ריקרדו זאמורה
| ריקרדו זאמורה | ||
|---|---|---|
 זאמורה על כריכת מגזין הספורט הארגנטינאי "אל גראפיקו", ב-1926 |
||
| מידע אישי | ||
| שם מלא | ריקרדו זאמורה מרטינז | |
| תאריך לידה | 21 בינואר 1901 | |
| מקום לידה | ברצלונה שבספרד | |
| תאריך פטירה | 8 בספטמבר 1978 | |
| גובה | 1.94 מטר | |
| עמדה | שוער | |
| מועדוני נוער | ||
| 1914 -1916 | יוניברסיטרי | |
| מועדונים כשחקן | ||
| 1916 - 1919 1919 - 1922 1922 -1930 1930 - 1936 1937 - 1938 |
אספניול ברצלונה אספניול ריאל מדריד ניס |
0 (0) 0 (0) 26 (0) 82 (0) |
| נבחרת לאומית כשחקן | ||
| 1920 - 1936 1920 - 1930 |
ספרד קטלוניה |
46 (0) |
| קבוצות כמאמן | ||
| 1937 - 1938 1939 - 1940 1940 - 1946 1946 - 1949 1949 - 1951 1951 - 1952 1953 - 1955 1955 - 1957 1960 1961 |
ניס אתלטיקו מדריד אתלטיקו מדריד סלטה ויגו דפורטיבו מלאגה ספרד סלטה ויגו אספניול סלטה ויגו אספניול |
|
|
* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד |
||
| מאזן מדליות | ||
|---|---|---|
מתחרה עבור  ספרד |
||
| המשחקים האולימפיים | ||
| כסף | אנטוורפן 1920 | כדורגל |
ריקרדו זאמורה מרטינס (בספרדית: Ricardo Zamora Martínez; 21 בינואר 1901 - 18 בספטמבר 1979) היה שוער כדורגל ספרדי. הוא נחשב אחד מגדולי השוערים בכל הזמנים וכאחד מגדולי הכדורגל הספרדי. זאמורה כונה בזמנו "האלוהי" (El Divino) ועד הופעתו של השוער הסובייטי לב יאשין בשנות החמישים של המאה העשרים, נחשב זאמורה כגדול השוערים בהיסטוריה, ללא מתחרים בולטים. פרס השוער היעיל ביותר בליגה הספרדית נקרא על שמו.
נולד בברצלונה. בגיל 15 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצת אספניול, בה שיחק עד 1919 ואז, לאחר שהסתכסך עם מאמן הקבוצה, עבר למתחרה העירונית ברצלונה. במדי ברצלונה זכה בשנים 1920 ו-1922 בגביע הספרדי. ב-1922 חזר לשחק במדי קבוצת אספניול תמורת סכום של 25,000 פזטות ושכר חודשי של 5,000 פזטות שהיוו סכום שיא באותן שנים. במדי אספניול הוא זכה בגביע הספרדי בפעם השלישית בשנת 1929.
ב-1930 עבר לריאל מדריד בהעברה שזכתה להדים רבים בעקבות סכום השיא החדש ששולם עבור כדורגלן - 150,000 פזטות ויותר מכך, בשל היריבות הלאומית והפוליטית שהייתה נטושה בין ברצלונה ומדריד. זאמורה זכה יחד עם ריאל מדריד בשתי אליפויות בשנים 1932 ו-1933 ובשני גביעים בשנים 1934 ו-1936. עם פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית הופסקה הליגה הספרדית וזאמורה עבר לשחק בקבוצה הצרפתית ניס יחד עם כוכב ברצלונה ז'וזפ סמיטייר. לאחר פרישתו ממשחק הוא עבר לאמן ואף זכה עם קבוצתו אתלטיק אויאקיון (היום אתלטיקו מדריד) באליפות ספרד. כמו כן, אימן את קבוצות סלטה ויגו ומלאגה. ב-1952 הוא מונה למאמן נבחרת ספרד בכדורגל, מינוי שנמשך שמונה ימים בלבד.
את הקריירה שלו בנבחרת ספרד פתח זאמורה ב-28 באוגוסט 1920 במשחקים האולימפיים באנטוורפן. הייתה זו הופעת הבכורה של נבחרת ספרדית בכדורגל והנבחרת זכתה במדליית הכסף במשחקים. זאמורה התכבד להיות השוער הראשון בהיסטוריה של גביע העולם בכדורגל שעצר בעיטת 11 והוא עשה זאת בניצחונה של ספרד על ברזיל 3:1 במסגרת מונדיאל 1934. במשחק רבע הגמר באותו טורניר פגשה ספרד את המארחת איטליה. באחד מהמשחקים האלימים ביותר בהיסטוריה של גביע העולם, שהסתיים בתיקו 1:1 לאחר הארכה, נפצע זאמורה יחד עם עוד ששה משחקני ספרד וארבעה משחקני איטליה ולא היה מסוגל להופיע למשחק החוזר שנסתיים בניצחון האיטלקים שזכו בגביע העולמי בסיום הטורניר. את משחקו האחרון בנבחרת ערך זאמורה בשנת 1939 במשחק ידידות נגד גרמניה. ב-19 שנותיו כשוער הנבחרת שיחק זאמורה ב-46 משחקים בינלאומיים וספג 42 שערים.
זאמורה התבלט בזכות מיקומו המעולה כשוער, שליטתו ברחבת ה-16, תגובותיו האינסטינקטיביות ובקור רוחו. הוא נודע גם בזכות ראוותנותו במגרש ומחוצה לו. ב-1936, בעת ששיחק במדי ריאל מדריד, עצר זאמורה בעיטה של ז'וזפ אסקולה, חלוץ ברצלונה, עצירה שנחשבה בזמנו ליוצאת מן הכלל וקיבלה סופרלטיבים רבים.
