ריצ'רד, רוזן קורנוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ריצ'רד מקורנוול (5 בינואר 1209 - 2 באפריל 1272) היה אציל אנגלי בן לשושלת המלוכה בית פלנטג'נט. בנו של ג'ון, מלך אנגליה ואחיו של הנרי השלישי, מלך אנגליה, הוא נשא בתואר רוזן קורנוול ומלך גרמניה. במהלך חייו נטל ריצ'רד מקונוול את שבועת הצלבן ועלה לרגל לארץ הקודש בספטמבר 1240 במסע צלב הנושא את שמו. הוא היה אציל בעל קשרים בחצרות מלכי אירופה ונטל חלק פעיל בעימותים בין האצולה האנגלית לבית המלוכה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט אצולה של ריצ'רד מקורנוול

ריצ'רד מקורנוול נולד ביום 5 בינואר 1209 בטירת וינצ'סטר שבמחוז המפשייר באנגליה. בנו השני של ג'ון, מלך אנגליה ואשתו איזבלה מאנגוילים (צרפתית: Angoulême) בגיל שמונה הוא התמנה לשריף של מחוז ברקשייר. בשנת 1225 הוא קיבל את התואר הרוזן של פואטו ואת התואר הרוזן מקורנוול מאחיו, הנרי השלישי, מלך אנגליה - כמתנת יום הולדת 16. מחוז זה היה ידוע במכרות ותעשיית הבדיל שהכנסותיה מימנו את תחילת עושרו של ריצ'רד. ‏‏[1]

היחסים בין האחים היו פחות הרמוניים והתנהלו על מים סוערים של יריבות בלתי פוסקת. מחד פעל ריצ'רד מקורנוול כעושה דברו של הנרי השלישי ומפקד צבא אנגלי בצרפת ובעיקר במערכות בבריטני ומאידך התייצב מולו במרד גלוי שהושקט בשוחד של תשלומים כספיים ומתנות יקרות. בתקופת חייו היה ריצ'רד מקורנוול ידוע כאדם עשיר ומקושר היטב לחצרות מלכי אירופה - באמצעות קשרי נישואים משפחתיים. הוא היה בקשרים עם כל המפלגות הפוליטיות באנגליה והיה ידוע כאחד הברונים היחידים שאכן מבין ומדבר אנגלית - בניגוד לאצילים אנגלים אחרים שדיברו צרפתית בלבד.[2]

נישואים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריסות טירת וולינגפורד
שלט אצולה של ריצ'רד כמלך גרמניה

בחודש מרץ 1231 התחתן ריצ'רד מקונוול עם איזבל מרשל, אלמנה עשירה של הארל החמישי של גלוסטרשייר. הנישואים נערכו למורת רוחו של הנרי השלישי שחשש מהתגברות כוחה של משפחת מרשל העשירה בעלת ההשפעה שמפעם לפעם נקטה עמדה כנגד הכתר האנגלי- מחד ומהאיחוד של משפחה זו עם אחיו המרדן מאידך. ריצ'רד אימץ את ילדיה של איזבל מנישואיה הראשונים ורכש את טירת וולינגפורד כמעונו העיקרי.

לריצ'רד ואיזבל נולדו 4 ילדים מהם רק אחד הנרי מאלמיין (Henri d'Almayne) נותר בחיים. אשתו איזבל נפטרה בשנת 1240 גופה נקבר בכנסיית בוליו (אנגלית: Beaulieu Abbey) וליבה בטויקסברי (אנגלית: Tewkesbury) בסמוך לקבר בעלה הראשון.

בתקופה זו של נישואיו הראשונים היה ריצ'רד מקורנוול מעורב בסכסוך עם סימון החמישי דה מונפור על רקע נישואיו של דה מונפורט עם אחותו של ריצ'רד - אלינור מאנגליה, הוא הסיר את התנגדותו משהובטח לו - על ידי הנרי השלישי - פרס כספי משמעותי של 6000 מרקים עבור תמיכתו שבשתיקה לנישואים. הנישואים ויותר מכך היחסים בין דה מונפורט והמלך היו מתוחים ובעיתיים, החישוב הראשוני של הנרי היה רכישת בן ברית צרפתי בעל משקל לסייע בידו בהסדרת האינטרסים שלו בצרפת, אך בפועל הוא קנה מתנגד נוסף - פעיל במיוחד שבסיכומו של דבר עמד בראש מרד אצילים נגדו ואף תפס עמדת כוח באנגליה כשליט דה-פקטו.

מסע הצלב של ריצ'רד מקורנוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע המתיחות ומאבקי הכוח באנגליה יצא ריצ'רד מקורנוול למסע צלב לארץ ישראל. הוא נטל את שבועת הצלבן עוד בשנת 1236 אך יצא מאנגליה לחופי ארץ הקודש בקיץ 1240 מלווה בגיסו סימון ממונפורט - שאף הוא היה במצב פוליטי קשה מול הנרי השלישי.

צמד הגיסים נחת בעכו ביום 11 באוקטובר 1240 וגילה לאכזבתו כי האציל הצרפתי תיבו משאמפאן (צרפתית: Thibaut de Champagne), שהגיע לארץ זמן מה לפני כן במסגרת מסע הצלב של הברונים, עזב את חופי ארץ הקודש כשבועיים לפני כן. משגילה ריצ'רד כי המצב הפוליטי הפנימי בממלכת ירושלים רווי פלגנות ומאבקי כוח בין האבירים המקומיים ברשות בני משפחת איבלין לבין המסדרים הצבאיים והקומונות הימיות האיטלקיות הוא יצא מעכו והחל לבצר את אשקלון. במקביל ניהל ריצ'רד מקורנוול משא ומתן עם הסולטאן האיובי, שליט מצרים אלמלך אלצאלח איוב. בסיכומו של המשא ומתן הצליח ריצ'רד מקורנוול להרחיב באופן משמעותי את שטחה של ממלכת ירושלים. בצפון נמסרו לידי הצלבנים מבצרים בעלי חשיבות אסטרטגית - הר תבור, טבריה, ומבצר הבופור, במרכז קיבלו הצלבנים את מבצר בית גוברין ובדרום שלטו הצלבנים על אשקלון ועל פי החוזה יכלו הצלבנים לבצר ללא התנגדות כל נקודת יישוב לפי רצונם. נקודה זו הייתה נקודת השיא של ממלכת ירושלים השנייה - זו שנותרה לאחר קרב קרני חיטין ונבנתה במהלך מסע הצלב השלישי ובהסכם יפו של מסע הצלב השישי.[3]

גופות הצלבנים שנהרגו בקרב בית חאנון הוחזרו ונקברו בתוך מבצר אשקלון החדש, שבויים הוחלפו משני הצדדים. במקביל למשא ומתן עם המוסלמים פעל ריצ'רד ליישור ההדורים בין פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ששימש כעוצר לכתר ירושלים לבנו הקטין קונרד השני, מלך ירושלים, נסיונות אלו במהלכם ניסה ריצ'רד להציב את גיסו סימון ממונפורט כעוצר מוסכם על שני הצדדים עלו על שרטון אך ריצ'רד קנה לעצמו שם בחצר המלוכה של פרידריך השני.

בצאתו מהארץ ביולי 1240 כתב ריצ'רד מקורנוול: "השארנו את הארץ במצב של שלום טוב"

נישואים שניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרכו חזרה לאנגליה, ניצל ריצ'רד את מעמדו בחצרו של הקיסר וביקר את אחותו, איזבלה מאנגליה - אשתו השלישית של הקיסר. בחזרתו לאנגליה סוכמו סידורי חתונתו השנייה לאחות גיסתו - אשתו של הנרי השלישי סינטיה מפרובנס והזוג בא בברית הנישואים במנזר וסטמינסטר בנובמבר 1243. בכך קירב הנרי השלישי וקשר את אחיו המרדן לחצר המלוכה האנגלית שעמדה עתה בפני תהפוכות וקשיים.

ריצ'רד מקורנוול, אדם עשיר בזכות הכנסות מנחלותיו באנגליה וצרפת קיבל לניהולו את המטבעה הממלכתית של אנגליה יזם רפורמה בשיטה המוניטרית וכתוצאה מכך גרף לעצמו הון שאיפשר לו - בניהול של יועץ פיננסי בשם אברהם מברקהמפסטד להשקיע את כספיו במתן הלוואות למלכים באירופה ולאנשי כנסייה רמי מעלה.[2]

מלך גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאיפותיו של ריצ'רד לנחלה וכיסא מלוכה הובילו אותו למספר נסיונות, העיקרי שבהם היה כס המלוכה של סיציליה הנורמנית, נסיון שלא צלח בגין תג המחיר הגבוהה שנדרש עבור הכתר.

לאחר מותו של פרידריך השני בשנת 1250 התפוררה השושלת בית שטאופן והקיסרות נכנסת לתקופת ביניים שבין 1246 ועד שנת 1273, ומכונה על פי רוב ה"Interregenum" (התקופה שבין הקיסרים).

תוך ניצול כאוס פוליטי זה נחל ריצ'רד הצלחה גדולה משנבחר בשנת 1256 כמלך גרמניה על ידי ארבעה מתוך שבעה נסיכים הבוחרים (Kurfürstenkollegium). כיאה לימים של מאבקים פוליטיים קם לריצ'רד מתחרה שנבחר בדעת המיעוט - אלפונסו העשירי מקסטיליה שנהנה מתמיכת לואי התשיעי, מלך צרפת. ריצ'רד מקורנוול ששילם סכום עתק של 28,000 מרקים עבור תמיכת האלקטורים זכה ביום 27 במאי 1257 לשבת על כיסא מלכות גרמניה ולשאת בתואר "מלך הרומאים" משהוכתר על ידי הארכיבישוף של קלן בקתדרלה של אאכן. גם תואר זה, כמו תאריו הצרפתיים נותר ריק מתוכן מעשי וריצ'רד מקורנוול ביקר רק 4 פעמים בנחלתו הגרמנית בתקופת מלכותו שנמשכה משנת 1257 עד 1269.[4]

פעילות באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עיקר מרצו וזמנו הקדיש ריצ'רד מקורנוול למאבקים הקשים בתוך אנגליה. אחיו ובן בריתו הנרי השלישי ניהל מלחמת חורמה כושלת כנגד גיסו סימון ממונפורט. היחסים בין שני האישים הדרדרו לכלל מלחמת אזרחים גלויה כאשר מצד אחד עומדים כוחות הנאמנים למלך ובהם ריצ'רד מקורנוול ומהצד השני סימון דה מונפורט ואצילים אנגלים.

הסכסוך עבר מספר שלבים בנסיון של האצולה האנגלית לפקח על שלטונו הכושל של הנרי השלישי. בשנת 1258 נאלץ המלך לקבל את תביעות האצולה ("תקנות אוקספורד") שכללו בין השאר הקמת מועצה בת חמישה עשר ברונים, שייבחרו על ידי חבריהם למעמד, אשר תייעץ למלך ותבקר את פעולות המינהל. בשנת 1261 הודיע המלך על נסיגתו מההסכמות. הפרת ההסכם גרמה באפריל 1264 להתלקחות מחודשת של פעולות האיבה הידועה בשם מלחמת הברונים השנייה שנמשכה עד לשנת 1267. במהלך קרב לוויס שסימן נקודת שפל לכוחות המלוכניים הובס צבא המלך וריצ'רד מקורנוול נפל בשבי הברונים המורדים, הוא שהה בכלא עד לספטמבר 1265.

שנת 1265 הייתה שנת מפנה במלחמת הברונים וכוחות המלך הצליחו להשיג ניצחון מכריע ולהרוג את סימון ממונפורט בקרב אוושם, המרד דוכא לבסוף לאחר המצור על טירת קנילוורט והארץ חזרה למסלול של שיקום ושלום בראשות אדוארד הראשון, מלך אנגליה.

נישואים שלישיים ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1261 נפטרה אשתו השנייה של ריצ'רד מקורנוול. ביום 16 ביוני 1269 התחתן בשלישית עם ביאטריס מפוקנברג. עלמה בת 16 שהיסטוריוגרפים בני התקופה הכתירו אותה כאישה היפה בדורה.

מאורעות התקופה הקרבות והשבי נתנו את אותותיהם וריצ'רד מקורנוול, שבור וחולה סבל בשנת 1271 משבץ ונותר נכה ומשותק. ביום 2 באפריל 1272 נפטר ריצ'רד מקורנוול ונקבר בסמוך לאשתו השנייה סינתיה.

אשתו השלישית, ביאטריס נפטרה ביום 17 באוקטובר 1277 ונקברה באוקספורד.

נחלתו המלכותית בגרמניה המשיכה לסבול ממאבקי כוח וסכסוכים על לעלייתו לכיסא המלכות הגרמני של רודולף הראשון מהמבורג בשנת 1273.

נחלתו בקורנוול עברה לאדמונד, הארל השני מקורנוול, בנו מנישואיו לסינתיה, אשתו השנייה ‏‏[5].

בני משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לאשתו הראשונה איזבל מרשל ביום 30 במרץ 1231.

לזוג נולדו 4 ילדים מתוכם 3 נפטרו בסמוך ללידתם.

  • הנרי מאלמיין נולד ב-1235 נרצח בשנת 1271 על ידי בני דודו בניו של סימון ממונפורט בעת תפילה.

נישואים שניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לאשתו השנייה סינתיה (סנצ'יה) מפרובנס ביום 23 בנובמבר 1243. סינתיה נפטרה ביום 9 בנובמבר 1261.

לבני הזוג נולדו 2 בנים. אחד נפטר חודש לאחר לידתו

  • אדמונד הארל השני של קורנוול נולד בשנת 1249 נפטר, ללא ילדים בשנת 1300.

נישואים שלישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לאשתו השלישית ביאטריס מפאקנברג ביום 16 ביוני 1269 בקייזרסלאוטרן. ביאטריס נפטרה ביום 17 באוקטובר 1277 ונקברה באוקספורד.

לבני הזוג לא היו ילדים.

ילדים לא חוקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאהבתו ג'ון דה ווליטרוט נולדו לו

  • פיליפ דה קורנוול
  • ריצ'רד דה קורנוול נולד ב-1252, נהרג בשנת 1296 במהלך מצור על העיר ברוויק-על-טוויד
  • וולטר דה קורנוול, ידוע שהיה בן ברית של אדמונד הארל השני של קורנוול שהעניק לו אדמות בתמורה. נפטר בשנת 1313.
  • ג'ון דה קורנוול

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏David Clegg. Cornwall & the Isles of Scilly: the complete guide. Troubador Publishing Ltd, 2005 ISBN 1904744990. page 29‏
  2. ^ 2.0 2.1 ‏ .Norman Davies. Europe: A History. Oxford Univ Pr 1996. ISBN 0198201710 page 337‏
  3. ^ ‏Gerald R. Hawting. Muslims, Mongols and crusaders. Routledge, 2005 ISBN 070071393X page 220‏
  4. ^ Goldstone, Nancy (2008). Four Queens; The Provençal Sisters who ruled Europe. Pinguin Books, London, p. 213.
  5. ^ ‏The Beauties of England and Wales: Or Delineations, Topographical, Historical, and Descriptive, of Each County... Printed by Thomas Maiden, for Vernor and Hood [and 6 others], 1812 page 637‏