ריקרדו וולף
 | |
| ריקרדו וולף (מימין) יחד עם הנשיא יצחק בן-צבי ושרת החוץ גולדה מאיר בירושלים לאחר טקס הגשת כתב האמנתו כציר קובה בישראל, 1 בספטמבר 1960 | |
| לידה |
1887 הנובר, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1981 (בגיל 94 בערך) הרצליה, ישראל |
| מקום מגורים | הקיסרות הגרמנית, קובה, ישראל |
| עיסוק | ממציא, דיפלומט ונדבן |
| בן או בת זוג |
פרנסיסקה סובירנה |
| תרומות עיקריות | |
| המצאה בתחום הפקת ברזל מפסולת הברזל של בתי היציקה | |
  | |
ד"ר ריקרדו וולף (Ricardo Wolf; שמו המקורי: ריכרד וולף (Richard Wolf); בשמו הספרדי: ריקרדו סוּבִּירָנָה אי לוֹבּוֹ (Ricardo Subirana y Lobo); 1887, הנובר – 2 בפברואר 1981, הרצליה) היה ממציא, דיפלומט ונדבן יהודי יליד גרמניה, שהיה ציר קובה בישראל.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וולף נולד בשנת 1887 בעיר הנובר שבגרמניה והיה אחד מ-14 ילדי המשפחה. אביו, מוריץ וולף, היה בעל סדנת מתכת[1] ומעמודי התווך של הקהילה היהודית. בשנת 1913 היגר לקובה; את שם משפחתו תרגם לספרדית, "לובו" (זאב). בשנת 1924 נישא לספורטאית הקטלאנית פרנסיסקה סובירנה, אלופת עולם בטניס לשנת 1920,[2] ואימץ את שם משפחתה של רעייתו.
וולף פיתח המצאה בתחום הפקת ברזל מפסולת הברזל של בתי היציקה. ההמצאה שימשה במפעלי פלדה רבים והודות לכך זכה לתגמולים רבים.
לוולף היו השקפות סוציאליסטיות, לכן מימן חלק מפעילותו של פידל קסטרו בתקופת המחתרת, ולאות תודה מונה על ידי קסטרו בשנת 1960 (בשנות ה-70 לחייו) לצירה השני של קובה בישראל (אחרי אלברטו דה לה קַמפָּה אי רוֹף (אנ'); ולפני כן שימש רפאל זילבר כנציגה של קובה בישראל). עוד לפני כן גילה עניין בישראל וביקר בה.[3] וולף החל את כהונתו ב-1 בספטמבר 1960[4] וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1973, שבה ניתקה קובה את יחסיה עם ישראל. לאחר מכן המשיך להתגורר בישראל, בביתו שבהרצליה פיתוח.
בתחילת שנות ה-70 טופלה אשתו של וולף במחלקת הריאות של המרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. בעקבות זאת התיידד וולף עם פרופ' ישראל ברודרמן, מנהל המחלקה, והעניק תרומה כספית נדיבה לפיתוח המחלקה.[5]
בשנת 1975 ייסד את קרן וולף, המעניקה את פרסי וולף למדענים ולאמנים מרחבי העולם, וכן מלגות לסטודנטים ומענקים לאנשי מדע העוסקים במחקר במוסדות להשכלה גבוהה בישראל.
בשנת 1981 נפטר בביתו בהרצליה. רעייתו נפטרה כעבור חודש, ושניהם קבורים בבית הקברות של קיבוץ געש. לזוג לא היו ילדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מייסדים ותורמים: ריקרדו וולף ופרנסיסקה סובירנה-וולף, באתר קרן וולף
- עקיבא צימרמן, מהנובר להוואנה: ראובן וולף בן החזן מהנובר עזר לקסטרו להגיע לשלטון..., באתר "חזנות"
- נציגויות דיפלומטיות של קובה העולם - בשנת 1968
- אנשי שם, מדברים עליהם השבוע, כבוד-הציר מהאבאנה, מעריב, טור 1, 2 בספטמבר 1960
- י. לפיד, מדברים עליהם השבוע, קאסטרו צחק, מעריב, טור 2, 30 ביוני 1961
- אינגה דויטשקרון, שגריר קובה לשעבר אמר: "אין תגובה", מעריב, 2 באפריל 1974
- איתן אבניאון, מת ד"ר ריקרדו וולף – מייסד "קרן וולף", דבר, 11 בפברואר 1981
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Zvi Asaria, Die Juden in Niedersachsen. Von den ältesten Zeiten bis zur Gegenwart, Leer: G. Rautenberg, 1979, p. 76.
- ^ היא מוכרת בעולם הספורט בכינוי Panchita Subirana (Panchita הוא כינוי ספרדי מקובל לנשים ששמן Francisca).
- ^ שלמה אייל, למי צלצלו הפעמונים | הציר היהודי של קובה, חרות, 12 בספטמבר 1960.
- ^ ציר קובה הגיש כתב-האמנתו לנשיא, חרות, 2 בספטמבר 1960.
- ^ ישראל ברודרמן (בעזרת ערן נוביק), נשימה עמוקה: סיפור חייו של פרופ' ישראל ברודרמן, כפר סבא: הוצאה עצמית, 2017