רית'ם אנד בלוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
רית'ם אנד בלוז
מקורות סגנוניים: ג'אז, בלוז, גוספל
מקורות תרבותיים: שנות ה-40 וה-50 בארצות הברית
כלים: סקסופון, גיטרה בס, מערכת תופים, כלי מקלדת
פופולריות מיינסטרים: החל משנות ה-40 של המאה ה-20 ועד שנות ה-60 ברחבי העולם.
נגזרות: פאנק (Funk), סקא, מוזיקת נשמה, רוק אנד רול

רית'ם אנד בלוז (בקיצור: אר אנד בי; מאנגלית: Rhythm and blues; בקיצור: R&B, משמעות: קצב ובלוז, נקרא לפעמים גם "קצב ועצב") הוא סוגה מוזיקלית אשר פותחה על ידי מוזיקאים שחורים בארצות הברית ששילבו בין ג'אז לבלוז. את הרית'ם אנד בלוז מאפיין קצב החוזר על עצמו ומלודיות פשוטות.

הריתם אנד בלוז העמיד במרכז את הגיטרה החשמלית, הסקסופון והפסנתר לצד הרכב ג'אז מצומצם מסורתי.


אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רי וקסלר ממגזין בילבורד טבע את המונח "רית'ם אנד בלוז" לראשונה בשנת 1948 בארצות הברית[1]. המונח החליף את המונח "מוזיקת גזעית" (Race Music), שבא במקור מתוך הקהילה השחורה, אך נחשב פוגעני בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגירה הגדולה של השחורים מדרום ארצות הברית לאזורים עירוניים ותעשייתיים בשיקגו, דטרויט, ניו יורק ולוס אנג'לס בשנות ה-20 וה-30 יצרה מעמד פועלים עירוני חדש ושינתה את הדינמיקה החברתית. הטכנולוגיה החדשה באותן שנים שברה את האוליגופול בתעשיית המוזיקה ואפשרה לכל אחד לפתוח אולפן הקלטות. מבשרי הרית'ם אנד בלוז הגיעו מעולמות הג'אז והבלוז שהתקרבו אחד לשני בשנות ה-30. האר אנד בי התפתח כסגנון קצבי לריקודים בשעה שהג'אז התקדם לעבר סגנון אמנותי ו"מתקדם" יותר, הבי בופ.

מוזיקאים שחורים בשנות הארבעים תרמו למעבר מסגנון הביג בנד לסגנון חדש, קרוב יותר לרית'ם אנד בלוז, "ג'אמפ בלוז" (Jump blues). הם שילבו בין הבלוז לג'אז, שילבו כלים חדשים בהרכב ויצרו מוזיקה בסגנון אורבני. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את לרוי קאר, ביג ג'ו טרנר, אילינוי ג'אקט ולואיס ג'ורדן. אמנם חלוצי האר אנד בי הגיעו מחברות התקליטים העצמאיות, שנפתחו בשנות מלחמת העולם השנייה. רבות מהחברות היו ממוקמות במרכזי הבידור - ניו יורק ולוס אנג'לס, אך אחרות פעלו באופן מקומי. בין החברות הבולטות ניתן למנות את "Savoy", "קינג", "אימפריאל", "Specialty", "צ'ס" ו"אטלנטיק". הפריצה הגדולה של הרית'ם אנד בלוז הגיעה לאחר המלחמה.

הרית'ם אנד בלוז תרם להתפתחות של הרוק אנד רול. החל מאמצע שנות ה-50 המונח "אר אנד בי" מתייחס בעיקר למוזיקת נשמה, גוספל וסגנונות שהתפתחו מהבלוז החשמלי (אלקטריק בלוז). החל משנות ה-70 המונח מתייחס בעיקר למוזיקת נשמה ולפאנק. בשנות ה-80 התפתח סגנון מוזיקלי חדש - "רית'ם אנד בלוז עכשווי".

רית'ם אנד בלוז בריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רית'ם אנד בלוז עכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-80, לאחר דעיכת הדיסקו, המונח "רית'ם אנד בלוז" מתייחס בעיקר לסגנון מוזיקלי חדש, מוזיקת פופ שמושפעת ממוזיקת נשמה ופאנק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • George, Nelson, The Death of Rhythm and Blues, New York: Pantheon, 1988.
  • Otis, Johnny, Upside Your Head! Rhythm and Blues on Central Avenue, Hanover, New Hampshire: Wesleyan University Press, 1993.
  • Richards, Tod, "Rhythm and blues", St. James Encyclopedia of Popular Culture, Vol 4 (pp. 206-209), St. James Press, 2000.
  • Shaw, Arnold, Honkers and Shouters: The Golden Years of Rhythm and Blues, New York: Collier Books, 1978.
  • Ward, Brian, Just My Soul Responding: Rhythm and Blues, Black Consciousness, and Race Relations, Berkeley: University of California Press, 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Leo Sacks, ‏The Soul of Jerry Wexler, באתר ניו יורק טיימס, 29 באוגוסט 1993