ריצ'רד ג'וזף מנינג
ריצ'רד ג'וזף מנינג (באנגלית: Richard Joseph Manning; 28 במרץ 1883 – 2 באפריל 1979) היה שופט בריטי שכיהן בארץ ישראל במערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי וישב בדין בבית המשפט העליון המנדטורי.
ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריצ'רד ג'וזף מנינג, בן למשפחה אירית, נולד בחבל איירשייר (Ayrshire) בסקוטלנד. בצעירותו למד באוניברסיטה בדבלין. לאחר סיום לימודיו שירת בשירות הקולוניאלי הבריטי. בתחילה במושבה גיאנה הבריטית בצפונה של אמריקה הדרומית בה שירת כמפקד המשטרה. בשנת 1920 הוסמך כעורך דין ונתמנה לכהן כשופט שלום במושבה טנגניקה שבמזרח אפריקה (שלימים תתאחד עם האי השכן זנזיבר למדינת טנזניה).
תחנותיו הבאות כשופט היו בין השנים 1925 ל-1927 במושבה ג'מייקה שבים הקריבי, בין השנים 1927 ל- 1932 במושבה חוף הזהב (לימים גאנה), ובין השנים 1932 ל-1936 בטרינידד וטובגו. בשנת 1936 הגיע לארץ ישראל.
בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבואו לארץ ב-15 ביוני 1936 נתמנה מנינג לסגנו של זקן השופטים (תוארו של נשיא בית המשפט העליון המנדטורי),[1] כמחליפו של הסגן הקודם אוון קורי, שנתמנה לזקן השופטים באיי פיג'י בדרום האוקיינוס השקט ועזב את ארץ ישראל.[2] במקביל כיהן מנינג גם כשופט בבית המשפט לפשעים חמורים בפניו עמדו לדין ערבים נאשמי המרד הערבי הגדול.[3]
זמן לא רב לאחר הגיעו של מנינג לארץ ישראל, בסוף דצמבר 1936, בעת שנסע במכונית עם בתו ונוסעים נוספים בדרך מטבריה לחיפה התהפכה המכונית, אחת הנוסעות נהרגה ומנינג ויתר הנוסעים נפצעו בצורה קלה בלבד.
חוקר תולדות המשפט אסף לחובסקי כתב כי שנת 1936, שנת הגיעו של השופט מנינג לארץ ישראל, הייתה שנת מפנה במערכת המשפט המנדטורית. לדבריו היה מנינג היפוכו הגמור של השופט אוון קורי אותו החליף בתפקיד סגנו של זקן השופטים. לעומת קורי שגילה יחס מתנשא, לא רק כלפי תושבי הארץ הנידונים לפניו, אלא גם כלפי חבריו השופטים הבריטים בארץ ישראל, ראה מנינג את עמיתיו היהודים והערבים כשווים לו, ואף עודדם לדרוש שוויון מלא עם השופטים הבריטים.[4]
גישתו השיפוטית של קורי הייתה דומה לזו של השופטים הבריטים מייקל מקדונל ותומאס הייקראפט, אשר מילאו בזה אחר זה את תפקיד זקן השופטים בארץ ישראל. שלושתם נקטו גישה סנובית ומתנשאת על תושבי הארץ, שנחשבו בעיניהם כ"ילידים", וסברו כי אין להחיל עליהם את העקרונות הנעלים של המשפט האנגלי ודבקו בהחלת המשפט העות'מאני. מנינג לעומת זאת נקט בגישה שיפוטית חופשית יחסית המתירה לייבא לארץ את המשפט האנגלי, אך גילה גם נכונות לראות את המשפט המקומי כעולה על המשפט האנגלי בתחומים מסוימים.
ערעור פלילי שהשופט מנינג דן בו, אשר זכה לתהודה ציבורית נרחבת היה בעניין פרשת הרצח בחולות תל נוף. הייתה זו פרשת רצח ותאוריית קשר וריגול משנת 1937 שהסעירה את היישוב בארץ ישראל וזכתה לסיקור נרחב בעיתוני ארץ ישראל וגם להדים בעיתונות העולם. קורבן הרצח היה המהנדס יעקב צוַואנגֶר, ובהריגתו הורשע סוחר הקרקעות ראובן שֶיינצוִיט. בערכאה הראשונה הרשיע השופט הארי הרברט טראסטד את שיינצויט בהריגה, אף כי הוא הועמד לדין באשמת רצח, ודן אותו לחמש עשרה שנות מאסר. עורך דינו של הנאשם, נסיב אבקריוס ביי, מבכירי עורכי הדין בארץ ישראל בתקופת המנדט, הגיש ערעור בשם הנאשם. הערעור נשמע בפני הרכב של שלושה שופטים, אב בית הדין הבריטי השופט מנינג ולצדו השופט הבריטי מוריס צ'רי גרין והשופט היהודי גד פרומקין. אבקריוס ביי טען בדיון כי הראיות נגד שיינצויט היו כולן נסיבתיות ולא היה די בהן כדי להרשיעו. בית המשפט העליון, בראשותו של השופט מנינג, דחה את הערעור על ההרשעה בהריגה בפוסקו כי די בראיות נסיבתיות כדי להרשיע בהריגה וכי אין צורך בעד ראייה להריגה כדי להרשיע את הנאשם.
בחודש מרץ 1939 נתמנה השופט מנינג לכהונת שופט בסינגפור. לקראת יציאתו מן הארץ ערכה לו הסתדרות עורכי הדין היהודים בירושלים מסיבת פרידה. ד"ר משה זמורה, מי שיהיה לימים נשיא בית המשפט העליון הראשון של מדינת ישראל. בירך את השופט מנינג בשם ציבור עורכי הדין בארץ וציין את מעלותיו של השופט, אישיותו, בקיאותו, יחסו האדיב ופסקי הדין המנומקים שלו.
המשך דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסינגפור, שהייתה אז מושבה בריטית, שימש מנינג, מאז שנת 1939, כשופט בית המשפט העליון במושבות המצרים (Straits Settlements) שכללו את סינגפור, מלאקה וטריטוריות נוספות במצרי סינגפור. לאחר תקופה קצרה שב מנינג לג'מייקה, בה שימש בעבר כשופט, לשמש בה שוב כשופט.
ביוני 1947 הגיע לארץ ישראל ועמד בראש ועדה מייעצת לענייני עצורים,[5] שבדקה את תיקי העצורים המנהליים בארץ ישראל, שנעצרו מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום).[6]
בשנת 1947 הגיע מנינג למושבת האיים ברבדוס ופעל בה כעורך דין. בשנת 1950 הגיע לטרינידד, בה עמד בראש ועדת חקירה שחקרה אי סדרים כספיים במהלך בנייתו של סכר קאורה (Caura Dam). באפריל 1951 התמנה שוב למשרת שופט והפעם במושבת איי ליווארד (Leeward Islands), האיים הצפוניים מבין איי האנטילים הקטנים, ושימש בה כשופט עד לשנת 1954.
ריצ'רד ג'וזף מנינג האריך ימים ונפטר בשנת 1979 כשהוא בן 96 שנים.
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנינג היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה, לה נישא בשנת 1912 בגיאנה הבריטית, נולדו לו שישה ילדים, שלושה בנים ושלוש בנות. אשתו נפטרה ממחלה בירושלים ב-16 באפריל 1939, לפני צאתו של מנינג לסינגפור.[7] זמן קצר לאחר מכן, ב-16 בנובמבר 1939 הוא נישא בשנית בסינגפור לאישה בריטית. בנו ריצ'רד קונל מנינג, ששירת בזמן מלחמת העולם השנייה כקצין בדרגת סגן ביחידת תותחנים הודית, נפל בקרב ב-25 באוקטובר 1942 בהיותו בן 28 שנים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גד פרומקין, דרך שופט בירושלים. הוצאת דביר 1954, בעמ' 348.
- Assaf Likhovski, Law and Identity in Mandate Palestine, University of North Carolina Press 2006, page 67
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Mr. Justice Manning for Singapore, פלסטיין פוסט, 8 בפברואר 1939
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הממשלה קונסת ובית הדין מבטל, דבר, 2 באוגוסט 1936
- ^ Mr. R. J. Manning Named Puisne Judge, פלסטיין פוסט, 3 באפריל 1936
- ^ רוצחם של לוינזון ומוריסון נדון למוות, דבר, 22 באוקטובר 1936
- ^ אסף לחובסקי, "תדמיות קולוניאליות ומשפט אנגלי בביהמ"ש העליון של א"י המנדטורית", זמנים, חוברת 56 (1996) עמ' 86–93 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
- ^ Latrun Man Tried to Take his Life, פלסטיין פוסט, 25 ביוני 1947
- ^ יוחנן בדר, לפתוח את תיקי ההלשנה, המשקיף, 30 ביולי 1947
לתשומת לב משפחות גולי קניה, המשקיף, 24 ביולי 1947
שוחררו מלטרון, משמר, 20 באוגוסט 1947 - ^ Death of Mrs. R.S. Manning, פלסטיין פוסט, 17 באפריל 1939