ריצ'רד רורטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריצ'רד רורטי
Ganji visit.jpg
ריצ'רד רורטי (משמאל)
תאריך לידה 4 באוקטובר 1931
תאריך פטירה 8 ביוני 2007
זרם פרגמטיזם
תחומי עניין פילוסופיה של הלשון, אתיקה
הושפע מ סלרס, קוויין, ג'ון דיואי, ניטשה
השפיע על ברנדום, מקדאוול

ריצ'רד רורטיאנגלית: Richard Rorty;‏ 4 באוקטובר 1931 - 8 ביוני 2007) היה פילוסוף אמריקאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רורטי נולד בניו יורק. למד באוניברסיטאות ייל ושיקגו, ועסק בתחילה בנסיון להתאמה בין אמונותיו האישיות לבין החיפוש אחר האמת. הדוקטורט שלו, "מושג הפוטנציאל", וספרו הראשון, "המפנה הלשוני" (The Linguistic Turn), היו במסורת האנליטית השליטה. הכרת הפרגמטיזם, ובמיוחד כתביו של ג'ון דיואי, וכן יצירתם של פילוסופים פוסט-אנליטיים כמו קוויין ווילפרד סלרס, גרמו לשינוי בחשיבה שלו. פרגמטיסטים בדרך כלל טוענים כי האמת של רעיון צריכה להמדד על פי היעילות שלו, הוא האפשרות שלו להתמודד עם בעיה מסוימת, ולא על פי התאמתו ל"אמת" חיצונית. רורטי חיבר בין הפרגמטיזם לאונטולוגיה ויטגנטשיינית, שקובעת כי משמעות היא תוצר חברתי-לשוני, וכי משפטים אינם מתחברים אל העולם ביחס של התאמה. רעיונות אלה מאפשרים לרורטי להעמיד בסימן שאלה רבות מההנחות היסוד של הפילוסופיה.

לאחר שהחזיק במשרות הוראה בוולסלי קולג', אוניברסיטת פרינסטון, ובאוניברסיטה של וירג'יניה, עבר רורטי להיות פרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטת סטנפורד. המעבר מפילוסופיה לספרות שיקף את עמדתו שפילוסופיה עצמה היא רק סוג של ספרות.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחד מחיבוריו העיקריים, "פילוסופיה ומראת הטבע" (Philosophy and the Mirror of Nature) (1979), רורטי מאחד רעיונות הלקוחים מסלרס, תומאס קון, לודוויג ויטגנשטיין ואחרים, על מנת ליצור את דוקטרינת "המסת" הבעיות הפילוסופיות, במקום לפתור אותן. הוא טוען כי אפיסטמולוגיה, תורת הידע, היא תוצר של הדעה המוטעית כי המוח עשוי מחומר מראתי, שמטרתו לשחזר בנאמנות את המציאות החיצונית. הוא מתקיף חקירות פילוסופיות אוניברסליות, כגון בעיית גוף ונפש, בכך שהוא מראה את ההקשר ההיסטורי שלהם ואת מקריותם. רורטי טוען בעד ההרמנויטיקה, כלומר הסברת טקסטים על ידי טקסטים אחרים, במקום לחפש אחר הסבר אולטימטיבי שיוצדק באמצעות כוח גבוה יותר.

חיבור חשוב אחר של רורטי, "קונטינגנטיות, אירוניה וסולידריות", פורסם ב-1989. בחיבור זה, רורטי נוטש את האפשרות להסביר את התאוריות שלו באופן אנליטי, הוא יוצר סכימה מושגית אלטרנטיבית לזו של הפלטוניסטים שהוא דוחה. סכימה זו מבוססת על הדעה, כי אין אמת גבוהה יותר מיכולתו של האדם להחיות את עצמו מחדש, דעה שנלקחה מניטשה אותה מזהה רורטי גם ברומנים של פרוסט. ספר זה גם מסמן את נסיונו הראשון לבנות באופן מודע ראייה פוליטית המתאימה לפילוסופיה שלו, ראייה של קהילה מגוונת שמחוברת על ידי ההתנגדות לסבל, ולא על ידי רעיונות מופשטים כמו צדק, אנושיות משותפת, וכיוצא בזה.

רורטי הוא אחד מהפילוסופים הנקראים ביותר בזמננו. הפילוסופיה הפוליטית והמוסרית שלו מותקפת מהימין, המכנים אותה רלטביסטית וחסרת אחריות, ומהשמאל, שאומרים כי היא לא מספקת מסגרת מספיקה לצדק חברתי. הביקורת הנפוצה ביותר היא שדעותיו של רורטי סותרות את עצמן, אף שביקורת כזאת מתאימה ביותר לתאוריות של רורטי על "ויכוח בתוך" כנגד "ויכוח מחוץ" ל"משחק-השפה" נתון.

פרסומים נוספים של רורטי כוללים שלושה כרכים של מאמרים פילוסופיים, "להשיג את ארצנו" (Achieving Our Country) מניפסט פוליטי המבוסס חלקית על קריאות מג'ון דיואי ווולט וויטמן, ו"פילוסופיה ותקווה חברתית" (Philosophy and Social Hope), אוסף של מאמרים לציבור הרחב.

ספרים מתורגמים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]