רכישת אלסקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלסקה

רכישת אלסקה הייתה עסקה לרכישת קרקעות בין ארצות הברית לבין האימפריה הרוסית אשר התרחשה בשנת 1867, במהלכה רכשה ארצות הברית שטח בגודל של 1,600,000 קמ"ר מידי רוסיה תמורת 7,200,000 דולרים בזהב (כ-109,405,714 דולר בשערי 2009). השטחים שנרכשו מרכיבים בימינו את מדינת אלסקה - המדינה ה-49 של ארצות הברית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה התקופה שטחי אלסקה נודעו בשם אמריקה הרוסית שהיו שייכים לרוסים ואלה החכירו את השטחים לארצות הברית. הצאר הרוסי אלכסנדר השני ראה בה מטרד בלבד, משום ששימשה רק כמקור לפרוות והייתה מרוחקת מרוסיה וקשה להגעה.

בין השנים 1854-1856 האימפריה הרוסית ניהלה מלחמה עם האימפריה העות'מאנית, בריטניה, צרפת וסרדיניה - מלחמת קרים. בתום המלחמה רוסיה הייתה שקועה בחובות ועל כן הבשילו התנאים לביצוע הרכישה. שר החוץ האמריקני ויליאם סיוארד יזם את הקניה מרוסיה ושכנע את הסנאט האמריקני לרכוש את השטח בהמשך למגמת ההתרחבות ולאידאולוגית הייעוד הגלוי שאפיינו את המדינה מתחילת המאה.

בנוסף, בריטניה החליטה בשנת 1867 להעניק למושבותיה בצפון אמריקה ממשל עצמי ולאחד אותן ליצירת קנדה. הדבר התפרש על ידי שר החוץ של ארצות הברית כאיום מצפון והוא ביקש לרכוש את אלסקה כמשקל נגד לאיחוד הקנדי.

הרכישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשא ומתן התנהל בין שר החוץ האמריקני ויליאם סיוארד ובין השר הרוסי בענייני ארצות הברית, הברון אדוארד דה סטוייקל.

ב-30 במרץ 1867 נחתמה האמנה בין הצדדים לרכישת 1,600,000 קמ"ר משטחי אלסקה תמורת 7,200,000 דולרים. וב-9 באפריל 1867 אישר הסנאט האמריקני את האמנה בהשפעת שר החוץ ויליאם סיוארד. באלסקה חוגגים את הרכישה ביום השני האחרון של מרץ, הנקרא יום סיווארד.

העברת השליטה בפועל התבצעה ב-18 באוקטובר 1867, וביום זה נחגג יום אלסקה לציון האירוע החגיגי של העברת השליטה לארצות הברית.

תגובות מצד ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישת אלסקה, בניגוד לרכישות הקודמות, לא הייתה פופולרית - הוכחה לכך היא ההצבעה בסנאט, שם אושרה ההצבעה בהפרש של קול אחד בלבד. והציבור האשים את השר סיוארד בבזבוז כספי הציבור לשווא. לעסקה ניתנו שמות שונים כמו "קופסת הקרח של סיוארד" או "השטות של סיוארד" כיוון שהציבור האמריקאי האמין שהיה זה מעשה שטותי לשלם כל כך הרבה כסף תמורת שטחי אדמה כה רחוקים. ואולם "קופסת הקרח" השתלמה לבסוף, כשבקיץ 1897 נמצאו מרבצי זהב בקלונדייק שבטריטוריות יוקון השכנה הממוקמת בקנדה והחלה בהלת הזהב של 1898, ובמקביל החלו לכרות זהב גם בשטחי אלסקה.

בשנים מאוחרות יותר התברר כי באלסקה מצויים שפע של חומרי גלם טבעיים כגון נפט, גז טבעי ופחם כמו גם בולי עצים ודגי סלמון. במבט לאחור, גם אם לוקחים בחשבון רק את עתודות הנפט שיש באלסקה עולה כי רכישת אלסקה היא אחת מעסקאות הנדל"ן המשתלמות ביותר בהיסטוריה, וזה מבלי לציין את המטרד האסטרטגי שהיה עלול להיות בזמן המלחמה הקרה אם הייתה נוכחות רוסית בצפון אמריקה.

תגובות מצד רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסיה של ימנו ישנם מיתוסים רבים סביב סיפור מכירת אלסקה. ישנם המאמינים כי אלסקה נמכרה בעצם על ידי יקטרינה הגדולה, שהייתה קיסרית האימפריה הרוסית מאה שנה לפני החתימה על האמנה. לפי אמונה זאת, אלסקה לא נמכרה אלא הושכרה לתקופה של 99 שנה, והשלטון ברוסיה סירב לקבל אותה בחזרה. עוד נטען שרוסיה מעולם לא קיבלה כסף על המכירה. לפי מיתוס אחר, הדוברה הבריטית אורקני העבירה את הזהב לסנט פטרבורג, אולם הוטבעה בים הבלטי ולא נמצאה לעולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]