רלף גולדמן
 | |
| מקום קבורה |
הר המנוחות  |
|---|---|
  | |
רלף (רפאל) אירווין גולדמן (באנגלית: Ralph Goldman; 1 בספטמבר 1914, י' באלול תרע"ד – 7 באוקטובר 2014, י"ג בתשרי תשע"ה) היה נשיא לשם כבוד של ארגון ה"ג'וינט" העולמי (JDC) ואחד ממנהיגיה הבולטים של הקהילה היהודית בארצות הברית ובעולם.
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולדמן נולד ב-1 בספטמבר 1914 בלחוביץ', בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. בהיותו בן 11 היגר עם משפחתו לארצות הברית, ובילה את רוב ילדותו בבוסטון, מסצ'וסטס. התחנך בביתו על ערכים יהודיים-ציוניים. בשנת 1937 קיבל תואר בחינוך מאוניברסיטת בוסטון. באותה שנה קיבל גם מלגה מארגון "אבוקה", ארגון סטודנטים ציוני, שאפשרה לו לבקר בפלשׂתינה. לביקור זה הייתה משמעות עמוקה על המשך חייו, שכן בעקבותיו שוכנע כי יש הכרח בהקמתה של מדינה ריבונית בארץ ישראל, שתהיה בית לאומי לעם היהודי. גולדמן שהה בארץ ישראל שנה (1937–1938), בקיבוץ עין השופט, השתתף בעלייה על הקרקע של קיבוץ חניתה, ואחר כך למד במשך כמה חודשים באוניברסיטה העברית בירושלים.
זמן קצר לאחר שחזר לארצות הברית פרצה מלחמת העולם השנייה. את השנים עד לגיוסו לצבא האמריקני ניצל גולדמן ללימודי עבודה סוציאלית ולהתמחות בעבודה בקהילה.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1942 התגייס רלף לשורות הצבא האמריקני, ובאותה תקופה הכיר גם את אשתו הלן. הזוג נישא ביוני 1943. כשהצטרפה ארצות הברית למלחמה, נלחם עם הצבא האמריקני בצרפת ובגרמניה, ולאחר מכן עבד במחנות העקורים. לעבודה במחנות אלה הייתה השפעה מכרעת על עיצוב אופיו ותפיסת עולמו, שכן במהלך תקופה זו נחשף לזוועות השואה ולגודל האסון שפקד את העם היהודי. הוא סייע לאלפי פליטים, רבים מהם יהודים, וכן עסק בהקניית השפה העברית לצעירים ששהו במחנות העקורים ורצו לעלות ארצה. במהלך תקופה זו התחזקה הכרתו בחשיבות הקמתו של בית יהודי בארץ ישראל.
הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרומתו של גולדמן למדינת ישראל החלה טרם הקמת המדינה, כאשר עסק יחד עם חברו, טדי קולק, בסיוע לפעילות הרכש של "ההגנה" בארצות הברית. ב-1947, אחרי ההצבעה בעצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל בכ"ט בנובמבר, סייע גולדמן מאחורי הקלעים בהקמת תחנת רדיו סודית, שממנה שידר דוד בן-גוריון את ההודעה על החלטת האו"ם. באותן שנים היה פעיל בסיוע למדינת ישראל שבדרך, ובייחוד בגיוס כוח אדם לליווי אוניות המעפילים לישראל. קשריו עם בן-גוריון נמשכו תקופה ארוכה, ובשנים 1953–1957 היה לעוזרו ולנציגו בארצות הברית.
פעילותו במסגרת ארגון הג'וינט העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולדמן היה דמות מרכזית בארגון הג'וינט העולמי. את פעילותו בג'וינט החל בשנת 1969, כשהיה בן 54, לאחר שנבחר כמשנה למנכ"ל מלב"ן ("מוסדות לטיפול בעולים נחשלים" – רשת של מוסדות שיקום, אשפוז ודיור לקשישים, לנכים ולבעלי מוגבלויות, שהקים הג'וינט העולמי בישראל). בהמשך, בשנת 1976, היה גולדמן לאחד מאדריכלי הקמתו של ג'וינט ישראל.
בין השנים 1976 ל-1988 כיהן גולדמן כמנכ"ל הג'וינט העולמי. במסגרת תפקידו זה ניצח על פעילותו הענפה של הארגון למען יהודי העולם, וביסס את נוכחות הארגון במזרח אירופה, בברית המועצות ובאתיופיה. בשנים אלה הנהיג את הפעילות ההומניטרית של הג'וינט העולמי מסביב לעולם והניח את היסודות להצלתם של יהודי אתיופיה – פעולות שהגיעו לשיאן ב"מבצע משה" בשנת 1984. בהשפעתו, בשנות ה-70 המאוחרות תמך הג'וינט באופן פעיל ביהודי ברית המועצות, שעזבו למערב במספרים גדולים. ב-1979, כששערי ברית המועצות נסגרו בפני היהודים ויציאתם נבלמה, סיפק הג'וינט עזרה דחופה ליהודים שנשארו מאחורי "מסך הברזל" וסבלו ממצוקה כלכלית קשה, שהתבטאה במחסור במוצרי צריכה ומזון: "היה הכרח להוכיח לאסירי ציון, שהעם היהודי לא שכח אותם", אמר אז גולדמן.[1] בתחילת שנות ה-80 ניצח על חזרתו של הג'וינט לפעילות בהונגריה, בפולין ובצ'כוסלובקיה, ומאוחר יותר גם בחבר המדינות.
פעילותו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולדמן עסק במספר נושאי חברה ותרבות במדינת ישראל. הוא עסק בהפצת רעיון המרכזים הקהילתיים בישראל, ומאוחר יותר בהקמת החברה למתנ"סים. הוא היה בין האישים שפעלו לגיוס המענק הראשוני להקמת מוזיאון ישראל, וכך גם באשר לייסודה של "קרן החינוך הישראלית", שהקימה גני ילדים, בתי ספר על-יסודיים בפריפריה, מרכזים קהילתיים וספריות ועסקה גם בהכשרת כוח אדם לעבודה קהילתית בתחום הגיל הרך.
גולדמן נמנה גם עם מייסדי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, ומכון ברוקדייל למחקר חברתי יישומי, שהוקם על ידי הג'וינט.
בתחום התרבות היה גולדמן ממקימי "הקרן לירושלים", חבר ההנהלה הציבורית של תיאטרון "הבימה" וממגייסי הכספים להקמת להקת המחול "בת שבע".
בשנת 2003 העניקה "הקרן לירושלים" לגולדמן את פרס טדי קולק, כהוקרה על מפעל חייו העשיר ותרומתו הייחודית לעיר ירושלים, למדינת ישראל ולעם היהודי בתפוצות.
ביום העצמאות לציון 60 שנה להקמת מדינת ישראל, כשהיה בן 93, נבחר גולדמן להדליק משואה בטקס ההכרזה על פתיחת חגיגות יום העצמאות בהר הרצל, כהכרה על תרומתו רבת השנים לעם היהודי.
נפטר בירושלים בגיל 100 ב-7 באוקטובר 2014.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרלף והלן גולדמן בן ושתי בנות. במרץ 1992 נהרג בנו, דוד בן-רפאל[2] (יליד 1948), שהיה ציר בשגרירות ישראל בארגנטינה, בפיגוע טרור בבניין השגרירות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Tom Shachtman, I Seek My Brethren: Ralph Goldman and The Joint, New York: Newmarket Press, 2001. (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רלף גולדמן(הקישור אינו פעיל), בערוץ הביוגרפיה באינטרנט
- יאיר שלג, האיש שהתמכר לג'וינט, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2004
- שני ליטמן, "נהפכנו מהר מדי לחברה קפיטליסטית", באתר TheMarker, 22 בדצמבר 2011
עופר אדרת, אחרי מות | מאה שנים למען העם היהודי, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2014
רלף גולדמן (1914-2014), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Tom Shachtman, I Seek My Brethren: Ralph Goldman and "The Joint, New York: Newmarket Press, 2001.
- ^ דף לזכר דוד בן-רפאל, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה