ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריצ'רד הראשון
מלך אנגליה ושליט אירלנד
Richard coeur de lion.jpg
כינוי ריצ'רד לב הארי
תקופת שלטון מ-6 ביולי 1189 עד 6 באפריל 1199
הקודם הנרי השני
יורש ג'ון
בת זוג

ברנגיר

שושלת בית פלנטג'נט
אב המלך הנרי השני
אם אלינור
תאריך לידה 8 בספטמבר 1157
ארמון בומונט, אוקספורד, אנגליה
תאריך פטירה 6 באפריל 1199
צרפת
מקום קבורה מנזר פונטברו, צרפת

ריצ'רד הראשון (8 בספטמבר 1157 - 6 באפריל 1199), מלך אנגליה בשנים 1189 - 1199. נודע גם בכינויו ריצ'רד לב הארי (Coeur de Lion) ונחשב בתקופתו כגיבור מלחמה, כמפקד הקרבות נגד צלאח א-דין ופטרון מסע הצלב השלישי לארץ ישראל. דימויו האבירי מוכר גם כיום באנגליה, אף־על־פי ששהה בה תקופות קצרות לאורך חייו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות חייו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד היה בנו החוקי השלישי של המלך הנרי השני ואלינור, שכיהנה קודם לכן כמלכת צרפת. אף־על־פי שגדל והתחנך באנגליה, החל כבר בגיל צעיר להזדהות עם תרבות צרפת. לאחר פרידת הוריו נותר תחת טיפולה של אימו והוכתר בצרפת לדוכס אקוויטניה (1168) ופואטייה (1172). יש המייחסים תארים אלו להיותו הבן המועדף בעיני אימו, וכפרס ניחומים מטעמה על הכתרת אחיו הבכור הנרי למלך אנגליה.

מגיל צעיר ניחן ביכולות פוליטיות וצבאיות מרשימות. ריצ'רד זוהה בציבור הרחב כאביר ואמיץ לב, לאור התמודדותו עם האצילים ששכנו על קרקעותיו והתמרדותו כנגד סמכות אביו. שלט בדיאלקטים שונים של השפה הצרפתית וחיבר שירים בשפות אלו. על פי תיאורי בני תקופתו גובהו היה כ-1.90 מטר ושערו אדמוני. גובהו המדויק אינו ניתן לאימות, משום שגופתו אבדה לאחר המהפכה הצרפתית.

יחסיו עם אביו ואחיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1170 הוכתר אחיו הבוגר הנרי (המכונה הנרי הצעיר על מנת להבדיל בינו לבין אביהם, הנרי השני) למלך אנגליה, במשותף עם אביהם.

באביב 1173 ריצ'רד הצטרף לאחיו הנרי וג'פרי בניסיון להדיח את אביהם מכס המלוכה ולהותיר את הנרי הצעיר כשליט יחיד. המרד צלח בתחילה והמלך הנרי השני נסוג לנורמנדיה, משם הצליח לדכא את המרד. במהלך הלחימה פלש הנרי השני לשטחי אקוויטניה ופואטייה, שטחיה של אשתו בנפרד ואימם של הנסיכים, ואסר את אימם. אחיו, הנרי וג'פרי, נכנעו במערכה וריצ'רד בן ה-17 נותר אחרון בהנהגת המרד להדחת אביו מכס המלוכה. בשנת 1174 סירב להילחם מול אביו, נכנע ונשא שבועת אמונים לאביו.

לאחר כישלון ההדחה ריצ'רד נאלץ לשוב ולהתמקד בהסדרת יחסיו עם האצילים בשטחי אקוויטניה. עיסוקיו המתמידים בהשקטת המרידות יצרו עבורו מוניטין אכזרי, אשר הוביל למרד כולל נגדו בשנת 1179. האצילים המורדים פתחו במרד להדחתו וגייסו לסיועם את שני אחיו, הנרי וג'פרי. המרד שכך לאחר קרב ממושך שבו חדר ריצ'רד למצודה ממוגנת וניטרל את הכוחות הלוחמים. בקרב זה הוכחה מיומנותו בלחימה ולאחריו נפסק המרד. בשנים 1181 - 1182 נלחם ריצ'רד על כיבוש מחוז אנגוילם. הלחימה נערכה נגד מלך צרפת פיליפ השני ופשטה למחוזות שכנים. חייליו הואשמו בביזה ובאונס שנערכו בעידודו, אך לאחר התערבותם של אביו ואחיו הוסכם על שביתת נשק כוללת. עם זאת, הרגיעה בשטחיו שלו הביאה את ריצ'רד לניסיון הדחה נוסף כנגד אביו. בשנים 1180 - 1183 גבר המתח בין השניים עקב דרישת האב שריצ'רד יתמוך כספית באחיו הבכור. בשנת 1183 החלו האחים הנרי וג'פרי בניסיון כיבוש נוסף של שטחיו של ריצ'רד. האצולה הצטרפה אל האחים בלחימה. במהלך תקופה זו נפטר האח הנרי, אך הלחימה נמשכה בהוראת אביהם. ריצ'רד לא פסק להגן על שטחיו, אף־על־פי שלאחר מות אחיו הוא היה יורש העצר לכס המלוכה של אביו באנגליה.

קשריו של ריצ'רד עם פיליפ השני התהדקו בתקופה זו ואף נרמז בסיפורים על קשר הומוסקסואלי בין השניים. בתמורה לברית הלחימה בין השניים הבטיח ריצ'רד להשיב לפליפה את זכויותיו על נורמנדי ואנז'ו. בשנת 1189 יצאו השניים יחד במסע נוסף להדחת אביו של ריצ'רד מכס המלוכה. ניסיונם צלח עם הסכמתו של הנרי השני למנות את ריצ'רד באופן רשמי ליורש העצר. כעבור יומיים נפטר המלך וריצ'רד מונה למלך ריצ'רד הראשון, דוכס נורמנדי ורוזן אנז'ו.

מלך אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רי'צרד ירש את כס אביו ב-6 ביולי 1189. הוא הוכתר רשמית לדוכס ב-20 ביולי ולמלך, במנזר וסטמינסטר, ב-3 בספטמבר 1189.

פסלו של ריצ'רד הראשון בפתח ארמון וסטמינסטר בלונדון.

יחסו ליהודי הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1182 החל גל הגירה של יהודים מצרפת לאנגליה אחרי שהמלך פיליפ גירש אותם מנחלותיו והחרים את רכושם. בטקס הכתרתו של ריצ'רד נמנעה כניסתם של נשים ויהודים. תקרית זו, אשר פירושים שונים הובאו לה בתוספת לחוסר שביעות הרצון מצד הסוחרים האנגלים על התחרות שהיהודים יצרו, הביאה לגל רדיפות של יהודים בלונדון שהתפשט ברחבי המדינה. יהודים שלא נתנו יד להמרת דתם הוכו למוות ורכושם נבזז ונשרף. ריצ'רד התנגד באופן אישי לרדיפות אלו והתיר למומרים לחזור לאמונתם הדתית, אם כי יש המייחסים זאת לרצונו בתמיכתם הכספית של היהודים למימון מסעות הצלב שהחל בהכנתם. הרודפים הוענשו על ידו והרדיפות גונו בצו מלכותי, אך האכיפה לא נערכה בתקיפות והקהילה היהודית ספגה מכה קשה.

מסע הצלב השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסע הצלב השלישי

מעט לאחר שירש את הכס, בין היתר בהשפעת הידיעות על המצור הצלבני על עכו, החליט ריצ'רד לצאת למסע הצלב השלישי, זועם על אובדן ירושלים ל"כופרים" תחת פיקודו של צלאח א-דין. מפחד שבהיעדרו יגזלו הצרפתים את אדמותיו, ניסה ריצ'רד לשכנע את פיליפ להצטרף למסע הצלב. פיליפ הסכים, ושניהם נשאו את שבועת הצלבנים שלהם באותו תאריך. למסע הצלב הצטרף גם קיסר רומי הקדושה (היא גרמניה), פרידריך ברברוסה.

ריצ'רד לא הטריד עצמו בשאלת עתידה של אנגליה. הוא רצה להיות מעורב בהרפתקה, שתגרום לטרובדורים להפוך את שמו לבן אלמוות, כמו גם להבטיח בכך את מקומו בגן עדן. עדויות מצביעות על כך שהיו לו צרכים רוחניים עמוקים, והוא נשבע לוותר על חולשות עברו במטרה להיות ראוי לשאת את הצלב. ריצ'רד החל להקים צבא צלבנים אנגלי חדש, אף שמרבית לוחמיו היו נורמנים. מרבית ממונה של הממלכה הושקע בהקמת הצבא וציודו ואילץ את ריצ'רד להעלות מסים ולמכור תוארי אצולה ושטחים ובעלי התארים הוותיקים נאלצו לשלם לצורך הבטחת זכותם לתואר. מלך סקוטלנד ויליאם הראשון שוחרר משבועתו לשרת את הממלכה האנגלית בתמורה ל-10,000 מארקים.

לאחר הקמת הצבא והשבת כוחותיו מקרקעות הממלכה בצרפת, ריצ'רד החל במסעו לארץ ישראל ב-1190. הוא מינה כעוצרי הכתר את בישוף דורהאם ואת ויליאם דה מנדוויל, שהוחלף לאחר מותו על ידי ויליאם לונגשאמפ. ג'ון, אחיו של ריצ'רד, לא היה מרוצה מהחלטה זו, והחל לחתור תחת ויליאם.

כיבוש סיציליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1190 הגיעו ריצ'רד ופיליפ לסיציליה. ב-1189 מלך סיציליה, ויליאם השני מת. את מקומו עתידה הייתה לתפוס דודתו, קוסטנצה (אשת קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השישי), אך דודו של ויליאם, טנקרד (Tancred), הנהיג מרד והוכתר באותה השנה (1190) כמלך סיציליה טנקרד הראשון.

במהלך המרד שהנהיג טנקרד נכלאה ג'ואן, אלמנתו של ויליאם ואחותו של ריצ'רד, ונמנעו ממנה כספי ירושתה. טנקרד היה אמנם אהוד בידי עמו וזכה לתמיכת האפיפיור, אך נוכחות ריצ'רד וצבאו גרמו למהומות. אנשי מסינה (Mesina) התמרדו, במהלך אוקטובר, ודרשו שהצבאות הזרים ינטשו את האי. ריצ'רד תקף את העיר, כבש אותה (ב-4 באוקטובר 1190) והקים בה את מקום מושבו. הוא נשאר באי עד למרץ 1191, תוך כדי הצבת דרישות בפני טנקרד לשחרורה של ג'ואן.

בעקבות כוחו הצבאי של ריצ'רד, טנקרד התרצה וחתם עמו באותו חודש ברית, ועיקריה:

  • שחרורה של ג'ואן וזכאותה לירושה, יחד עם הנדוניה שאביה נתן לויליאם.
  • ריצ'רד ופיליפ הכירו בטנקרד כמלך סיציליה ונשבעו לשמור על שלום בין שלוש הממלכות.
  • ריצ'רד הכריז רשמית על אחיינו, בנו של ג'פרי, ארתור מבריטני בן הארבע, כיורשו, וטנקרד הבטיח לחתנו בעתיד עם אחת מבנותיו.

לאחר חתימת הברית עזבו ריצ'רד ופיליפ את סיציליה. הברית ערערה את יחסיה של ממלכת אנגליה עם האימפריה הרומית הקדושה, והייתה בין הגורמים למרד של הנסיך ג'ון כנגד אי מינויו ליורש העצר.

כיבוש קפריסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1191 ריצ'רד עצר באי הביזנטי רודוס, כדי להימנע ממזג אוויר סוער. הוא עזב במאי, אך סערה חדשה הניעה את הצי בהנהגתו לקפריסין וב-6 במאי 1191 נכבשה על ידם עיר הנמל למסוס. שליט האי, איזאק קומננוס, הגיע לעצור את הצלבנים, אך גילה כי איחר את המועד ונסוג לקולוסי. ריצ'רד הזמין את קומננוס למשא ומתן, אך קומננוס תבע את יציאתם מן האי. ריצ'רד הורה לפרשיו לצאת לקרב כנגד קומננוס בטרמטוסיה, כשאליהם מצטרפים הקתולים והאצילים שבאי. אף־על־פי שאיזאק ואנשיו לחמו באומץ, צבאו של ריצ'רד היה גדול וחזק יותר וניצחונו היה מובטח. איזאק המשיך להתנגד מטירות פנטדקטילוס, אולם לאחר המצור על טירתו בקנטרס, הוא נכנע. ריצ'רד הפך לשליטה החדש של קפריסין.

במהלך שהותו בקפריסין ריצ'רד נישא ב-12 במאי 1191 לארוסתו, הנסיכה ברנגריה, בתו של המלך סנצ'ו השישי, מלך נווארה.

כיבוש ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד ומרבית צבאו עזבו את קפריסין לארץ הקודש ביוני. בהיעדרו, קפריסין נשלטה על ידי ריצ'רד קמוויל. ריצ'רד הגיע לעכו ביוני 1191, והצטרף לצלבנים שצרו על עירו של צאלח א-דין. הוא ננטש על ידי פיליפ וללא תמיכת לאופולד החמישי מאוסטריה, מצא עצמו לפתע ללא בעלי ברית.

הטקטיקות של ריצ'רד הבטיחו את הצלחתו במצור על עכו ובמסע שלאחריו לדרום, כאשר אנשיו של צלאח א-דין לא יכלו לפתות את הצבא הצלבני לפעולה אימפולסיבית, שיכלה לפעול לרעתם. עם זאת, עריקת המלך הצרפתי היוותה מכה רצינית, ממנה הם לא יכלו לקוות להתאושש. לאחר שהבין כי במצבו הנוכחי אפסה תקוותו להחזיק בירושלים, גם לו כבש אותה, הורה ריצ'רד בעצב על נסיגה. אף על פי שקרב למרחק מיילים אחדים מהעיר, הוא סירב להניח עליה את עיניו, מאחר שאלוהים, לטענתו, הורה כי לא הוא יהא זה שיכבוש אותה. אף־על־פי שלא הצליח לכבוש את ירושלים הצליח לכבוש כמה מערי החוף בסוריה עבור ממלכת ירושלים הוא הבין לבסוף כי לא ניתן לדחות עוד את חזרתו הביתה, מאחר שגם פיליפ וגם ג'ון ניצלו את היעדרותו לחזק את כוחם.

ריצ'רד תכנן להשאיר את קונראד ממונפרה (Conrad of Montferrat) כ"מלך" ממלכת ירושלים ואת קפריסין בידיו של גי דה ליזיניאן (Guy of Lusignan). אך ריצ'רד ספג מהלומה נוספת כאשר קונראד נרצח בידי החשישיים לפני שהוכתר. החליף אותו אחיינו של ריצ'רד, אנרי משמפיין. ב-1192 חתם ביפו על הסכם עם צאלח א-דין אודות גבולותיה של ממלכת ירושלים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלכתו ריצ'רד נאלץ לוותר על כוונתו להינשא לנסיכה אליס מצרפת, לאור הכרזת אביו על אליס כפילגשו וההשלכות הדתיות מיחסיו עימה. בטרם יצא מקפריסין לארץ ישראל נישא לנסיכה ברנגריה מממלכת נווארה. למשך תקופה קצרה המשיכו יחדיו במסע הצלב, אך ברנגריה החליטה לשוב לאנגליה. קשיי מסעה הביאו לכך שמעולם לא נפגשה שוב עם ריצ'רד, שנפטר טרם חזרתה.

לאורך שנות כהונתו ריצ'רד חי רק כשישה חודשים בתחומי אנגליה, כשמרבית זמנו הוקדש לשטחיו בצרפת ולמסע הצלב. אנגליה הופקדה בידיהם של נאמניו, בהם גם אימו. לאור זרותו לתרבות האנגלית ושאיפותיו מחוץ לממלכה, ריצ'רד לא ראה צורך בידיעת השפה האנגלית.

החזרה לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזרתו לאירופה בסתיו 1192, ריצ'רד נלכד בידי הדוכס לאופולד - אותו הוא העליב בציבור במהלך מסע הצלב - והוא הועבר כאסיר לידי הקיסר היינריך השישי. אף־על־פי שנסיבות כליאתו לא היו חמורות, הוא תוסכל מחוסר יכולתו לנוע בחופשיות. כליאתו עוררה את אגדת בלונדל. לאחר תשלום כופר של 150,000 מארק (שווה ערך לשלוש שנות מס באנגליה של התקופה), שהותיר את אנגליה במחסור לשנים, הוא שוחרר וחזר לאנגליה ב-1194. לאחר ששוב הכה על חטאיו, עבר ריצ'רד הכתרה שנייה. אולם הוא העביר את שארית תקופת שלטונו בניסיונות להשיג מחדש את הטריטוריות שאבדו לו בצרפת. לאחר עזיבתו ב-1194, הוא לא חזר שוב לאנגליה.

במהלך היעדרותו, אחיו ג'ון כמעט ותפס את כס המלכות; ריצ'רד סלח לו, ואף הכריז עליו כיורשו במקום ארתור. ריצ'רד מת ב-6 באפריל 1199, מתוצאות הלוואי של פציעת חץ, שממנו הוא נפגע במהלך המצור על שלוס (Chalus) בצרפת, והוא נקבר לצד הוריו במנזר פונטוורו (Fontevraud Abbey) ליד שינון וסומור, צרפת. ליבו של ריצ'רד טמון בנפרד מגופו, בעיר רואן. נטען כי הוא זימן את הקשת, שגרם לפציעתו למיטת חוליו, והוא כה התרשם מסירובו של האיש להבהל, שהוא מחל לו.

אין ספק שלריצ'רד היו תכונות רבות הראויות להערצה, בשילוב עם תכונות שליליות רבות. הוא היה טקטיקן טוב ובעל תבונה פוליטית רבה. אולם בתחומים אחרים הוא היה מסוגל לגלות טיפשות רבה, ולא הסכים לוותר לדעת הקהל. הוא גילה הן ענוותנות והן שחצנות רבה. הוא אהב את משפחתו, אך נהג בחוסר רחמים לאויביו. יריביו, צלאח א-דין והקיסר היינריך השישי, כיבדו אותו, אולם הוא היה שנוא על רבים מחבריו, במיוחד מלך צרפת. לעתים קרובות הוא נהג בחוסר זהירות באשר לביטחונו שלו: הפצע שגרם למותו לא היה מתרחש אם היה לובש את שריונו. כמעט ואותו דבר אירע עשר שנים קודם לכן, במלחמה עם אביו, הוא פגש את ויליאם מרשל כשהוא לא חמוש, ונאלץ להתחנן על חייו. קיומו של ריצ'רד הורכב מסדרה של סתירות. אף־על־פי שהוא הזניח את אשתו, וכמרים נאלצו לפקוד עליו להיות נאמן לה, היא כמעט ונשברה מהידיעה על מותו.

במהלך עשר שנות מלכותו שהה באנגליה תקופות קצרות מאוד, שכולן יחד מגיעות לכשישה חודשים בלבד. בכל זאת נותר חרות בזיכרון האנגלים כשמעליו מרחפת הילת גבורה.

פטירתו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקומו של ריצ'רד עלה על כס המלוכה באנגליה אחיו, ג'ון. אולם הטריטוריות הצרפתיות שלו לא הסכימו לקבל את ג'ון כיורש, והעדיפו את אחיינו, ארתור מבריטני, בנו של ג'פרי המנוח, שטענתו לכתר הייתה מוצדקת יותר מזו של ג'ון.

סיפורי רובין הוד ממוקמים באופן מסורתי בתקופת ריצ'רד הראשון. עם זאת, הוודאות היחידה לגבי רובין הוד היא שהוא חי במאה ה-13 או במאה ה-14. רק מאוחר יותר החלו לספר על קשר בין שני האנשים הללו. באגדות רובין הוד, בדרך כלל נטען כי מטרתו העיקרית של מלחמתו של רובין הייתה להחזיר את ריצ'רד לשלטון לאחר שהנסיך ג'ון גזל אותו. הספר אייבנהו מאת וולטר סקוט, נסב על אנגליה בתקופת שלטונו של ריצ'רד הראשון, ומתאר אותו באור אגדתי כמעט, כמלך גיבור ורב חסד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]