רימון יד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רימון יד
רימון יד מסוג M67
רימון הלם צה"לי
חיילות מתאמנות בהשלכת רימון, מחנה צריפין, 1953

רימון יד הוא פצצה שנועדה להיזרק על ידי חייל. מקור השם הוא מהפרי רימון, מהגודל הכללי שלו ומהעובדה שגרעיניו הרבים מזכירים את הרסס המצוי ברימון. גרנדיר (רמן) הוא חייל המתמחה בתפעול ובזריקת רימונים, דבר שהיה עניין לא כל כך פשוט בזמנים עתיקים יותר. כיום, כל חייל קרבי מאומן בזריקת רימונים.

סוגים של רימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר סוגים של רימונים:

  • רימון רסס (Frag Grenade) - (כמו למשל רימון ה-Mk 2 האמריקאי) רימון שמתפוצץ תוך שחרור הדף רב ורסיסי מתכת, מטרתם היא להרוג. טווח ההריגה הממוצע של רימון תקני הוא בין 8 ל-10 מטרים. לפי תורת הלחימה הצבאית את הרימון זורקים לעבר אויב שאין כלפיו קו ראיה ישיר, למשל אויב שמתחבא מאחורי קיר או טרסה. כהקדמה לכניסה למבנה או בונקר שיש בו אויב. גם לפני הסתערות מטווח קצר נהוג לזרוק רימון כדי להמם את האויב.

בצה"ל משתמשים ברימון רסס 26 שהוא הגרסה הישראלים לרימון M26 האמריקי הרימון בעל השהייה של 4.5 שניות וטווח ההרג שלו הוא 8 מטר רדיוס ופציעה 15 מטר רדיוס.בצה"ל קיים גם רימון רסס 26ב שהוא שיפור של הרימון רסס 26 הרגיל שהוא רימון עם מנגנון שמונע את פיצוץ הרימון במקרה שפוגע בו כדור חי.

  • רימון עשן - רימון המשחרר עשן (אפור או צבעוני) שנועד למטרות מיסוך, בלבול, הסוואה ואיתות.

בצה"ל משתמשים ברימון עשן סימן 5 בחמישה צבעים: אפור, כחול, ירוק, צהוב ואדום. כל צבע בעל משמעות אחרת של סימון.

  • רימון גז - רימון שנועד לפזר גז במקום נחיתתו. בדרך כלל גז מדמיע למטרות פיזור הפגנות. ישנם דגמים שונים של רימוני גז, ביניהם יש רימון גז מנתר, שמקשה על תפיסתו והשלכתו למקום אחר.
  • רימון הלם (Stun Grenade) או Flash Bangs - רימון שמתפוצץ ויוצר הבזק אור חזק ומסנוור וקול נפץ עז אך לא גורם נזק רב. מטרתו היא להמם את המטרה ולתת את היוזמה לצוות התוקף, שיוכל לבצע את מהלכיו ראשון. רימונים כאלה נפוצים בידי יחידות עילית ללוחמה בטרור וחיוניים למבצעי חילוץ בני ערובה. רימון ההלם המצוי בידי צה"ל אינו גורם להבזק אלא רק לקול נפץ, וייעודו העיקרי הוא פיזור הפגנות.
  • רימון מלכודת - רימון שנועד לתחבולה בקרב, הרימון מתפוצץ תוך דקה אחת לערך,התחבולה שלו היא לזרוק אותו למקום שיש בו הרבה אויבים, האויבים רואים שהרימון לא מתפוצץ והם חושבים שהוא "מקולקל", אז הם ממשיכים בקרב כאשר הם יורים ולא חשבו מה הרימון יכול לעשות הוא מתפוצץ על כולם.
  • רימון תבערה - רימון שמטרתו היא להצית אזורים קטנים בדיוק כמו בקבוק תבערה אבל יותר נוח לסחוב אותו, בדרך כלל משתמשים בו בקרבות אבל לפעמים גם במדינות אחדות בעולם משתמשים בו גם לפיזור הפגנות.

רימונים מסוימים (כמו למשל, רימון ה-Type 10 היפני) נועדו לשיגור ממטול רימונים (קנה ייעודי המיועד לירי רימונים) או רומה רימונים (התקן המולבש על קנה של רובה ומופעל על ידי הרובה עצמו).

מנגנון הרימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שחרור הניצרה מוחזק הנוקר אך ורק על ידי המנוף (ידית אחיזה קפיצית). עם זריקת הרימון משתחרר המנוף על ידי קפיץ והנוקר מסתובב ונוקר את הפיקה. הפיקה מדליקה ניצוץ קטן שמדליק פתיל ההשהיה שזמניו משתנים לפי סוג הרימון. (ברימון רסס צה"לי תקני מס' 26 משך ההשהיה הוא 4 שניות שמתוכן חצי שנייה הוא משך הזמן שלוקח לנוקר לפגוע בפיקה ועוד 3.5 שניות משך דליקת פתיל ההשהיה). מתחת לפתיל ההשהיה נמצא הנפץ. הנפץ הוא חומר נפץ רגיש ולכן כשפתיל ההשהיה הדולק פוגע בו הוא מתפוצץ ומפוצץ את המאיץ שיוצר פיצוץ גדול יותר שגורם לפיצוץ כל חומר הנפץ ברימון. ההדף שנגרם על ידי הפיצוץ מעיף את הרסיסים שנמצאים במעטפת וגורם נזק לכל סביבת הרימון.

ברימונים שאינם רימוני רסס מוחלף החלק האחרון בתהליך ברכיבים אחרים. לדוגמה, במקום חומר נפץ ישנו גז או חומר הגורם לרעש חזק, בדומה לרימון הלם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]