ריצ'י בלקמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריצ'י בלקמור
Ritchie Blackmore signing.jpg
מידע כללי
תאריך לידה 14 באפריל 1945
מקור וסטון סופרמייר, אנגליה
שנות פעילות 1960—היום
סוגה רוק כבד, הבי מטאל, רוק, פולק רוק
עיסוק גיטריסט, כותב שירים
כלי נגינה גיטרה חשמלית, גיטרה בס, תופים
חברת תקליטים Tetragrammaton, האחים וורנר,
Polydor, BMG, Pony Canyon,
Yamaha Music, R & C
שיתופי פעולה בולטים דיפ פרפל, ריינבו, בלקמור'ס נייט
אתר אינטרנט אתר רשמי

ריצ'רד יו בלקמוראנגלית: Richard "Ritchie" Hugh Blackmore) ‏(נולד ב-14 באפריל 1945) הוא גיטריסט רוק בריטי שהיה לחבר המייסד בלהקות דיפ פרפל וריינבו. כיום הוא חבר בלהקת הפולק רוק "בלקמור'ס נייט". לפי מגזין רולינג סטון, שמו נמצא במקום ה-55 ברשימת מאה הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלקמור נולד בווסטון סופרמייר (Weston Super Mare) שבאנגליה, אך בגיל שנתיים עבר להסטון שבמחוז מידלסקס. בגיל 11 קיבל את הגיטרה הראשונה שלו והחל ללמוד שיעורי נגינה קלאסיים. הוא הושפע לרוב מאמנים כהאנק מרווין מלהקת הצלליות, ג'ין וינסנט מלהקת ה-"Blue Caps" ונגן הקאנטרי צ'ט אטקינס. בתחילת שנות השישים החל כנגן עבור המפיק המוזיקלי ג'ו מיק ובמספר להקות כדוגמת הצמד המוזיקלי "The Outlaws". בלקמור ניגן יחד עם אמנים כהיינס ברט, דייוויד אדוארד סאץ' (הידוע בכינויו "סקרימינג סאץ'"), גלנדה קולינס והבסיסט בוז בארל מלהקת קינג קרימזון בין היתר. כאשר עבד בשביל מיק, הכיר בלקמור את דרק לורנס, שמאוחר יותר הפיק את שלושת אלבומיהם הראשונים של דיפ פרפל. בשנת 1968, בלקמור ייסד יחד עם הקלידן ג'ון לורד את להקת הרוק הכבד דיפ פרפל, שבה היה חבר בין השנים 1968 - 1975 ומאוחר יותר בין 1984 - 1993.

בשנים שבין חברותו בלהקת דיפ פרפל, בלקמור הקים את להקת ריינבו, והיה החבר היחיד הקבוע בלהקה, שראתה שינויי הרכב רבים. מקור השם היה מפאב הוליוודי בשם ריינבו, שבו הכיר בלקמור את רוני ג'יימס דיו, שהיה לסולן הלהקה בשלושת אלבומיה הראשונים. אלבום הבכורה של ריינבו יצא בשנת 1975 וסגנון המוזיקה של הלהקה היה שונה מלהקתו הקודמת של בלקמור, אשר שאב את השראתו ממוזיקה קלאסית של ימי הביניים. אלבומם הרביעי של ריינבו, "Down to Earth", הכיל לראשונה להיטים שהופיעו בראש המצעדים, כדוגמת "Since You Been Gone". שיר הנושא מתוך אלבומם הבא של הלהקה, "Difficult to Cure", הציג קטעים אינסטרומנטלים מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן, שהייתה מועדפת על בלקמור.

בסוף שנות התשעים, לאחר תקופה נוספת עם להקת דיפ פרפל, הקים בלקמור עם חברתו לחיים קנדיס נייט הרכב בשם בלקמור'ס נייט שניגן בעיקר מוזיקת רנסאנס ומוזיקה אירית עממית, ופועל עד היום, בנוסף הוציאו השניים אלבום עם מוזיקה עממית (ביניהם הקטעים היהודיים "הבה נגילה" ו"מעוז צור").

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשקיבל את הגיטרה הראשונה שלו, אביו דאג שילמד אצל מורה ובלקמור למד כשנה לנגן מוזיקה קלאסית. סגנון הנגינה של המוזיקה הקלאסית הפך לחלק בלתי נפרד מנגינתו גם בסגנונות האחרים.

כאשר היה חבר בלהקת דיפ פרפל ניגן בלקמור על גיבסון. בלקמור טען כי היה לו קל מדי לנגן בגיטרה זו ולכן עבר לנגן בפנדר סטראטוקסטר שבה הוא מנגן עד היום. עם זאת, טען בלקמור כי היה נוהג להשמיט את המיתרים בזמן מתיחות (bends) ובזמן נגינת ויברטו ולכן דאג לגלח את הצוואר בין הסריגים כך שקיבל מה שמוכר כיום כגשר מתולם, הגורם לצליל להישמע חזק יותר ומציג שליטה טובה יותר בוויברטו ובמתיחות אך מקשה על נגינת אקורדים. בין המשתמשים בגשר מתולם נמנים גם ג'ון מקלפלין, סטיב ואי, ינגוויי מלמסטין ואולי ג'ון רות'.

בנגינתו, בלקמור משלב בין סולמות בלוז וסולמות מינורים, תוך שימוש ברעיונות מהמוזיקה הקלאסית. בנוסף ניתן לשמוע בנגינתו את החלוקה של הקטעי הנגינה לרביעיות בדומה ל-movments שמרכיבים את המוזיקה הקלאסית. סגנונו נחשב ל"נאו-קלאסי" והיווה השראה עבור נגני מטאל רבים. בעת נגינתו, היה בלקמור שם את המפרט בפיו ומנגן בסגנון פינגר סטייל.

לבלקמור שני קטעי סולו הממוקמים ברשימת מאה הסולואים הטובים ביותר במגזין "Guitar World"‏[1] (הסולו "Highway Star", שממוקם במקום #15, ו-"Lazy", שנמצא במקום #74).

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני דיפ פרפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1964 Tribute To Eddie (היינס ברט)
  • 1989 Rock Profile (ריצ'י בלקמור)
  • 1991 Rock Profile Vol. 2 (ריצ'י בלקמור)
  • 1991 The Derek Lawrence Sessions Take 1
  • 1992 The Derek Lawrence Sessions Take 3
  • 1994 Dreams Do Come True - The 45's Collection (היינס ברט)
  • 1994 Take It! Sessions 63/68 (ריצ'י בלקמור)
  • 2005 Getaway - Groups & Sessions (ריצ'י בלקמור)

עם דיפ פרפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ריינבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1975 Ritchie Blackmore's Rainbow
  • 1976 Rising
  • 1978 Long Live Rock 'N' Roll
  • 1979 Down to Earth
  • 1981 Difficult to Cure
  • 1981 Jealous Lover EP
  • 1982 Straight Between the Eyes
  • 1983 Bent Out of Shape
  • 1995 Stranger in Us All

הופעות אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1971 Green Bullfrog (גרין בולפרוג)
  • 1972 Hands Of Jack The Ripper (סקרימינג לוד סאץ')
  • 1973 Hurry To The City (רנדי פיי)
  • 1974 I Survive (אדם פיית')
  • 1980 Humanesque (ג'ק גרין, "I Call, No Answer")
  • 1990 The Earthquake Album (רוק אייד ארמניה, "Smoke On The Water '90")
  • 1992 Caché Derriève (לורנט וולסי, "Guitare héraut")
  • 1996 Twang! A Tribute To Hank Marvin & The Shadows ("אפאצ'י")
  • 1996 All Right Now (סוויט, "All Right Now By Now", הופעה חיה 1976)
  • 1997 In A Metal Mood - No More Mr Nice Guy (פאט בון, "Smoke on the Water")
  • 2003 Und Dein Roter Mund (Die Geyers, "Shepherd's Walk")

בלקמור'ס נייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן:

  • 1997 Shadow of the Moon
  • 1999 Under a Violet Moon
  • 2001 Fires at Midnight
  • 2003 Ghost of a Rose
  • 2006 The Village Lanterne
  • 2006 Winter Carols
  • 2008 Secret Voyage

הופעות חיות:

  • 1997 Shadow of the Moon
  • 2000 Live in Germany '99
  • 2002 Past Times with Good Company
  • 2005 Castles and Dreams
  • 2007 Paris Moon

אוספים:

  • 2004 Beyond the Sunset: The Romantic Collection

וידאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1991 Deep Purple - Heavy Metal Pioneers
  • 1995 Rock Family Trees - Deep Purple
  • 2002 Classic Albums - Deep Purple's Machine Head
  • 2006 Rainbow - In Their Own Words (קטעי ארכיון)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Davies, Roy (2002). Rainbow Rising. The Story of Ritchie Blackmore's Rainbow. Helter Skelter. 
  • Popoff, Martin (2005). Rainbow - English Castle Magic. Metal Blade. 
  • Bloom, Jerry (2006). Black Knight - The Ritchie Blackmore Story. Omnibus Press.