רישיון נהיגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רישיון הנהיגה הישראלי החדש
רישיון נהיגה ישראלי משנת 1964, מהראשונים שהופקו במחשב, מודפס על גבי כרטיס ניקוב. הרישיון כולל נהיגה בטרקטור ובמכונה ניידת חקלאית, כפי שקיבל אז אוטומטית כל מי שקיבל רישיון לרכב פרטי. אגרת הרישיון: 13 ל"י.
רישיון הנהיגה הראשון בעולם, הוצא לקרל בנץ בשנת 1888

רישיון נהיגה הוא אישור המקנה לבעליו את הזכות החוקית לנהוג ברכב מסוג מסוים. קיימים סוגים שונים של רישיונות נהיגה, על פי סוגי הרכב השונים ונתונים נוספים. בכל מדינה נהוגים חוקים שונים המסדירים את קבלת הרישיון.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לשינוי שהתקבל באפריל 2013, החל מ-1 ביולי 2013 ניתן להוציא רישיון בישראל מגיל 16 ותשעה חודשים. קודם לכן ניתן היה להוציא רישיון נהיגה לרכב פרטי ומסחרי מגיל 17 ומעלה. את לימודי הנהיגה ניתן להתחיל בגיל 16 וחצי.

קבלת הרישיון כרוכה במעבר בדיקות רפואיות, מבחן עיוני (תאוריה) ומבחן נהיגה מעשי (טסט), אליו ניתן לגשת רק לאחר מעבר כמות מינימלית של השיעורים הנדרשים (28) ולאחר "בוחן פנימי", המבוצע על ידי מורה אחר מאותו בית ספר לנהיגה (לרוב המנהל המקצועי של אותו בית ספר, אלא אם הוא המורה המלמד).

רישיון נהיגה על טרקטור ניתן להוציא החל מגיל 16. הלימוד חייב להתבצע בקורס קבוצתי, ולא בשעורים פרטיים. לאופנוע בנפח מנוע עד 125 סמ"ק ניתן להוציא רישיון גם כן בגיל 16.

ברוב המקומות בישראל, רישיון הנהיגה הישראלי (הכולל גם את תמונת בעל הרישיון) מהווה אמצעי זיהוי תקף.

רישיון הנהיגה הישראלי מכיל כיתוב אנגלי (מתחת לכיתוב העברי), ומתקבל בסוכנויות השכרת רכב רבות ברחבי העולם כרישיון נהיגה תקף. עם זאת, רישיון הנהיגה הבינלאומי אשר מונפק גם במשרדי דואר ישראל הוא רישיון הנהיגה בינלאומי המחייב היחיד. הוצאתו עולה כסף, ותוקפו שנה. בכל מקרה רישיון הנהיגה הבינלאומי תקף רק כאשר הרישיון הישראלי צמוד אליו. את רשימת הארצות בהן יש צורך ברישיון בינלאומי, ניתן לקבל בדואר ישראל. מאז מעבר רישיונות הנהיגה הישראליים לכרטיסי פלסטיק בשנת 1992, מודפסים רישיונות הנהיגה הישראליים כולם בדפוס בארי.

דרגות הרישוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2007 עבר רישיון הנהיגה הישראלי שינוי ודרגות הרישוי הותאמו לדרגות הרישוי הנהוגות באיחוד האירופאי (אם כי עדיין קיימים הבדלים מסוימים במדינות האיחוד):

  • דרגה A2 - רישיון לרכב דו גלגלי בנפח מנוע עד 125 סמ"ק והספק מנוע עד 14.9‏‏[1] כ"ס (11 קילוואט). (בעבר היה עד 50 סמ"ק)
  • דרגה A1 - רישיון לרכב דו גלגלי בהספק מנוע עד 47.46 כ"ס (35 קילוואט) או עד 500 סמ"ק, לאופנועים בהם לא מצוין הספק המנוע. (בעבר היה עד 500 סמ"ק - בעלי רישיון זה הוגבלו ל-54.4 כ"ס במקום 33.9 כ"ס, לאחר כניסת החוק לתוקף)
  • דרגה A - רישיון לרכב דו גלגלי ללא הגבלת הספק או נפח - כל כלי הרכב הדו גלגליים.
  • דרגה B - רישיון לרכב פרטי-מסחרי עד 3.5 טון ועד 8 נוסעים בנוסף לנהג (מי שהוציא רישיון מדרגה זו לפני 1 בינואר 2007 רשאי לנהוג ברכב עד 4 טון, בישראל בלבד)
  • דרגה C1 - רישיון למשאית עד 12 טון (מי שהוציא רישיון מדרגה זו לפני 1 בינואר 2007 רשאי לנהוג ברכב עד 15 טון, בישראל בלבד)
  • דרגה C - רישיון למשאית ללא הגבלת משקל
  • דרגה D3 - רישיון למיניבוס פרטי עד 5 טון
  • דרגה D2 - רישיון למיניבוס ציבורי עד 5 טון
  • דרגה D1 - רישיון למונית, רכב סיור ומיניבוס עד 5 טון ועד 16 נוסעים
  • דרגה D - רישיון לאוטובוס
  • דרגה C+E - רישיון לרכב מנועי מסחרי ורכב עבודה במשקל כולל מותר מעל 3,500 ק"ג גם אם צמוד אליו גרור או נתמך
  • דרגה 1 - רישיון לטרקטור (ייחודי לישראל)

רישיון להפעלת ציוד מכני הנדסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד התחבורה ומשרדי הרישוי מטפלים גם ברישיונות הפעלת ציוד מכני הנדסי (צמ"ה). על פי תקנות התעבורה כלי הצמ"ה מוגדרים כ"מכונה ניידת" ובדרך כלל כדי להפעילם נדרש רישיון דרגה 1, המסמיך לנהיגה על טרקטור אך מתיר גם הפעלת כלי צמ"ה שונים, עם הגבלות שונות. בשביל הפעלת כלי צמ"ה זחליים מספיק רישיון דרגה 1, אך בשביל הפעלת כלי צמ"ה אופניים, דרושים רישיונות מדרגה 1, 3 ועד 13 בהתאם למשקל של הכלי (כך למשל, הפעלת יעה אופני במשקל 15 טון מחייבת רישיון מדרגה 3)‏[2].

בדרך כלל לפני קבלת רישיון להפעלת כלי צמ"ה עובר המפעיל קורס המכשיר אותו להפעיל כלי צמ"ה שונים ולהתמקצע בכלי אותו הוא מעוניין להפעיל. בישראל, קיימים קורסי הפעלת צמ"ה במכללה הטכנולוגית להנדסת מכונות הדסה נעורים[3], וכן במכללת רופין בשיתוף טרקטורים וציוד ITE, יבואנית קטרפילר בישראל[4]. מסגרת הכשרת מפעילי הצמ"ה הגדולה והידועה ביותר היא בית הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ) בצה"ל - בה חיל ההנדסה הקרבית מעביר קורסי צמ"ה שונים ובהם הכשרה בהפעלת כלי צמ"ה (זחליים - שלב 07, ואופניים - שלב 08), פיקוד על כלי צמ"ה וניהול עבודות ומיזמי הנדסה (מעין הכשרה בקבלנות בנייה ועבודות הנדסה). כלל ההסמכות והרישיונות שמעניקים קורסי הצמ"ה הצבאיים תקפים גם באזרחות ומוכרים על ידי משרד העבודה והרווחה ומשרד התחבורה.

רישיון מלגזה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1 בספטמבר 2006 חובה בישראל לקבל רישיון נהיגה לצורך שימוש במלגזה. ההיתר להפעלת מלגזה נרשם ברישיונו של הנהג במידה ועבר הכשרה. התנאים הם רישיון נהיגה בר תוקף, גיל 18 לפחות והכשרה. כיום יש שתי דרגות רישוי וזאת על פי דרגת הרישיון. בעלי דרגה 1 (טרקטור) ודרגה B (פרטי עד 3.5 טון) רשאים להפעיל מלגזה שכושר הנשיאה (הרמה) עד 20 טון. בעלי דרגה C1 ומעלה רשאים להפעיל כל מלגזה.

תקפותו של רישיון הנהיגה הישראלי מחוץ לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישיון נהיגה בינלאומי, הונפק בישראל על ידי ממס"י 1965

בחלק ניכר ממדינות העולם אין מכירים עדיין ברישיון הישראלי הממוחשב, ועל בעלי רישיון ישראלי המבקשים לנהוג מחוץ לישראל להוציא בנפרד רישיון נהיגה בינלאומי, שהוא למעשה תרגום של הרישיון הישראלי לשפות שונות. עם זאת, במספר גדל והולך של מדינות, ובהן ארצות הברית ומרבית מדינות אירופה, ניתן להשתמש ברישיון הישראלי הממוחשב, שעבר התאמה לתקינה האירופית. השימוש ברישיון הישראלי עשוי להיות מוגבל לפי זמן השהייה בארץ היעד, סוג השהייה, גיל הנהג, או הגבלות אחרות בכפוף לחוקי המדינה המארחת. על פי המלצת משרד התחבורה יש לבדוק כל מקרה לגופו, ולקחת בחשבון כי חלק מגופי האכיפה ונותני השירות אינם מודעים להכרה ברישיון הישראלי‏[5].

התאמת הרישיון הישראלי לתקן האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לגב רישיון נהיגה (צד ב') בגרמניה

האיחוד האירופי הגדיר קווים מנחים לעיצוב הרישיון של הנוהגים בתחומו. חלק מההנחיות אינן רלוונטיות עבור מדינת ישראל, כגון סממנים סמליים של האיחוד (לדוגמה, רקע כחול עם כוכבים צהובים ובמרכזם אות המדינה). ב-2007, עם השינוי בדרגות הרישוי, עבר רישיון הנהיגה הישראלי עיצוב מחודש, בו הותאם (באופן חלקי בלבד) לקווים המנחים של האיחוד האירופאי.

הוגדרו סעיפים מחייבים לתצוגה של המידע על גבי הרישיון הישראלי. בחזית הרישיון הישראלי (צד א') יצוינו הסעיפים הבאים:

  • 1. שם משפחה
  • 2. שמות נוספים
  • 3. תאריך לידה ומקום הלידה
  • 4a. תאריך הפקת הרישיון (תאריך זה הינו תאריך חידוש הרישיון ואינו קובע לוותק)
  • 4b. תאריך תפוגת הרישיון או מקף אם הרישיון אינו מוגבל
  • 4c. שם הסמכות הממונה (יכול להופיע גם על גב הרישיון)
  • 4d. מספר רישיון הנהיגה
  • 5. מספר תעודת הזהות
  • 6. תמונה
  • 7. חתימה
  • 8. מען (לא חובה)
  • 9. פירוט הדרגות המותרות לנהיגה

בגב הרישיון הישראלי (צד ב') יצוינו הסעיפים הבאים: טבלת המפרטת את דרגות הנהיגה כאשר לכל סעיף בטבלה עמודה עם הסעיפים הבאים:

  • 10. תאריך קבלת דרגת הרישוי (זה הסעיף הקובע לוותק / נהג חדש)
  • 11. תאריך תפוגת דרגת הרישוי
  • 12. מידע נוסף הנוגע לדרגת רישוי מסוימת
  • סעיפים 13 ו-14 הם מקום שמור ומוגדרים על פי הצורך בכל מדינת-איחוד באופן פרטני.

בתחילה הציג גב הרישיון הישראלי (צד ב') את טבלת דרגות הנהיגה בלבד ולא פירט אף לא אחד מהסעיפים 10 עד 14. סעיף 10 חשוב במיוחד לישראלים המבקשים לנהוג מחוץ לישראל, כיוון שבאמצעותו ניתן להוכיח ותק לצורכי השכרת רכב. ישראלים רבים שביקשו לנהוג מחוץ לישראל גילו להפתעתם שאינם יכולים להוכיח את וותק הנהיגה האמיתי שלהם, ולכן תיקן משרד התחבורה הישראלי את הרישיון הישראלי והוסיף את הסעיף.

סעיף 4a אמנם מציין את תאריך הפקת הרישיון, אך כיון שבישראל נהוג לחדש את רישיון הנהיגה מדי כמה שנים (לעומת רוב מדינות האיחוד, שבהן אין תוקף הרישיון פג לעולם ולכן תאריך ההפקה הוא גם הוותק), נוצר מצב בו נהגים וותיקים קיבלו תנאי השכרה / דו"חות או כלל לא יכלו לשכור רכבים, כאילו היו נהגים חדשים.

כמו כן חסרים ברישיון סעיף 4c (סמכות ממונה), שהושמט משום שבישראל קיים רק גוף רישוי נהיגה אחד - משרד התחבורה, וכן סעיף 7 (חתימה), שהושמט מכיוון שבישראל רישיון נהיגה לא משמש כתעודה מזהה כמו ברוב מדינות אירופה, ובישראל החתימה נמצאת בספח תעודת הזהות.

נהיגה ללא רישיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהיגה ללא רישיון אסורה על פי חוק. בישראל, סעיף 10 לפקודת התעבורה אוסר על נהיגה ללא רישיון בתוקף ומטיל אחריות על מי שמרשה למי שאין לו רישיון לנהוג ברכבו. באופן כללי מבדילים בין נהיגה ללא רישיון בתוקף של אדם שהיה לו רישיון אך תוקפו פג בגלל שלא שילם אגרה או קנס לבין אדם שמעולם לא היה לו רישיון נהיגה. בעוד שעל מי שנהג ברכב לאחר שפג תוקפו של רישיונו נוהגים בתי המשפט להטיל בעיקר קנסות, על מי שנתפס נוהג ללא שהיה לו רישיון כלל מוטלים עונשי שלילת רישיון, מאסר על תנאי ולעתים גם מאסר בפועל שיכול להגיע עד שנתיים מאסר‏[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]