רלטיביזם מוסרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: רצוף בקביעות נחרצות שנויות במחלוקת או אף שגויות על פניהן, שלא מובא להן ולו בדל של סימוכין.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרלטיביזם המוסרי מהווה גישה פילוסופית בזרם הרלטביזם. היא טוענת כי ערכים מוסריים אינם משקפים אמת מוחלטת או אוניברסלית, אלא תלוית מקום, זמן תרבות, והקשר‏[1].

סוגים אופיינים לרלטיביזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רלטיביזם חברתי-תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רלטיביזם חברתי-תרבותי הוא מושג אנתרופולוגי, אשר מתבסס על נתון עובדתי, המציין כי בעולם קיימות תרבויות שונות, חברות שונות, קהילות שונות, כולן בעלות אופי התנהגותי שונה וערכים שלא תואמים בהכרח, את הערכים של החברות האחרות. הגישה הרלטיבית-חברתית דוגלת בסובלנות, שכן, היא מושתתת על מחשבה שאין דרך אחת טובה לחיות את החיים בחברה. בעוד בחברה שלנו אנו מעדיפים לעשות דברים כך וכך, אין זה אומר שזו הדרך הטובה ביותר לעשות דברים אלו, אלא לכל היותר, זו הדרך הטובה ביותר בשביל בני החברה הזו, לעשות את אותם הדברים.

רלטיביזם אישי-ריגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רלטיביזם אישי-ריגשי (אמוטיביזם) אף הוא מושג אנתרופולוגי על פיו המוסר הינו סובייקטיבי ולכל אדם מערכת של עקרונות מוסריים משלו. מה שמוסרי מבחינת האדם הוא מה שהוא מרגיש נכון וצודק. האמוטיביזם הוא ביטוי קיצוני לתפיסת האתיקה המודרניות. מכיוון שבחברה טרום מודרנית האתיקה עוגנה באופן אובייקטיבי בדת וברצון האל, צריך היה לנהוג בדרך מסוימת, הכפופה לרצון האל. התפנית המודרנית מנתקת את האדם מהסדר האנושי של היקום. האמוטיביזם הוא קיצוני בתחום הזה מאחר שעל פיו כל אחד צריך להכריע בעצמו לפי מערכת הערכים האישית שלו. אנשי דת יטענו נגד האמוטיביזם כי הוא מהווה התפרקות מוחלטת של המוסר - "אם אין אלוהים אז הכל מותר". זהו הטיעון הדתי נגד המודרנה.

מאפיינים של רלטיבזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סובלנות וסובייקטיביות ברלטיביזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרלטיביזם המוסרי למעשה מונע על ידי הרלטיביזם החברתי-תרבותי, ועל כן, גם הוא דוגל בסובלנות. הגישה הרלטיבית-מוסרית מנחה את תורות המוסר בצורה סובייקטיביסטית והיא בעלת מחשבה יותר אמפירית מאשר רציונליסטית. היינו, הערכים המוסריים אינם ערכים אבסולוטיים, מוחלטים. אין "צדק" גלובלי, או "טוב" גלובלי שנאֶה לכולם. כל חברה, כל תרבות, כל מדינה והטוב שלה. כל מדינה, והערכים המוסריים שלה, אשר נכונים לה.

למעשה, גישה זו מתנגדת לכל תורות המוסר האובייקטיביות, מאפלטון ואילך. ברלטיביזם המוסרי, אין אידאה אחת של "טוב" ולמעשה הריבוי בתשובות נכונות לשאלות מוסריות, הוא לגיטימי לחלוטין. הרלטיביזם המוסרי המוקצן, יכול להפוך לסובייקטיביזם מוחלט, היינו לתורות מוסר אינדייווידואליסטיות אשר מותאמות אישית לכל אדם באופן פרטי, על פי המצפון שלו, הרגשות שלו, המחשבות שלו והתרבות שלו. אינדיבידואליזם שכזה מוכר לנו היטב דרך דייוויד יום.

בעיות ברלטיביזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיה אחת עקרונית ברלטיביזם המוסרי היא זו: כאשר גישה מוסרית דוגלת בסובלנות מוחלטת וטוענת שאין שום ערך אשר צריך להתקיים בהכרח בכל תורות המוסר באשר הן, היא בכל זאת מציבה ערך מוסרי גלובלי כלשהו. ערך זה הוא הסובלנות עצמה למעשה, שחייבת להתקיים בתורת המוסר כדי שתורת המוסר הזו תהיה חלק מהגישה הרלטיבית המוסרית ואף מעבר לזה, כדי שתורת המוסר הזו תהיה תורת מוסר "נכונה". סתירה זו, בעיני פילוסופים אחדים, מהווה חוסר עקביות לוגית בגישה הזו, ועל כן, מבטלת אותה כליל.

בחברה רלטיביסטית, אמוטיביסטית, לא ניתן לנהל ויכוח רציונלי בין שתי עמדות כי הרי לא ניתן להכריע באופן רציונלי. בסופו של דבר הכרעה בוויכוח תהיה בצורה מניפולטיבית. לא מדובר על שכנוע רציונלי כיוון שאין ביסוס רציונלי לדברים הללו, מדובר ברגשות ולכן בעומק הדברים ההכרעה תהיה מניפולטיבית. חברה אמוטיביסטית היא חברה מניפולטיבית שבה אנשים מתייחסים לאחרים כמו אמצעים ולא כמו מטרות. דוגמה לחברה כזו ניתן לראות בחברה המערבית - בקפיטליזם. במסגרת השוק החופשי בני אדם נוטים להתייחס לאחרים כאמצעים ולא כמטרות. כאשר אני עושה מסחר עם אדם אחר אני נוטה להתייחס אליו כאל אמצעי ולא כמטרה. המנהל פועל על פי עקרונות של יעילות ולא של צדק.

בעיה נוספת ברלטיביזם המוסרי (הנורמטיבי), היא למעשה מה שאנחנו מכנים "חוסר מוסר". באופן עקרוני, אם כל תורת מוסר יכולה להיות "תקינה" כל עוד היא מתאימה לבני אותה החברה המשמשת את התורה הזו, יכולות להיווצר חברות פאשיסטיות, נאציות וכן הלאה. מה קורה ברגע שהדבר הטוב והנכון לחברה מסוימת הוא לכבוש חברה אחרת, או לרצוח את כל השחורים או היהודים או האתאיסטים באותה החברה? במובן כלשהו, שוויון זכויות הוא ערך שיכול להתערער בקלות רבה מאוד, בגישה הרלטיבית המוסרית.

בנוסף לכך, ההתקרבות בין האומות השונות בעולם וריבוי התרבויות, גורמים לכך שמוסר מדיני כזה או אחר, ישפיע גם על מדינות אחרות, אפילו מבלי כוונה. וכאן טמונה הבעייתיות: אם תורת מוסר רלטיבית משפיעה רק על בני אותה חברה הדוגלת באותה תורת מוסר, דיינו. אך ברגע שהיא משפיעה על חברות אחרות, בעלות תורות מוסר שונות משלה, זה יכול להצטייר כחוסר סובלנות, המרכיב העקרוני במהות הרלטיבית-מוסרית.‏[2]

מעמדה של הגישה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר בעיות אשר טמונות בגישה הרלטיבית-מוסרית. למרות זאת, הגישה הרלטיבית-מוסרית נתמכת על ידי מספר רב של הוגי דעות ואף אצל רבים מבני האדם הפשוטים במה שמכונה "העולם המערבי". אחת מהסיבות העיקריות לכך, היא ההתאמה בין הרלטיביזם המוסרי לבין המחשבה הפוסט-מודרנית. מדובר בתגובה נגדית לגלי התנועות הגדולות של המאה העשרים כמו נאציזם, או פאשיזם‏[3]. אנשים כבר לא מאמינים כי "יש אמת אחת"‏[4]. הגישה גם תואמת לשיטת הקפיטליזם והירקמות הגלובליזציה הכלל-עולמית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רלטיביזם מוסרי באנציקלופדיה המקוונת לפילוסופיה
  2. ^ פילוסופיה בסיסית
  3. ^ עיין לוחות ושברי לוחות(הרב שג"ר)
  4. ^ מתוך סדרת הרצאות על הפילוסופיה של הרב קוק, הניתנה על ידי ד"ר מיכה גודמן