ריצ'רד וינטרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריצ'רד וינטרס
Richard Winters.jpeg
ריצ'רד וינטרס במחנה אימונים טאקווה שבג'ורג'יה, 1942
נולד 21 בינואר 1918
מקום לידה אפרטה, פנסילבניה
נפטר 2 בינואר 2011
כינוי דיק
השתייכות Seal of the US Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
דרגה מייג'ור (צבא ארצות הברית) מייג'ור
תפקידים צבאיים

מפקד פלוגה ה' ומאוחר יותר מפקד גדוד 2 ברגימנט ה-506 של הדיוויזיה המוטסת ה-101 בצבא ארצות הברית.

מלחמות וקרבות

מלחמת העולם השנייה, הפלישה לנורמנדי, מבצע גן שוק, הקרב על הבליטה.

עיטורים

צלב השירות המצוין
שני עיטורי כוכב הארד
לב הארגמן

מייג'ור ריצ'רד ד. וינטרס (אנגלית: Richard D. Winters; ‏21 בינואר 1918 - 2 בינואר 2011), היה קצין בפלוגה ה', גדוד 2, הרגימנט ה-506 של הדיוויזיה המוטסת ה-101 בצבא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה. זכה בעיטור צלב השירות המצוין על הובלת מתקפה שהשמידה סוללת ארטילריה גרמנית בעת הפלישה לנורמנדי, פעולה שעדיין נלמדת בווסט פוינט.

דמותו של מייג'ור וינטרס גולמה במיני-סדרה האמריקאית "אחים לנשק" על ידי השחקן הבריטי דמיאן לואיס.

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינטרס נולד וגדל באפרטה שבמחוז לנקסטר, פנסילבניה, להוריו ריצ'רד ואדית וינטרס ב-21 בינואר 1918. משפחתו עברה לעיר לנקסטר כשהיה בן 8. למד בתיכון לנקסטר לבנים ב-1937, ולאחר מכן נרשם למכללת פרנקלין ומרשל.

בפרנקלין ומרשל, וינטרס היה חבר במועדון החברתי דלתא סיגמא פי, והשתתף במשחקי פוטבול וכדורסל כחבר בסניף אופסילון. הוא נאלץ לוותר על הההיאבקות, שהיה הספורט האהוב עליו וגם עיקר הפעילות החברתית שלו בקולג', לטובת הלימודים וכן העבודה בשאר הזמן שנועדה לתשלום עבור לימודיו. הוא סיים תואר ראשון במנהל עסקים ב-1941. מלחמת העולם פרצה באירופה, והוא התגייס לצבא.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהאותות בהם זכה ריצ'רד וינטרס

וינטרס החל את שירותו בפלוגה ה' (המכונה באנגלית "Easy Company") כמפקד מחלקה לאחר שסיים את קורס הקצינים במחנה פורט בנינג שבג'ורג'יה. במהלך הקמת המערך המוצנח במחנה טאקווה שבג'ורג'יה, קודם וינטרס לדרגת לוטננט שני ומונה לסגן מפקד הפלוגה שאז עדיין הייתה תחת פיקודו של המ"פ המקורי, קפטן הרברט מ. סובל.

כשהאוגדה המוטסת ה-101 הועברה לאנגליה, מפקד הפלוגה, הרברט סובל, הועבר מתפקידו עקב מתח רב ששרר בינו לבין המש"קים בפלוגה באותה העת. במקומו מונה לתפקיד המ"פ סגן תומאס מייהן מפלוגה ב'. ב-6 ביוני 1944 עם תחילת הפלישה לנורמנדי מטוסו של סגן מייהן, ובו כל אנשי המפקדה של פלוגה ה', הופל על ידי אש נ"מ גרמנית. עם היוודע דבר הפלת מטוסו של מפקד הפלוגה, וינטרס מונה בעל כורחו לתפקיד מפקד הפלוגה. הוא נשאר בתפקיד לאורך כל המערכה בנורמנדי.

לאחר שפספס את אזור הצניחה שלו ונחת ליד העיירה סאנט-מארי אגליז, ולאחר שאיבד את נשקו האישי במהלך הצניחה, בדק וינטרס מה מיקומו, אסף מספר צנחנים ואלו החלו לצעוד אל יעדה הראשון של יחידתם, העיירה סאנט-מארי דמונט.

וינטרס היה מועמד לקבלת מדליית הכבוד, העיטור הצבאי הגבוה ביותר בצבא ארצות הברית, על הובלת מתקפה שהשמידה סוללת ארטילריה גרמנית שהמטירה אש על חוף יוטה שעה שהפלישה לנורמנדי החלה. על הסוללה הגנה מחלקה בת כ-60 חיילים גרמנים. לווינטרס היו רק 12 לוחמים תחת פיקודו ועוד 10 לוחמים מפלוגה ד'. בנוסף להשמדתה של הסוללה מצא וינטרס מפה שבה היו מפורטים כל ההגנות והביצורים הגרמנים בנורמנדי. ההמלצה להענקת מדליית הכבוד לווינטרס הופחתה לאחר מכן לעיטור צלב השירות המצטיין, העיטור השני בחשיבותו בצבא ארצות הברית, עקב נוהל ששרר אז בצבא האמריקני שקובע כי רק מדליית כבוד אחת מוענקת ללוחמים מאותה הדיוויזיה, ומדליה זו כבר הוענקה ללוטננט קולונל רוברט קול על שהוביל הסתערות כידונים. המתקפה שהוביל וינטרס על הסוללה עדיין נלמדת בווסט פוינט כדוגמה לתקיפת עמדת קבע על ידי יחידה קטנה ‏[1]. במהלך מבצע מרקט גארדן בהולנד בספטמבר 1944 וינטרס קודם לתפקיד מפקד גדוד 2, תפקיד שבדרך כלל מוענק לקצין בדרגת מייג'ור, בעוד שהוא עדיין בדרגת קפטן. במהלך המערכה בהולנד הוביל וינטרס מתקפה בת 20 חיילים בלבד על כוח גרמני עדיף בן 200 חיילים.

וינטרס זכה גם לשני עיטורי כוכב הארד על הצטיינותו בקרבות וללב הארגמן בעקבות פציעה שנחל.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה, שוחרר וינטרס משירות צבאי והתמנה למפקח ייצור במפעל לציוד רפואי בניו ג'רזי. ב-1951 וינטרס ואשתו, את'ל, רכשו חווה קטנה בה בנו את ביתם וגידלו את שני ילדיהם. ב-1972 יצא וינטרס לדרך עצמאית וייסד חברה לממכר אוכל לחיות וציוד לחקלאים. זמן קצר לאחר מכן, עקרה המשפחה לפנסילבניה וב-1997 יצא וינטרס לגמלאות. במהלך שנות התשעים הופיע וינטרס במספר תוכניות טלוויזיה וסיפר על חוויותיו והתנסויותיו כחייל במלחמת העולם השנייה. ב-1992 פרסם ההיסטוריון האמריקאי סטיבן אמברוז את הספר אחים בקרב שראה אור בעברית בשנת 2005 בהוצאת כנרת. התסריט למיני סדרה אחים לנשק מבוסס על ספרו של אמברוז. בנוסף לספרו של אמברוז, פורסמו במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 שני ספרים נוספים על וינטרס: האחד הינו ביוגרפיה והשני אוטוביוגרפיה. כמו כן, וינטרס הרצה מספר פעמים בנושא מנהיגות בפני צוערים באקדמיה הצבאית של ארצות הברית שבווסט פוינט. בשנת 2009 הוענק לוינטרס תואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכללת פרנקלין ומרשל בה למד.

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-אף השבחים הרבים להם זכה, נותר וינטרס אדם עניו. הוא הלך לעולמו ב-2 בינואר 2011 בבית אבות בפנסילבניה לאחר מאבק ממושך במחלת הפרקינסון. לבקשתו של וינטרס, טקס הלוויה שנערך לו היה פרטי. הוא נטמן בבית הקברות בעיר אפרטה שבפנסילבניה בחלקה המשפחתית בה קבורים הוריו. על מצבתו, בנוסף לשמו, מופיע הכיתוב WW II 101st Airborne.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dick Winters: Reflections From Major Winters Of Easy Company‏, 12 ביוני 2006, באתר "HISTORynet.com"‏ (באנגלית)