רינה גלוק
 | |
| לידה |
14 בינואר 1933 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בינואר 2023 (בגיל 89) |
| מקום לימודים |
|
  | |
רינה גלוק (14 בינואר 1933 – 12 בינואר 2023) הייתה אמנית, רקדנית, יוצרת, מחנכת וחוקרת ישראלית ילידת ארצות הברית. הייתה ממייסדי להקת בת שבע, ומעמודי התווך של הפקולטה למחול באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רינה גלוק נולדה בניו יורק ארצות הברית, להורים מהגרים מאירופה. בגיל שלוש שנים החלה לרקוד בהמלצת רופא המשפחה, שהתרשם מתת משקלה, ומאז לא הפסיקה. מגיל שש עד שלוש עשרה למדה אצל בלאנש אוונס מחול יצירתי. כשהייתה בת 13 הבינה אמה שהיא זקוקה להכשרה מקצועית כדי שתוכל להיות לרקדנית, ולכן הפסיקה את לימודיה עם בלאנש והצטרפה ל"ניו דאנס גרופ", הסטודיו הניו יורקי למחול מודרני. ב"ניו דאנס גרופ" למדה גלוק "טכניקת גראהם" עם סופי מסלו, את "טכניקת המפרי ווידמן" עם נונה שורמן, בלט עם רוני אאול, עם פרל פרימוס ג'יין דאדלי ועם איב ג'נטרי, שהזמינה את גלוק להצטרף ללהקתה. גלוק גם הוזמנה להצטרף ללהקת מסלו, דאדלי וביילס, שנקראה גם היא "New Dance Group Company".
בגיל 14, לאחר שנה ב"תיכון ג'וליה ריצ'מן" ובעודה רוקדת ב"ניו דאנס גרופ", התקבלה מבין מאות תלמידים ללימודי השנה השנייה בבית הספר למחול, שאך זה נפתח- High School of Performing Arts (אנ'). לימודיה כללו בלט קלאסי, טכניקות מודרניות, רפרטואר וכוריאוגרפיה (לבאן), היסטוריה של המחול, דרמה וכמובן כל המקצועות העיוניים על פי דרישות משרד החינוך בניו יורק. בשנת 1948, בגיל 15 בלבד, זכתה בפרס "Audition Winners", שניתן לרקדנים ולכוריאוגרפים מצטיינים. פרס זה זיכה אותה בהופעה מקצועית פומבית ראשונה באולם ימה"א ברח' 92, בריקוד שחיברה, "Johnny Has Gone For a Soldier".
בית הספר ג'וליארד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1951, עם סיום לימודיה בבית הספר התיכון לאמנויות הבמה ועם הקמתה של המחלקה למחול בבית הספר ג'וליארד – בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה, זכתה להתקבל, שוב מבין פונים רבים. במהלך לימודיה בג'וליארד יצרה מספר מחולות, בהם הדואט על רות ונעמי, "רות" ו "עקורה משורש", שינקו ממוטיבים תנ"כיים, היו חדורי מודעות חברתית, התבססו על שירי עם וביטאו הזדהות עם המוחלש. יצירות אלה הועלו במסגרת "הבמה לרקדנים" ובמסגרת "קונצרטים למחול ישראלי" בניהולו של פרד ברק, בימה"א ברח' 92 בניו יורק. באותה שנה, התחדש הקשר בין גלוק למורתה בלאנש, בעקבות מחלתה של בלאנש והזדקקותה למורה מחליפה. בהדרכתה של בלאנש עברה גלוק הכשרה להוראת מחול.
ביולי 1948 נסעה לקורס הקיץ שהתקיים בקולג' של קונטיקט, הודות לעזרתה של מרתה היל, שסידרה לה מלגה. את היל הכירה גלוק, כשופטת בתחרות בה השתתפה ומאז נשארו בקשר. ב-1951 החלה ללמוד אצל מרתה גרהם במסגרת "ג'וליארד" והייתה לתלמידתה המובילה של גראהם. השיעורים אצלה נשאו אופי של מופע על הבמה. גראהם התמקדה בחומר בסיסי ובתפיסת יסוד שפיתחה, תוך הקפדה על ביצוע מדויק של כל תרגיל. הטכניקה של גראהם דיברה ישירות אל עמקי נשמתה של גלוק. כיוון לימודיה הקודמים של גלוק היה שונה. בלאנש אוון התנגדה לתרגול הטכני והמסוגנן של גראהם ולכן ביקרה בחריפות את החלטתה של גלוק ללמוד אצלה.
בנובמבר 1951 הכירה רינה גלוק את משה מורביץ, אמן וכנר, ולאחר פחות משנה נישאה לו. עם סיום לימודיה ב"ג'וליארד", ולאחר ביצוע מופע מחול משלה, הוענק לה תואר בוגרת במדעים. במופע רקדה גלוק את הדואט "רות" וקטעי סולו שונים משלה. המורה של גלוק לבלט היה אז אנטוני טיודור, שהדרכתו הייחודית ודרך הוראתו הן שעוררו בה את האהבה וההערכה לבלט הקלאסי. משיעוריו הבינה גלוק שאין זה משנה באיזו טכניקה או סגנון ריקוד בוחרים לרקוד, חשוב רק אם יש לריקוד משמעות, אם הוא מקרין כנות ועושר של דימויים פנימיים. גלוק כבר הייתה בפיתחה של קריירה כאחת הרקדניות הצעירות המובילות בניו-יורק, אך בשנת 1954 החליטו היא ובעלה לעזוב את ארצות הברית ולעלות לישראל.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
רינה גלוק ומשה מורביץ התמקמו בדירה קטנה בתל אביב והתחילו להתכונן בנפרד להופעות ההיכרות הראשונות שלהם עם הקהל הישראלי. האתגר הראשון שעמד בפני גלוק, אותו צלחה, היה מציאת רקדנים וסטודיו לאימונים וחזרות. גלוק התקבלה על ידי קהיליית המחול בישראל בזרועות פתוחות והוזמנה ללמד ולערוך חזרות בסטודיו של מיה ארבטובה ושל דבורה ברטונוב, שם היו רצפות עץ – מצרך נדיר בימים ההם.
הופעת הבכורה של גלוק נערכה במרץ 1955, באולם תיאטרון האהל בתל אביב, היה זה ערב של קטעי סולו ודואטים, ישנים וחדשים שיצרה גלוק בארצות הברית ובארץ. הביקורות היו חמות, ובעקבות כך הוזמנה גלוק להופיע בקיבוצים ובערים ברחבי הארץ.
לאחר שנה של מגורים בתל אביב, עבר הזוג לקיבוץ בית אלפא, שם עבר מורביץ תקופת הכשרה טרם פגישתו עם גלוק במהלך לימודיו ב"ג'וליארד". את בימות המחול של ניו-יורק החליפה גלוק בבמות שאילתרו נגרי הקיבוצים והמושבים, בהופעות בחללים קטנים, בבתי-עם שבישובים הפריפריאליים: מדן ועד רביבים, מעפולה ועד באר שבע וירושלים. גלוק הופיעה עם יצירות היחיד שלה ובהמשך עם להקתה. היא הביאה עימה להופעותיה את ציוד הקול, המוזיקה והתאורה ולעיתים גם רצפת עץ ניידת. קודם שלבשה את בגדי הריקוד, עסקה בהכנת האולם להופעה המקצועית. לאחר שנה חזר הזוג לתל אביב.
גלוק הייתה חלוצת המחול המודרני בישראל, בכך שהביאה את טכניקת המחול של גרהם ארצה, והנגישה אותה לרקדנים וליוצרים כאן, באמצעות הופעותיה בכל הארץ עם מחולות שיצרה (חלקם בהשראת המקורות) בפני קהלים הולכים וגדלים, שהיו צמאים לאוצרות התרבות שהביאה. היא הקימה סטודיו למחול בתל אביב, שם, בנחישות ובתנאים פיזיים קשים השרישה את רוח המחול האמריקאי, שהציב דרישות מחמירות, שהיו בלתי מקובלות באותה תקופה. בזכות מקצועיותה ויסודיותה, ביקשה אותה גראהם ללמד את הטכניקה שלה. בסיועה של הברונית בת שבע דה רוטשילד, פתחה גלוק סטודיו מאובזר בתל אביב, אליו הצטרפו רקדנים נוספים מרחבי הארץ. הסטודיו של גלוק הפך למרכז הוראת הטכניקה וגיבש כוח אמנותי תוסס, שלימים היווה את שדרת המייסדים של להקת בת שבע. בשנת 1957 יזמה גלוק במשותף עם נעמי אלסקובסקי ורינה שחם פרויקט חדשני – "בימת מחול", מסגרת ראשונית שנוצרה כדי לאפשר מפגש פורה בין כוריאוגרפים ורקדנים ישראלים. שיתוף פעולה סביב יצירת שפה תנועתית ויצירתית, תוך צמצום התחרות המגבילה ומתוך תקווה להקים להקה מקצועית.
בשנת 1958, ארבע שנים לאחר עלייתה ארצה, כשהייתה בת 25, הוזמנה גלוק על ידי פרופ' חסיה לוי-אגרון ללמד באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בירושלים, ועל ידי שרה לוי-תנאי – ללמד את רקדני ענבל את יסודות המחול המודרני.
בפעילויותיה הרבות והמגוונות בעשור הראשון לעלייתה ארצה (1964-1954) הכשירה גלוק גם את הקהל שוחר המחול לצפייה ביצירות בעלות רוח שונה מזו אליה הורגל – צפייה במופעי ריקוד בסגנון אירופאי. שפת המחול המודרני שהביאה יצרה קרקע בשלה להופעותיה בעתיד של להקת בת שבע ושל להקות מחול מודרניות נוספות, שהוקמו ושהגיעו לכאן עם השנים.
להקת בת שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1963, הוזמנה גלוק על ידי בת שבע דה רוטשילד להצטרף ללהקה החדשה. האודיציות לרקדנים נערכו בנובמבר 1963 וגלוק התבקשה לתת את השיעור שהיווה את האודיציה, כאשר מרתה גרהם, בת שבע דה רוטשילד, האמן דני קרוון ואחרים, היו צוות השופטים.
מועד תחילת פעילותה של הלהקה נקבע לאביב 1964. גלוק התבקשה לאמן את הרקדנים בטכניקה של גרהם. ב-16 בדצמבר של אותה שנה קיימה להקת בת שבע את הופעת הבכורה שלה בתיאטרון הבימה בתל אביב. באותה הופעת בכורה, רקדה גלוק את תפקידה של מרתה גרהם ביצירה "הורודיה". הקהל היה נלהב וכן הביקורות. הייתה זו התחלה בלתי נשכחת ומבטיחה טובות, ציון דרך ממשי. מאז ואילך דובר על המחול בישראל במושגים של "לפני או אחרי הקמת להקת בת שבע".
רינה גלוק הייתה בין סוללות הדרך ומייסדי להקת בת-שבע ובמשך 18 שנים הייתה מעמודי התווך שלה – רקדנית מלאת אנרגיה, בעלת נוכחות בימתית ייחודית, שרקדה ביצירותיהם של גדולי הכוריאוגרפים של אותה תקופה: גראהם, מק'קייל, כהן, טטלי, רובינס ואחרים. היא קיבלה את תפקיד הסולנית (בחלקם תפקידיה של גראהם עצמה) בריקודים רבים וביניהם "הורודיה", "נבכי הלב", "הציידים האגדיים", "תנועות", "הכרם של מרתה", "חזרה...?" "שעשועי מלאכים" ובעוד רבים אחרים.
גלוק יצרה שש כוריאוגרפיות ללהקה: "נשים באוהל", "בבואות", "לעת ציפייה", "משחקים שאנו משחקים", "דמויות" ו"מסע", כאשר ברובם שיתפה פעולה עם המובילים שבמלחינים הישראלים: פאול בן-חיים, גארי ברתיני, נעם שריף, מרדכי סתר, עדן פרטוש ועם הפסל דני קרוון, שהתעניין אז בעיצוב תפאורה.
במהלך שנות עבודתה בבת-שבע, שימשה גם כמנהלת חזרות וכמנהלת אמנותית-עמיתה של הלהקה והשפיעה על דרכה האמנותית. היא ליוותה את הלהקה בשיאיה, כמו גם בתקופות השפל שלה, כאשר מול עיניה עמדו הרצון והחובה לשמור את קיום הלהקה. היא עבדה ללא לאות כדי לגשר על פערים בין הרקדנים, הלהקה ומממניה, וכל אלה תוך שמירה על ערכיה שלה ועל יוקרת הלהקה.
לימים אמרה הברונית בת שבע דה רוטשילד, כי הקימה את להקת בת שבע עבור "שתי הרינות" – רינה גלוק ורנה שיינפלד, תלמידתה.
בשנת 1976 יזמה, במשותף עם רנה שחם, את הקמת להקת בת שבע 2, כשבחזונן מתן במה לכוחות אמנותיים צעירים, במטרה לעודד את היצירה הישראלית. עם השנים התפתחה בת שבע 2 ל"אנסמבל בת-שבע".
לכל אורך שנות פעילותה שקדה על יצירת שיתופי פעולה בין-תחומיים: בין שחקנים ורקדנים, בין להקת בת שבע והתזמורת הפילהרמונית הישראלית ובין "בת שבע 2" לפקולטה לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. בסוף שנת 1980 פרשה גלוק מלהקת המחול "בת שבע".
באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שפרשה מלהקת בת שבע, המשיכה גלוק להשפיע על התפתחות המחול המודרני בישראל, כאשר הצטרפה לאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. בשנת 1995 קיבלה תואר פרופסור מטעם האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
גלוק הוזמנה לעמוד בראש החוג למחול באקדמיה ולהורות טכניקה מודרנית, ובצד תפקיד זה המשיכה ללמד בתיאטרון המחול "ענבל" בתל אביב, ובסטודיו של ליה שוברט בחיפה. ב"ענבל" שימשה מתאמת אמנותית ואסיסטנטית לשרה לוי-תנאי, באקדמיה כיהנה שלוש פעמים כראש החוג למחול, ומ-1991 עד 1996 – כדיקנית הפקולטה למחול בדרגת פרופסור. במהלך השנים הללו הוזמנה כמורה אורחת, יועצת וכוריאוגרפית לבתי ספר גבוהים למחול ברחבי העולם, בהם: המכון לאמנויות של קליפורניה, תיאטרון המחול טורונטו, האקדמיה למחול של רוטרדם, אוניברסיטת טקסס באוסטין, האקדמיה למחול של בייג'ינג, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת ברקלי, האקדמיה למוזיקה של ריגה, האוניברסיטה האמריקנית, וושינגטון הבירה.
באותן שנים הורתה גם במגמות מחול בבית הספר לאמנויות תלמה ילין וב"אולפן געתון" (הלהקה הבין קיבוצית). נוכחותה של גלוק התקיימה כמעט בכל מרכז מוביל להוראת מחול מקצועי.
מחקר, כתיבה ותיעוד היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2002, עם סיומה של תקופת עבודתה באקדמיה בירושלים ופרישתה לגמלאות, המשיכה למלא גלוק תפקידים במועצות ציבוריות שעיניינן מחול, ובוועדות להענקת מלגות ופרסים, ביניהן, מדור מחול – משרד התרבות והספורט, קרן התרבות אמריקה-ישראל, קרן ירושלים, קרן רבינוביץ' וסל תרבות.
מאז פרישתה הקדישה את זמנה למחקר ותיעוד, בבחינת: "לא ניתן לבנות עתיד ישראלי ייחודי בתחום האמנות הישראלית ובתוכה אמנות המחול הישראלית, מבלי להכיר את עברה ואת יסודותיה". בשנת 2006, הוציאה לאור את ספרה: "להקת מחול בת שבע 1964–1980 – סיפור אישי". ספרה פורש את תולדותיה של להקת בת שבע במהלך שני העשורים הראשונים לקיומה, מנקודת מבט אישית - פרק מסעיר בתולדות המחול בארץ במהלכו נוצקו היסודות שלולא הם היינו מתקשים להבין את סצנת המחול העכשווית של ישראל ואת השפעתה גם מחוץ לישראל. הספר תורגם לאנגלית.
בשנת 2009 יזמה פרויקט לאומי נוסף: "שיחות על מחול בישראל", שעיקרו תיעוד מוסרט של ראיונות עם חלוצי המחול הישראלי משנות ה-40 ואילך. הפרויקט מאיר פעילות אמנותית מגוונת ועשירה, חושף את שורשי עולם המחול בארץ, ואת הכוחות האסתטיים, האידאולוגיים, הכלכליים והחברתיים אשר השפיעו על התפתחותו. המרואיינים והמרואיינות הם רקדנים, כוריאוגרפים, מורות ומחנכות מחול, מעצבי במה, מוזיקאים, וכל המעורבים ביצירה בעולם המחול בישראל. פאנלים נערכו עם רקדניות, תלמידים וקולגות שהכירו מקרוב את יצירתם של אנשי מחול שאינם בין החיים. עד כה רואיינו כ-120 יוצרים ב-87 ראיונות. הפרויקט נועד לשמר את תולדות המחול בישראל מנקודת מבט רחבה ככל האפשר. הראיונות עוסקים בעובדות אך גם במניעים אישיים וחברתיים של תהליכי היצירה, והם מובאים ממקור ראשון של היוצרים עצמם. הראיונות המוקלטים הועלו במלואם ליוטיוב. כולם הוענקו לספרית המחול בבית אריאלה. הפרויקט נערך כולו בהתנדבות.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרופ' רינה גלוק זכתה לשבחים על הופעותיה בישראל ומחוצה לה, כמו גם להוקרה על פעילותה בתחום המחול בכלל:
- בשנת 2000 נערך לכבודה טקס הוקרה בבית הספר "תלמה ילין".
- בשנת 2003 נרשמה גלוק בספר הזהב של האקדמיה בירושלים, בו נכתב: "...גלוק נמנית עם דור המייסדים של להקת בת שבע ושימשה בלהקה זו כסולנית, כוריאוגרפית ואף כחברה בצוות הניהול האמנותי...בכל שנותיה כמורה וכרקדנית, שוקדת על שימור והפצה של טכניקת מרתה גרהם.... במסירותה, כישרונה וכישוריה תרמה...רבות לתלמידיה, לסגל המורים ולפיתוח וקידום הפקולטה למחול."
- בשנת 2006 נערך לכבודה אירוע במרכז סוזן דלל לציון השקת הספר "להקת מחול בת שבע 1964–1980 סיפור אישי".
- בשנת 2007 זכתה בפרס משרד החינוך והתרבות בקטגוריה "פרס מפעל חיים" מטעם משרד המדע, התרבות והספורט.
- בשנת 2013 זכתה בפרס אמ"י. בין נימוקי אמ"י: "פועלה רב-השנים בתחום הביצוע האמנותי, החינוך לאמנות המחול, הכשרת רקדנים ומורים ועידוד היצירה הישראלית-יהודית, בשנים הראשונות להתהוותה. פועלה בשטח המחול במהלכם של יותר מארבעה עשורים, ובמיוחד השרשת טכניקת הריקוד של... גראהם השפיע על כיוון התפתחותו של המחול בישראל מאז ועד היום... גלוק מחלוצי אמנות המחול המודרני בישראל, היא הסנונית הראשונה שהחדירה את טכניקת מרתה גרהאם לעולם המחול בארץ."
- בשנת 2016 זכתה בפרס אריק איינשטיין מטעם משרד התרבות והספורט שמוענק לאמנים ותיקים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרטים על רינה גלוק בארכיון אשרה אלקיים רונן, בספרייה הלאומית
- פרטים על רינה גלוק בארכיון נעמי אלסקובסקי, בספרייה הלאומית
- מידע על רינה גלוק בקטלוג הספרייה הלאומית
- ביוגרפיה של רינה גלוק, באתר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
- ביוגרפיה של רינה גלוק באתר ארכיב של להקת בת שבע
- מאיה נחום שחל, בת שבע בת 50, באתר כלכליסט, 18 ביוני 2014
- איריס לנה ורינה גלוק על מחול בישראל
- שיחות על מחול בישראל
אירוע השקת הספר של רינה גלוק, "להקת המחול בת-שבע 1964–1980, סיפור אישי" | חלק א' | חלק ב' | חלק ג' |- ערב לציון מפעל חייה של רינה גלוק בבית אריאלה, שנת 2013 | חלק א' | חלק ב' | חלק ג' | חלק ד' | חלק ה' |
- גילי איזיקוביץ, הרקדנית רינה גלוק, ממייסדות "בת שבע", מתה בגיל 90, באתר הארץ, 13 בינואר 2023