רינה שפירא
 |
רינה שפירא (נולדה ב-1932 בתל אביב) היא פרופסור בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, כלת פרס ישראל לחקר החינוך לשנת 1995.
שפירא נולדה בתל אביב לשרגא ודבורה נצר. למדה בבית החינוך לילדי עובדים ע"ש א.ד גורדון ("בית החינוך בצפון") ולאחריו בתיכון חדש. בסיום לימודיה התיכוניים החלה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופת לימודיה שימשה מנהלת בתי ספר בגליל המערבי ובתל עדשים (1950–1952) ועבדה בהוראה במעברת תלפיות בירושלים (1952–1958). בשנת 1960 סיימה שפירא את לימודי התואר השני והחלה בלימודי דוקטורט בסוציולוגיה של החינוך באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. לאחר קבלת התואר, בשנת 1965, שבה לישראל והצטרפה לסגל החוגים לסוציולוגיה ולחינוך באוניברסיטת תל אביב.
בשנים 1969–1973 עמדה שפירא בראש המחלקה לסוציולוגיה. בשנת 1973 קודמה לדרגת פרופסור חבר ובשנת 1985 לפרופסור מן המניין. בין תפקידיה האדמינסטרטיביים: דיקן הסטודנטים (1973 - 1977), ראש בית הספר לחינוך (1977–1982) וראש היחידה לסוציולוגיה של חינוך וקהילה. כמו כן היא מונתה לשמש יועצת לרקטור האוניברסיטה בנושאי נשים באקדמיה (1989–1993) וסטודנטים עולים (1991–1993).
לאורך השנים הייתה שפירא מעורבת בוועדות מקצועיות וציבוריות שונות לנושא החינוך. בשנים 1977–1987 הייתה חברת המועצה להשכלה גבוהה. מטעם משרד החינוך והתרבות מונתה לעמוד בראש מספר ועדות, בהן ועדה לבחינת המעבר ליום לימודים ארוך, הוועדה להוראת קריאה והועדה לתקצוב תנועות הנוער בישראל. לצד פעילות מקצועית היא מונתה גם לשמש חברה בדירקטוריון מפעל הפיס, הנהלת "דבר" וחברת ועדת החקירה הממשלתית לבדיקת המצב בבתי הסוהר בישראל. בשנים 1995–1998 עמדה שפירא בראש מליאת רשות השידור.
פרופ' שפירא מתמחה בחקר בתי ספר וקהילותיהם, בחירת הורים, תנועות נוער, חינוך גבוה, וכמו כן פרסמה ספרים ומאמרים רבים בנושאים אלו ואחרים.
בשנת 1995 הוענק לפרופ' שפירא פרס ישראל בתחום חקר החינוך.
בשנת 2011 הוציאה פרופ' שפירא את ספרה "מורה רנה אמרה שאנחנו יכולים: המסע שעשינו תלמידי ואני בשנות החמישים בדרך לישראל". הספר מתאר פסיפס של סיפורים אישיים וקבוצתיים של תלמידי המעברות יוצאי מדינות ערב ומורתם - רנה, וכולל גם תיאור מפגש מחודש בין המורה לתלמידיה בשנות האלפיים. הספר נוגע בנושאים חשובים למערכת החינוך ולחברה הישראלית בכללותה: פלורליזם, כור היתוך, דימוי מגדרי, דרכי חינוך, תנועות נוער, סובלנות, הדרה, אלימות, קבלת האחר ואימוצו וחהשתלבות בחברה הישראלית.
