תווית פתולוגית על התנהגות שאינה בהכרח בעייתית מבחינה ביולוגית - כל מקרה לגופו. בין המקרים היו הפסיכולוג והעורך-דין ריצ'רד גרין, עורך ה-DSM-4 מייקל פירסט,[31] הפסיכולוגית המשפטית קרן פרנקלין,[32] ורופא המין צ'ארלס אלן מוסר.[33] מצד שני, היו מי שטענו שהצעתו של בלנשרד אינה הולכת מספיק רחוק, כלומר שצריך להרחיבה ולפתח עוד יותר את החקיקה בנושא, ולא ההפך, כמו למשל הפסיכולוג-סקסולוג, המומחה לטיפול בהתעללות מינית בילדות, ויליאם או'דונאיו.[34]

על התנהלות הוועדה לחיבור הפרק על פאראפיליות ב-DSM-5[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלנשרד ציין בריאיון לפרופסור לביו-אתיקה אליס דרגר (Alice Dreger):[35]

"ניסינו להרחיק לכת ככל הניתן ב דה-פתולוגיזציה של פאראפיליות קלות ולא-מזיקות, תוך הכרה שפאראפיליות חריפות שמטרידות ו\או פוגעות באינדיבידואלים ונוזקות אותם ו\או זולתם צריכות להתייג כהפרעות".

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכיאטר והסקסולוג ריצ'רד גרין חולק[36] על טענתו של בלנשרד כי יש להכיר בתופעת ההבפיליה[37] כפסיכופתולוגיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריי בלנשרד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוויות אידאו-סינקרטיות
  2. ^ ברמפטון היא עיר בדרום אונטריו, קנדה.
  3. ^ Freund K (1980). Therapeutic Sex Drive Reduction. Acta Psychiatrica Scandinavica 62 (s287), 5–38 doi:10.1111/j.1600-0447.1980.tb10433.x
  4. ^ Laws RD, O'Donohue WT (eds.) Sexual Deviance: Theory, Assessment, and Treatment. Guilford Press ISBN 1-57230-241-0
  5. ^ Bradley SJ, Blanchard R, Coates SW, Green R, Levine SB, Meyer-Bahlburg HFL, Pauly IB, Zucker KJ (1991)
  6. ^ Web of Science, accessed March 18, 2010
  7. ^ Blanchard, R., & Bogaert, A. F. (1996). Homosexuality in men and number of older brothers. American Journal of Psychiatry, 153, 27–31.
  8. ^ Blanchard, R., & Bogaert, A. F. (1996). Biodemographic comparisons of homosexual and heterosexual men in the Kinsey interview data. Archives of Sexual Behavior, 25, 551–579.
  9. ^ Blanchard, R., Zucker, K. J., Siegelman, M., Dickey, R., & Klassen, P. (1998). The relation of birth order to sexual orientation in men and women. Journal of Biosocial Science, 30, 511–519.
  10. ^ 1 2 3 http://www.nowpublic.com/world/big-brother-effect-or-biological-error
  11. ^ אינם נוצרים על ידי עוברים נקביים
  12. ^ "Dr. Ray Blanchard Discusses Gay Brother Studies", ראיון שנתן בלנשרד לתנועת "Truth Wins Out", תנועה אמריקנית המקדמת זכויות להט"ב. הראיון ניתן כחלק מסדרת ראיונות עם אנשי מחקר משפיעים בתחום זה.
  13. ^ נראה שהמונח מתייחס לגברים זכריים ולא טראנסקסואלים.
  14. ^ Ray Blanchard, Deconstructing the Feminine Essence Narative, 2008.
  15. ^ אחת מנקודות המפנה שגרעו מהמדענים להחשיב מין על פי כרומוזומים היא גילוי תופעת האי-רגישות לאנדרוגן, לשתי צורותיה.
  16. ^ The controversy surrounding "The man who would be queen": a case history of the politics of science, identity, and sex in the Internet age. PMID 18431641.
  17. ^ John Michael Bailey, "The man who would be Queen", 2003.
  18. ^ Archives of Sexual Behavior, Vol. 34, No. 4, August 2005, pp. 439–446 ( C 2005) DOI: 10.1007/s10508-005-4343-, "Early History of the Concept of Autogynephilia", Ray Blanchard. The article also reminds Bisexual and Asexual transsexual women.
  19. ^ http://individual.utoronto.ca/ray_blanchard/psychiatry_rounds.pdf
  20. ^ Blanchard, R (2000). "Part II: The case for publicly funded transsexual surgery" (pdf). Psychiatry Rounds. pp. 4–6.
  21. ^ Blanchard, R., Barbaree, H. E., Bogaert, A. F., Dickey, R., Klassen, P., Kuban, M. E., et al. (2000). Fraternal birth order and sexual orientation in pedophiles. Archives of Sexual Behavior, 29, 463–478.
  22. ^ Rau, K (2008-07-07). "Trans activists infuriated by doctors in charge of gender identity definitions". Xtra!. נבדק ב-2012-02-10.
  23. ^ "Task Force questions critical appointments to APA's Committee on Sexual and Gender Identity Disorders". National Gay and Lesbian Task Force. 2008-05-28. אורכב מ-המקור ב-2012-07-25. נבדק ב-2012-02-10.
  24. ^ כלומר זו המקובלת כהגדרה מדויקת בתחום מדעי-הנפש.
  25. ^ The DSM diagnostic criteria for pedophilia. PMID 19757012.
  26. ^ "U 03 Pedophilic Disorder - Rationale". American Psychiatric Association. נבדק ב-2012-02-10.
  27. ^ (תלימדו של הפסיכולוג-סקסולוג ג'ון מוני
  28. ^ Is pedophilia a mental disorder?. PMID 12462476.
  29. ^ Problems with the DSM-IV diagnosis of pedophilia. PMID 10872239.
  30. ^ Pedophilia, hebephilia, and the DSM-V. PMID 18686026.
  31. ^ Frieden, J (2009-12-01). "DSM-V Work on Paraphilias Begins in Earnest". Clinical Psychiatry News.(הקישור אינו פעיל)
  32. ^ Franklin, K. (2010). "Hebephilia: Quintessence of diagnostic pretextuality" (pdf). Behavioral Sciences & the Law. pp. 751–768. doi:10.1002/bsl.934. PMID 21110392.(הקישור אינו פעיל)
  33. ^ When is an unusual sexual interest a mental disorder?. PMID 18946730.
  34. ^ A critique of the proposed DSM-V diagnosis of pedophilia. PMID 20204487.
  35. ^ Dreger, A (2010-02-19). "Of Kinks, Crimes, and Kinds: The Paraphilias Proposal for the DSM-5". Hastings Center. אורכב מ-המקור ב-2018-08-17. נבדק ב-2012-02-10.
  36. ^ Green, R. (2010). "Sexual preference for 14-year-olds as a mental disorder: you can't be serious!! (letter to the editor)" (pdf). Archives of Sexual Behavior 39 (3): 585–586. doi:10.1007/s10508-010-9602-7.
  37. ^ הבפיליה היא תופעה בה אנשים מבוגרים נמשכים לנערות\נערים בגילאי 11–14, ויש פסיכולוגים הרואים בתופעה זו ביטוי של פדופיליה, ויש שאינם.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ריי_בלנשרד&oldid=37464203"