רכישה עצמית
רכישה עצמית (באנגלית: stock repurchase או buy back) הינה מצב שבו חברה רוכשת מכספה מניות שהיא עצמה הנפיקה בעבר.
בישראל, פעולה זו הייתה אסורה עד לכניסתו של חוק החברות, התשנ"ט-1999, אך גם לפני כניסת החוק לתוקף היו חברות עוקפות את האיסור ומבצעות את הרכישות באמצעות חברות־בנות.
החל משנת 1999 חברה יכולה לבצע רכישת עצמית בתנאי שהיא עומדת ב"מבחן הרווח", כלומר, יש לה רווחים לחלוקה במאזן שלה, ובאמצעותם, כביכול, היא מסוגלת לבצע את הרכישה העצמית וב"מבחן הפירעון", כלומר, שלא קיים חשש כי בעקבות החלוקה החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה . מבחינה חשבונאית, המניות הנרכשות על ידי החברה מופחתות מהונה העצמי. המניות הנרכשות מוגדרות כ"מניות רדומות" - מניות אלה אינן מזכות בזכויות הצבעה באסיפה הכללית או בזכאות לקבלת דיבידנד. כאשר רכישת המניות של החברה מתבצעת באמצעות חברה בת או חברה קשורה שלה, אזי רכישה זו "מרדימה" רק את זכות ההצבעה בגין המניות הללו, אך לא את הזכות לקבלת דיבידנד בגינן.
הקנייה העצמית יכולה להתבצע במישרין בשוק ההון, על ידי קניית מניות על ידי עושה שוק או על ידי פנייה ישירה למחזיקים בכמות משמעותית של מניות וקנייה מהם מחוץ לבורסה.
[עריכה] שיקולים לביצוע רכישה עצמית
- מסר חיובי: הנהלת החברה מעבירה לציבור המשקיעים מסר מרגיע ומעודד כשהיא מודיעה על רכישה עצמית משום שלהערכת מנהליה מחיר המניות זול ולמשקיעים אין סיבה לדאגה כתוצאה מירידת שווי המניה. במילים אחרות, לחברה אמצעים נזילים בסכום גבוה, המאפשרים לה לבצע את ההשקעה האופטימלית כיום בשוק - כלומר, רכישת מניותיה שלה.
- ביקורת - הציבור מעדיף שהמסר המרגיע לא יגיע מהחברה עצמה, המשתמשת בכספים שגייסה בעבר מהציבור, אלא מהמנהלים ומבעלי השליטה באופן אישי. רק כאשר "בעל הבית" מכניס את היד לכיסו האישי, הציבור מאמין יותר למסר שהוא מעביר.
- הגדלת הרווח למניה: חשבונאית, המניות הנרכשות במסגרת רכישה עצמית מופחתות מסעיף ההון העצמי של החברה. כתוצאה מכך, מספר המניות קטן והרווח למניה גדל (הרווח למניה מחושב על ידי חלוקת הרווח הנקי במספר המניות הנכללות בהון העצמי). לרווח למניה חשיבות רבה והוא מהווה נתון חשוב מאוד עבור אנליסטים.
- ביקורת - ישנן החברות המשתמשות ברווח למניה כמדד ביצוע לקביעת זכאות לבונוסים. גידול מלאכותי ברווח למניה שמקורו אינו בביצועי המנהלים אלא בהליך טכני, משדר מסר שלילי למשקיעים.
- ביקורת - הרווח למניה יגדל בתנאי שהרווחים לא ירדו עקב זרימה החוצה של מזומנים ששימשו לרכישת המניות, מזומנים אשר אחרת היו משמשים ליצור הכנסות.
- הגדלת התשואה להון: באופן דומה - בשל הפחתת ההון העצמי של החברה במאזן החשבונאי שלה - ההון העצמי לאחר הרכישה קטן יותר, ולכן כאשר מחשבים את התשואה להון מתקבל נתון גבוה יחסית למצב שלפני הרכישה העצמית. נתון זה חשוב בעיקר לצורך גיוסי הון ואשראי.
- דילול השוק: רכישת מניות בבורסה והפיכתן לרדומות מקטינה את הכמות הצפה של המניות וגורמת לירידה בהיצע המניות של החברה בבורסה. במצב כזה, יווצר לחץ כלפי מעלה על מחיר המניות בתקופות של ביקושים דבר העולה בקנה אחד עם האינטרס של החברה שהוא העלאת שווי החברה מחד (כלי חשוב לצורך גיוסי הון, נטילת אשראי ומשיכת משקיעים) ולהשבחת המניות הרדומות מאידך.
- הגדלת אחזקות אפקטיבית: כשחברה מבצעת רכישה עצמית של מניות, היא בעצם מגדילה את שיעור האחזקה האפקטיבי של כל אחד מבעלי המניות בחברה. זאת בכפוף למגבלת חוק החברות, לפיה אם מעוניין בעל השליטה להגיע לשיעור העולה על 25% או על 45% - עליו לפרסם הצעת רכש מיוחדת. אם לדוגמה יש לחברה 100 מניות ובעל השליטה מחזיק ב־35 מניות, הרי שברשותו 35% מהון החברה. אם החברה תרכוש בעצמה 15 מניות של החברה בבורסה, הרי שהון המניות הרלוונטי ירד ל־85 מניות, ובמצב זה שיעור האחזקה של בעל השליטה יגדל ל־41% (35 מתוך 85). הגדלת האחזקה מקטינה את חששות בעל השליטה מהשתלטות עוינת.
