רלטיביזם מוסרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: רצוף בקביעות נחרצות שנויות במחלוקת או אף שגויות על פניהן, שלא מובא להן סימוכין.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרלטיביזם המוסרי או מוסר יחסי מהווה גישה פילוסופית בזרם הרלטביזם. לפיה, ערכים מוסריים אינם משקפים אמת מוחלטת או אוניברסלית, אלא תלוית מקום, זמן, אדם, תרבות, הקשר ועוד‏[1].

סוגים אופיינים לרלטיביזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רלטיביזם חברתי-תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רלטיביזם חברתי-תרבותי הוא מושג אנתרופולוגי, אשר מתבסס על נתון עובדתי, לפיו בעולם קיימות תרבויות שונות, חברות שונות, קהילות שונות, כולן בעלות אופי התנהגותי שונה וערכים שלא תואמים בהכרח את אלה של האחרות[דרוש מקור]. הגישה הרלטיבית-חברתית דוגלת בסובלנות[דרוש מקור], שכן, היא מושתתת על מחשבה שאין דרך אחת טובה לחיות את החיים בחברה[דרוש מקור]. מצדדי הגישה טוענים כי למרות שבחברה שלנו אנו מעדיפים לעשות דברים בדרך מסוימת, אין זה אומר שזו הדרך הטובה ביותר לעשות דברים אלו, אלא לכל היותר, זו הדרך הטובה ביותר בשביל בני החברה הזו[דרוש מקור].

רלטיביזם אישי-ריגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רלטיביזם אישי-ריגשי (אמוטיביזם) אף הוא מושג אנתרופולוגי על פיו המוסר הינו סובייקטיבי, תלוי-רגש, ולכל אדם מערכת של עקרונות מוסריים משלו[דרוש מקור]. האמוטיביזם הוא ביטוי קיצוני לתפיסת האתיקה המודרנית[דרוש מקור]. מכיוון שבחברה טרום מודרנית האתיקה עוגנה באופן אובייקטיבי בדת וברצון האל, בני אדם ראו עצמם מחויבים לנהוג בהתאם[דרוש מקור].

מאפיינים של רלטיבזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סובלנות וסובייקטיביות ברלטיביזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרלטיביזם המוסרי למעשה מונע על ידי הרלטיביזם החברתי-תרבותי, ועל כן, גם הוא דוגל בסובלנות[דרוש מקור]. הגישה הרלטיבית-מוסרית מנחה את תורות המוסר בצורה סובייקטיביסטית והיא בעלת מחשבה יותר אמפירית מאשר רציונליסטית[דרוש מקור]. היינו, הערכים המוסריים אינם ערכים אבסולוטיים, מוחלטים. אין "צדק" גלובלי, או "טוב" גלובלי שנאֶה לכולם. כל חברה, כל תרבות, כל מדינה והטוב שלה. כל מדינה, והערכים המוסריים שלה, אשר נכונים לה.

למעשה, גישה זו מתנגדת לכל תורות המוסר האובייקטיביות, מאפלטון ואילך. ברלטיביזם המוסרי, אין אידאה אחת של "טוב" ולמעשה הריבוי בתשובות נכונות לשאלות מוסריות, הוא לגיטימי לחלוטין. הרלטיביזם המוסרי המוקצן, יכול להפוך לסובייקטיביזם מוחלט, היינו לתורות מוסר אינדייווידואליסטיות אשר מותאמות אישית לכל אדם באופן פרטי, על פי מצפונו, רגשותיו, מחשבותיו ותרבותו. אינדיבידואליזם שכזה בא לידי ביטוי בכתביו של דייוויד יום.

בעיות ברלטיביזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיה אחת עקרונית היא שהוגים מסוימים משתמשים במוסר היחסי באופן מוסרי, לא יחסי: הם דוגלים בסובלנות מוחלטת מתוך ההנחה שאין שום ערך אשר צריך להתקיים בהכרח בכל תורות המוסר באשר הן[דרוש מקור]. בכך הם בכל זאת מציבים ערך מוסרי גלובלי כלשהו - הסובלנות עצמה. סתירה זו, בעיני פילוסופים אחדים, מהווה חוסר עקביות לוגית בגישה הרלטיביסטית כולה, ועל כן, מבטלת אותה כליל, למרות שהסתירה מאפיינת רק את כתביהם של הוגים מסוימים בזרם הרלטיביסטי ולמעשה חורגת מהגדרת הרלטיביזם: רלטיביסט מוסרי "אמיתי" יטען שהסובלנות חסרת ערך כלשעצמה, ושהוא אינו דוגל בה כפי שאינו דוגל בשום ערך[דרוש מקור].

בחברה רלטיביסטית, אמוטיביסטית, לא ניתן לנהל ויכוח רציונלי בין שתי עמדות כי הרי לא ניתן להכריע באופן רציונלי[דרוש מקור]. בסופו של דבר הכרעה בוויכוח תהיה בצורה מניפולטיבית[דרוש מקור]. לא מדובר על שכנוע רציונלי כיוון שאין ביסוס רציונלי לדברים הללו, מדובר ברגשות ולכן בעומק הדברים ההכרעה תהיה מניפולטיבית. חברה אמוטיביסטית היא חברה מניפולטיבית שבה אנשים מתייחסים לאחרים כמו אמצעים ולא כמו מטרות[דרוש מקור]. דוגמה לחברה כזו ניתן לראות בחברה המערבית - בקפיטליזם[דרוש מקור]. במסגרת השוק החופשי בני אדם נוטים להתייחס לאחרים כאמצעים ולא כמטרות[דרוש מקור].

בעיה נוספת ברלטיביזם המוסרי (הנורמטיבי), היא למעשה מה שאנחנו מכנים "חוסר מוסר". באופן עקרוני, אם כל תורת מוסר יכולה להיות "תקינה" כל עוד היא מתאימה לבני אותה החברה המשמשת את התורה הזו, יכולות להיווצר חברות פאשיסטיות, נאציות וכן הלאה[דרוש מקור]. מה קורה ברגע שהדבר הטוב והנכון לחברה מסוימת הוא לכבוש חברה אחרת, או לרצוח את כל השחורים או היהודים או האתאיסטים באותה החברה? שוויון זכויות, ככל ערך, הוא חסר ערך בגישה הרלטיבית המוסרית. בעיה זו לא מהווה סתירה לוגית או רעיונית למוסר יחסי, אלא רק דנה בהשלכותיה על החברה. אחת התשובות של הוגים מהזרם הרלטיביסטי לטיעון זה היא שהפילוסופיה לא נועדה לתקן את העולם אלא לתאר ולהבין אותו, ושלא ייתכן שנוותר על ראייה מדוייקת של המציאות רק בגלל שהיא מצערת, מפחידה, או מסוכנת.‏[2]

מעמדה של הגישה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר בעיות בגישה הרלטיבית-מוסרית. למרות זאת, הגישה נתמכת על ידי מספר רב של הוגי דעות ומקובלת אצל רבים מבני האדם הפשוטים במה שמכונה "העולם המערבי"[דרוש מקור]. אחת מהסיבות העיקריות לכך, היא ההתאמה בין הרלטיביזם המוסרי לבין המחשבה הפוסט-מודרנית[דרוש מקור]. מדובר בתגובה נגדית לגלי התנועות הגדולות של המאה העשרים כמו נאציזם, או פאשיזם‏[3][דרוש מקור]. אנשים רבים כבר לא מאמינים כי "יש אמת אחת"‏[4]. הגישה גם תואמת לשיטת הקפיטליזם והירקמות הגלובליזציה הכלל-עולמית[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רלטיביזם מוסרי באנציקלופדיה המקוונת לפילוסופיה
  2. ^ פילוסופיה בסיסית
  3. ^ עיין לוחות ושברי לוחות(הרב שג"ר)
  4. ^ מתוך סדרת הרצאות על הפילוסופיה של הרב קוק, הניתנה על ידי ד"ר מיכה גודמן