ריצ'רד ברנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סר ריצ'רד ברנסון, 2010

ריצ'רד ברנסון (שמו המלא סר ריצ'רד צ'ארלס ניקולס ברנסון, Sir Richard Charles Nicholas Branson, נולד ב-18 ביולי 1950) הוא יזם ואיש עסקים בריטי. הונו הוערך בקרוב ל-7.8 מיליארד דולר אמריקני (על-פי רשימת 100 האנשים העשירים בבריטניה שפרסם הסאנדיי טיימס ב-2006. הוא היה התשיעי בעושרו ברשימה) או ב-3.8 מיליארד דולר אמריקני, על-פי מגזין פורבס.[1].

ברנסון חובב את אור הזרקורים ונוטה להתנהגות בלתי-שגרתית, הן בהתנהלותו האישית והן בדרכו העסקית. הוא מזוהה עם מותג העל וירג'ין - Virgin, קבוצה עסקית שכוללת מגוון חברות מתחומים שונים לחלוטין.

ראשית דרכו והקמת "וירג'ין רקורדס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנסון, שסובל מדיסלקסיה, לא הצטיין בלימודיו. כבר בגיל 15 שלח את ידו ביוזמה עסקית ראשונה: טיפוח תוכונים. בגיל 16 נטש את בית הספר, עבר מעיר הולדתו שבסארי ללונדון, ושם פתח את העסק המצליח הראשון שלו, עיתון סטודנטים. בשלב הבא נכנס לעסקי המוזיקה: תחילה מכר תקליטים במכוניתו, לאחר מכן דרך הדואר ולאחר מכן מחנות משלו ברחוב אוקספורד, תוך שהוא מקפיד תמיד למכור במחירים נמוכים משמעותית מאלה של הרשתות הגדולות. לעסק ניתן השם "וירג'ין" (בתול או בתולה) שבו ייקראו לימים מרבית עסקיו. לפי האוטוביוגרפיה של ברנסון, הציעה את השם עמיתתו במהלך סיעור מוחות, והמשמעות הייתה שברנסון ושותפיו חדשים ובתוליים בעסקי המוזיקה. ב-1971 הורשע על כך שמכר בחנותו תקליטים שסומנו כמיועדים לייצוא. כדי לעמוד בתשלומים שנגזרו עליו, נאלצה אמו למשכן מחדש את בית המשפחה.

ב-1972 פתח ברנסון יחד עם שותף חברת תקליטים משלו, "וירג'ין רקורדס", ואולפן הקלטות, שהושכר לאמנים. האלבום הראשון שהוציאה "וירג'ין רקורדס", ב-1973, היה Tubular Bells של מייק אולדפילד, אלבום אינסטרומנטלי נסיוני, בסגנון הרוק המתקדם. במפתיע, זכה האלבום להצלחה מסחרית גדולה. וירג'ין רקורדס החתימה מספר רב של אמנים בלתי שגרתיים ואף מעוררי שערוריות, שחברות התקליטים הגדולות חששו לעבוד עימן, דוגמת הסקס פיסטולס. היא התמחתה בתחילה ברוק מתקדם, ובין היתר ייבאה להקות מאירופה (בעיקר מגרמניה), ובהמשך בפאנק ומה שכונה "גל חדש". מבחינה עסקית חידשה החברה בתמחור נמוך. כך למשל נמכר אלבום רוק מתקדם בשם "The Faust tapes" במחיר של תקליטון, והצליח להתברג בצמרת רשימת האלבומים רבי המכר על אף הסגנון הייחודי והאלמוניות היחסית של הלהקה.

הקמת "וירג'ין אטלנטיק איירווייז" והמאבק ב"בריטיש איירווייז"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים של המאה ה-20 שגשגו עסקיו של ברנסון בתחומי המוזיקה ותחומים קרובים, ואף התרחבו. הוא רכש מועדון לילה והקים חברה בת לוירג'ין רקורדס בארצות הברית. פריצתו הגדולה, עם זאת, הייתה בתחום התעופה, בחברת וירג'ין אטלנטיק איירווייז (נתיבי אוויר אטלנטיים) שהוקמה ב-1984 על בסיס חברה קטנטנה קיימת, בשם "בריטיש אטלנטיק איירווייז", שהחזיקה זיכיון לקו טרנס-אטלנטי. בתחילה כללה החברה מטוס בואינג 747 משומש יחיד, שנחכר במימון וירג'ין רקורדס, וטסה בקו יחיד בין נמל התעופה גטוויק באנגליה וניוארק שליד ניו יורק. בשנות השמונים נרכשו מטוסים נוספים והורחבה רשימת היעדים. פריצה נוספת התרחשה לאחר שבינואר 1991 ניתן היתר לוירג'ין אטלנטיק (שעמדה אז במשבר פיננסי חמור) לפעול מנמל התעופה הית'רו, נמל התעופה המרכזי בלונדון. השנים שלאחר מכן התאפיינו סכסוך עסקי ומשפטי קשה עם בריטיש איירוויז, אשר קודם לכן, מתוקף חוק מ-1978, הייתה החברה הבריטית העיקרית שטסה מהית'רו. במהלך הסכסוך הגיש ברנסון תביעת דיבה נגד בריטיש איירווייז לאחר מאמר בגנותו שנכתב בעלון החברה, וזכה בפיצוי של חצי מיליון ליש"ט לעצמו (סכום שכינה "הבונוס מבריטיש איירוויז" וחילק בין כל העובדים) ועוד 110,000 ליש"ט לחברה.

במהלך המאבק עם בריטיש איירווייז, ב-1992, נאלץ ברנסון למכור את וירג'ין רקורדס לחברת EMI, חברה שמרנית יותר ששנים קודם לכן ביטלה את החוזה שלה עם הסקס פיטולס ואפשרה לוירג'ין להחתימם. הסכם המכירה אסר על ברנסון להיכנס לעסקי המוזיקה, היסוד לכל האימפריה שלו, למשך חמש שנים. לאחר חלוף התקופה הקים את חברת המוזיקה V2.

יוזמות עסקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת נוסעים של חברת "וירג'ין רייל"

הצלחתה של חברת התעופה, לצד הצלחתה של רשת חנויות הענק לתקליטים "וירג'ין מגהסטורס" ושל יוזמות נוספות, אפשרה לקבוצת וירג'ין להמשיך ולהתפתח במהלך שנות השמונים והתשעים ובעשור הראשון של המאה ה-21. מספרן הכולל של היוזמות העסקיות של ברנסון במשך השנים מגיע לכמה עשרות, ברובן חברות שייסדה קבוצת וירג'ין, ובחלקן רכישות של חברות קיימות. החברות פועלות במגוון רב של תחומים, ובאופן עצמאי למדי. חלוקת הבעלות משתנה - חלקן בבעלות מלאה של ברנסון, חלקן בשליטתו, בחלקן יש לו מניות מיעוט, ובמקרים אחדים מוענק הזיכיון לשם "וירג'ין" לעסקים שאין לו כל חלק בהם. שם המותג "וירג'ין" נכלל ברוב שמות החברות. מטה הקבוצה נמצא בלונדון ומוקד הפעילות העסקית נמצא בבריטניה, אך חלק גדול מן העסקים פועלים או רשומים בארצות הברית, מרכזם של אחרים באוסטרליה או במקומות אחרים בעולם - למשל חברת תעופה ניגרית. הקבוצה כוללת גם רשתות בינלאומיות כמו "וירג'ין מגהסטורס".

כמה מתחומי העיסוק העיקריים של חברות בקבוצה:

  • תעופה - נוסף על וירג'ין אטלנטיק קיימות בקבוצה חברות נוספות, בהן חברת התעופה הזולה וירג'ין אוסטרליה, וירג'ין אמריקה ועוד.
  • תיירות ונסיעות - סוכנויות נסיעות, מלונות ייחודיים, שירותי הזמנת כרטיסים
  • רכבות - חברת "וירג'ין רייל" הבריטית, יוזמה שאפתנית ורבת סיכון של ברנסון, נוסדה ב-1997. וירג'ין מחזיקה כיום ב-49% מן החברה.
  • מוזיקה - חברת התקליטים V2, רדיו, פסטיבלי המוזיקה V
  • תקשורת - טלפונים ניידים, שירותי אינטרנט, טלוויזיה בכבלים וטלפוניה ביתית
  • שירותים פיננסיים - כרטיסי אשראי
  • משקאות - "וירג'ין קולה" המשווקת כיום בבריטניה בלבד, "וירג'ין וודקה"
סניף של "וירג'ין מגהסטורס" בסן פרנסיסקו

הקבוצה כשלה בהתמודדות על הפעלת הלוטו בבריטניה (המופעל על ידי זכיין פרטי) ב-1997.

דפוס עסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחלק מהחברות בקבוצה תחום עיסוק בלתי שגרתי: שירות מוניות על גבי אופנועים מהירים, או הפעלת כדורים פורחים. גם החברות שתחום פעילותן הכללי אינו חריג, פועלות לעתים קרובות בדרכים יוצאות דופן או מתמקדות בשווקים ייחודיים.

סגנון הניהול של ברנסון הוא בלתי פורמלי, ומעודד גמישות ופתיחות לרעיונות מהשטח. חביבה עליו עמדת דוד הנאבק בגוליית: וירג'ין רקורדס מול EMI וענקיות מוזיקה אחרות בשנות השבעים, וירג'ין אטלנטיק מול בריטיש איירווייז בשנות השמונים ו-וירג'ין קולה מול קוקה קולה ופפסי קולה בשנות התשעים.

יוזמות עסקיות עכשוויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי יוזמות מסקרנות של ברנסון משנות האלפיים הן חברת החלל "וירג'ין גלקטיק", שהוקמה ב-2004 מתעתדת לעסוק בתיירות-חלל, ו"וירג'ין פיול" שהוקמה ב-2006 במטרה למצוא חלופות בלתי מזהמות לדלק מאובנים. (ראו "המאבק באפקט החממה" להלן).

פעילות צדקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנסון פעיל במספר אפיקים של פעילות הומניטרית. הוא תורם עיקרי (מוגדר כ"פטרון הארגון") של "גדודי ההצלה הבינלאומיים" - International Rescue Corps, ארגון התנדבותי למשימות חילוץ והצלה.

בקבוצת וירג'ין עצמה נכלל ארגון צדקה בשם "וירג'ין יונייט", אשר נוסד ב-2004, כצאצא של ארגון בשם The Healthcare Foundation, שנוסד ב-1987 במטרה להלחם באיידס. הרעיון מאחורי הקמת "וירג'ין יונייט" במתכונת של חברה בת, ולא קרן צדקה נפרדת, היה לנצל את הידע, התשתית הארגונית, הקשרים הפוליטיים והיכולות העסקיות של עובדי וירג'ין (שההנהלה מעודדת אותם לתרום מזמנם, יותר מאשר מכספם) ושל ברנסון עצמו לתועלת האנושות. כדברי ברנסון:

הגעתי לגיל (54) שבו הרווחתי כסף רב, החברות מתפקדות יפה ויש לנו אנשים מוכשרים רבים שעובדים עבורנו. כעת נפנה את יכולותינו העסקיות להתמודדות עם בעיות העולם, במקומות שבהם נוכל לסייע... במהלך 30 השנים הקרובות אני יכול לשנות את חייהם של אנשים רבים, פשוט על ידי שימוש בכוח של שם החברה שלי וביכולתי להתקשר בטלפון לנשיא ניגריה או ל(נשיא דרום אפריקה) ת'אבו מ'בקי...

– ריצ'רד ברנסון, 2004

החברה מתמקדת בנושאי חינוך, חברה ובריאות, בעיקר בבריטניה, באפריקה ובמדינות נוספות. בפרט, היא עוסקת בחיפוש פתרונות לבעיות האיידס, המלריה, והתת-תזונה באפריקה.

המאבק באפקט החממה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנסון מעיד כי בתחילה היה ספקן ביחס לאפקט החממה, אך שיחות עם מדענים וקריאה בנושא שינו את דעתו והוא השתכנע באופן סופי בסכנה לאחר שיחה עם אל גור בביתו, ב-2006. דרכו העיקרית למאבק בשינוי האקלים היא באמצעות חברת "וירג'ין פיול", שהוקמה באותה שנה במטרה למצוא חלופות לא מזהמות לדלק, תחילה למכוניות ובהמשך למטוסים. ברנסון התחייב להשקיע בחברה את כל רווחי חברות התחבורה שבבעלותו במשך עשר שנים - סכום המוערך ב-3 מיליארד דולר. בנוסף, הוא קרא לציבור שלא להשתמש בטיסות פנים, (מנועי מטוסים הם מזהמים כבדים, ובטיסות קצרות הזיהום ביחס למספר הקילומטרים גדול במיוחד) אלא להעדיף את השימוש ברכבת, הידידותית לסביבה, לצורכי נסיעות בתוך המדינה. קבוצת וירג'ין מפעילה הן טיסות פנים והן רכבות נוסעים.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנסון (במושב הנהג) משלים ניסיון לשבור שיא בחציית תעלת למאנש בכלי רכב אמפיבי

ברנסון נשוי בשלישית ואב לבן ולבת מאשתו הנוכחית.

הוא חובב פרסום, והופיע מספר פעמים בתפקידים קטנים (לעתים בתפקיד עצמו) בסרטים ובסדרות טלוויזיה. מאז 1985 ערך ברנסון מספר מסעות הרפתקניים, תחילה בספינות ובהמשך בעיקר בכדור פורח. מלבד הסיפוק והאתגר האישי, הם הועילו כנראה לעסקים: הסיקור הרחב שזכו לו מסעות אלה, תמיד תוך הבלטת המותג וירג'ין, סיפק פרסום חינם לעסקי הקבוצה. ניסיון כפול שהוביל ברנסון לצליחת האוקיינוס האטלנטי במפרשית (השני מהשניים הצליח) ב-1985 עורר תשומת לב רבה לוירג'ין אטלנטיק הצעירה. הוא היה הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי בכדור פורח, ושבר שיאי עולם נוספים בתחום זה, אך כשל בנסיונותיו (בשנים 1995 - 1998) להיות הראשון שיקיף בכדור פורח את כדור הארץ (מטרה שהושגה על ידי פיקרד וג'ונס ב-1999).

ברנסון קיבל תואר אבירות מן המלכה אליזבת השנייה ב-1999, על פועלו בתחום היזמות.

ב-12 במאי 2013 הפסיד ברנסון בהתערבות עם עמיתו טוני פרננדס, הבעלים של אייר אסיה. השניים התערבו ביניהם מי יסיים גבוה יותר בתחרות היצרניות בסבב מרוצי המכוניות פורמולה אחד ב-2010. וירג'ין סיימה במקום ה-12, אך לוטוס, הקבוצה של פרננדס, סיימה במקום ה-10. כתוצאה מכך, ברנסון שימש כ"דיילת" בטיסה של אייר אסיה. לצורך כך, גילח את רגליו ולבש מדי דיילת‏[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריצ'רד ברנסון האוטוביוגרפיה: היזם האגדי שהפך את וירג'ין למותג חובק עולם, מטר, תל אביב, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות, ריצ'רד ברנסון שימש כדיילת לאחר שהפסיד בהתערבות, באתר TheMarker‏, 13 במאי 2013