רם עמנואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רם עמנואל
(29 בנובמבר 1959; שיקגו, אילינוי, ארצות הברית) (בן 54)
רם עמנואל
רם עמנואל
שם בשפת המקור Rahm Israel Emanuel
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג איימי רול
ראש עיריית שיקגו ה-55
תקופת כהונה 16 במאי 2011 - מכהן (3 שנים ו-17 שבועות)
הקודם בתפקיד ריצ'רד מ. דיילי
ראש סגל הבית הלבן ה-23
תקופת כהונה 20 בינואר 2009 - 1 באוקטובר 2010 (שנה ו-36 שבועות)
הקודם בתפקיד ג'וש בולטן
תחת נשיא ארצות הברית ברק אובמה
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז החמישי של אילינוי
תקופת כהונה 3 בינואר 2003 - 2 בינואר 2009 (6 שנים)
הקודם בתפקיד רוד בלאגוייביץ'

רם ישראל עמנואלאנגלית: Rahm Israel Emanuel; נולד ב-29 בנובמבר 1959) הוא פוליטיקאי אמריקאי יהודי, שמכהן כראש עיריית שיקגו. בעבר כיהן כראש סגל הבית הלבן תחת נשיא ארצות הברית ברק אובמה.

משנת 2003 ועד מינויו לראש סגל הבית הלבן, כיהן עמנואל כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית, וייצג את המחוז ה-5 של אילינוי.

לקראת הבחירות לבית הנבחרים ב-2006 עמד עמנואל בראש הוועדה האחראית על קמפיין המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לבית הנבחרים (DCCC), ותרם להחזרת השליטה בבית לידי המפלגה‏[1]. לאור הישג זה מונה ליושב ראש הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, התפקיד הרביעי בחשיבותו בסיעת הרוב‏[2]. עמנואל היה אחד מתומכיה של ישראל בבית הנבחרים‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל הוא בן למרשה שמואלוביץ (Marsha Smulevitz) אמריקאית יהודיה, לשעבר פעילה בארגון זכויות אזרח ("הקונגרס לשוויון גזעי"), ולרופא ילדים ישראלי-אמריקאי, ד"ר בנימין עמנואל, יליד ירושלים וחבר האצ"ל בעבר‏‏‏[3]. שם המשפחה שונה לעמנואל, על שם דודו של עמנואל מצד האב, עמנואל אורבך, שנפטר בירושלים בשנת 1932[4]; על פי הסיפור המשפחתי, עמנואל נהרג בתקרית עם ערבים‏‏[5]. בנימין עמנואל היגר לארצות הברית כדי ללמוד רפואה. בעת היותו מתמחה בבית חולים בשיקגו פגש במרשה שמואלוביץ שעבדה שם כאחות. הם נישאו בשנת 1955 והתמקמו בעיר שיקגו שבמדינת אילינוי, שם נולדו שלושת ילדיהם.

רם נולד ב-29 בנובמבר 1959. שמו הפרטי של רם ניתן לו על שם לוחם לח"י שנהרג (קיצור של רחמים)‏[6]‏‏‏[7]. במהלך לימודיו בתיכון, כשעבד במסעדת "ארבי'ז", נפצע בידו במכונת חיתוך בשר, ואצבע האמה ביד ימינו נקטעה בחלקה‏[8]. במלחמת המפרץ (בשנת 1991) התנדב לבצע עבודות תחזוקה בבסיס צה"ל בפיקוד צפון, במשך שבועיים‏[9]. עמנואל הוא בעל תואר שני בתקשורת מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, אותו קיבל ב-1985. נשוי לאיימי רול (Amy Rule) שהתגיירה זמן קצר לפני חתונתם, ולזוג שלושה ילדים. המשפחה חברה בקהילה היהודית מהזרם האורתודוקסי מודרני אנשי-שלום בשיקגו.

קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת פעילותו הפוליטית עסק עמנואל בגיוס תרומות עבור מועמדים למשרות ציבוריות, בתחילה עבור מועמדים בבחירות מקומיות, ולאחר מכן גם בבחירות ארציות.

ב-1991 הצטרף למסע הבחירות לנשיאות של ביל קלינטון ושימש מנהל גיוס הכספים של הקמפיין. עמנואל התעקש שקלינטון יקדיש זמן רב לגיוס כספים וידחה את תחילת מסע הבחירות שלו בניו המפשייר, צעד שהתברר כמוצלח כשפול צונגס, יריבו העיקרי של קלינטון בבחירות המוקדמות, נאלץ לפרוש מהמירוץ כיוון שכספו אזל בעוד קלינטון ניצל את הכסף על מנת להאבק על שמו בצל פרשת המאהבת ג'ניפר פלאוורס והתחמקותו משירות צבאי בווייטנאם‏[10]. גישתו האגרסיבית של עמנואל לתחום גיוס הכספים קנתה לו את הכינוי "רם-בו".‏[10]

לאחר בחירתו של קלינטון לנשיאות ארצות הברית בנובמבר 1992, מונה עמנואל ליועץ בכיר בבית הלבן, הוא כיהן בתפקיד בין 1993 ו-1998. בתחילה כיהן כעוזר הנשיא לעניינים פוליטיים ובהמשך יועץ בכיר למדיניות ואסטרטגיה. בין השאר היה עמנואל האסטרטג הראשי בניסיון הכושל של ממשל קלינטון למסד ביטוח בריאות לאומי ב-1994.‏‏[11] כמו כן, באחד מרגעיו הבולטים בתקופת הממשל של קלינטון, ניהל את פרטי תכנון טקס חתימת הסכמי אוסלו בגן הוורדים בבית הלבן, שתוכנן עד לרמת הכוריאוגרפיה של לחיצת הידיים המפורסמת בין ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ומנהיג אש"ף יאסר ערפאת[10]. התקדמותו של עמנואל בתקופה זו שימשה השראה לדמות הטלוויזיונית, "ג'וש לימן", בסדרת הטלוויזיה הבית הלבן (אחיו הצעיר, ארי עמנואל, סוכן שחקנים אגרסיבי בסוכנות ידועה בהוליווד, גם כן היווה השראה טלוויזיונית לדמותו של ארי גולד בסדרה "הפמליה")‏[1].

בשנת 1998 עזב עמנואל את הבית הלבן והחל לעבוד בבנק השקעות בשיקגו, עד שובו לפוליטיקה בשנת 2002, בתקופה זו השתכר מעל 16 מיליון דולר. כמו כן מונה בשנת 2000 על ידי קלינטון לדירקטור בחברת פרדי מאק, תפקיד ממנו התפטר כשהחליט להתמודד על מושב בבית הנבחרים.

קריירה בקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רם עמנואל במסיבת עיתונאים בקונגרס, בה הקריא מכתב שפורסם בעיתון השיקגו טריביון על ידי ארגון משפחות קורבנות פיגועי 11 בספטמבר והציג את החקיקה להארכת תאריך היעד של הוועדה לחקר אירועי ה-11 בספטמבר
רם עמנואל חולק פוֹנצ'קי, סופגניות פולניות, עם ג'ון דינגל, חבר בית הנבחרים ממדינת מישיגן

עמנואל כיהן בבית הנבחרים בוועדה לענייני מסים ותקציב (Committee on Ways and Means), ומ-2006 ועד למינויו בבית הלבן כיהן כיושב ראש הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, התפקיד הרביעי בחשיבותו במפלגה.

בחירות 2002[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל בחר להתמודד על מושב המחוז ה-5 של אילינוי בבית הנבחרים, כאשר זה התפנה. המתחרה הגדולה ביותר שלו מבין שבעת המועמדים בבחירות מקדימות של המפלגה הדמוקרטית בשנת 2002, הייתה חברת בית המחוקקים של אילינוי לשעבר ננסי קזאק. הרגע השנוי ביותר במחלוקת במערכת בחירות זו היה כאשר אדוארד מוסקל, נשיא הגוף שנקרא "הקונגרס של הפולנים האמריקאים", ועד הפעולה הפוליטית למען אוכלוסייה זו שתמך בקזאק, קרא לעמנואל "פוליטיקאי מיליונר חמדן שמעוניין במשרה באזור שאין לו כל קשר אליו ושאינו יודע דבר" לגבי "המורשת שלנו". מוסקל טען שלעמנואל יש גם אזרחות ישראלית וששירת בצה"ל‏[12].

עמנואל איחד קואליציה של כמרים משיקגו שגינו ההאשמות אלו. הוא ציין כי: "אחד מהרגעים הגאים ביותר בחיי היה לראות אנשים מהמחוז שלי מכל רקע מפגינים את הערכים המשותפים שלנו על ידי זה שהתאחדנו במענה לנסיון ברור זה לפלג אותם"‏[10]. ההערות של מוסקל גונו על ידי רבים כאנטישמיות, כולל קזאק‏[12]. עמנואל גבר בהתמודדות על קזאק וניצח ברוב של 67% בבחירות הכלליות, את המועמד הרפובליקני מארק אוגוסטי.

יושב ראש ועדת ה"די טריפל סי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל מונה ב-2005 ליושב ראש הוועדה האחראית על הקמפיין לקונגרס של המפלגה הדמוקרטית (DCCC) לקראת בחירות אמצע הקדנציה 2006.

הוא הכריז כי תפקידו החדש הוא "הניצחון הוא הכל" והפציר במועמדים הדמוקרטים לאמץ עמדות יותר מרכזיות, "לפנות למרכז, להצטייר פחות כליברליים" אמר. על גיוס מועמדים ראויים למפלגה הדמוקרטית הוסיף, "תנו לי יוצאי צבא, עדיף ותיקי מלחמת עיראק, תנו לי רפובליקנים שחצו את הקווים" ובכך הוא חתום על התכנון האסטרטגי‏[1] ועל גיוס תרומות חסר תקדים עבור המפלגה הדמוקרטית. בעניין זה היה חלוק עם יושב ראש הוועד הדמוקרטי הלאומי, הווארד דין. דין העדיף את "אסטרטגיית 50 המדינות", שבונה תמיכה למפלגה הדמוקרטית לטווח הארוך על ידי בניית בסיסי כוח בכל מדינות ארצות הברית, כולל במעוזים רפובליקניים מובהקים, בזמן שעמנואל האמין בגישה טקטית יותר, שעיקרה מיקוד תשומת הלב במחוזות מפתח שניצחון בהם עשוי להבטיח שליטה בבית הנבחרים‏[13].

גישתו של עמנואל אומצה, המפלגה הדמוקרטית ניצחה בבחירות אמצע הקדנציה של שנת 2006 והחזירה לעצמה את השליטה בשני בתי הקונגרס, כשהיא זוכה ב-30 מושבים נוספים בבית הנבחרים. עמנואל קיבל שבחים על חלקו במהפך גם מנציגי המפלגה הרפובליקנית[14].

עמנואל עדיין מקורב לביל קלינטון כיושב ראש ועדת DCCC תפקיד המעסיק אותו כל העת בסוגיות אסטרטגיה פוליטית, קלינטון מתייעץ עמו בנושאים אלו מדי חודש. כתומך נאמן של קלינטון, הצהיר עמנואל כבר ב-2006, כי יתמוך בהילארי קלינטון במידה ותתמודד במרוץ לנשיאות 2008. אולם הנאמנות הפוליטית שלו הועמדה במבחן כשברק אובמה, סנאטור ממדינת אילינוי, שעשוי לקדם את אינטרסים של בוחריו הישירים של רם, החל להביע עניין במרוץ לנשיאות. כשנשאל על עמדתו לקראת הבחירות המקדימות במפלגה, ענה עמנואל: "אני מתחבא עמוק מתחת לשולחן".

הנהגת בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי חלקו בניצחון הדמוקרטי בבחירות אמצע הקדנציה של שנת 2006, רבים האמינו כי עמנואל הוא מועמד מוביל לקבל את תפקיד מצליף סיעת הרוב בבית הנבחרים. ננסי פלוסי, שעם הניצחון הפכה ליושבת ראש בית הנבחרים, שיכנעה אותו שלא להתמודד על התפקיד מול חבר הקונגרס האפרו-אמריקני ג'ים קלייבורן, אלא לקבל את תפקידו הקודם של קלייבורן, כיושב יושב ראש הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים. בתמורה, פלוסי הסכימה להקצות לתפקיד יותר סמכויות.

עמדות פוליטיות ומדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיראק: בזמן המרוץ הראשון שלו לבית הנבחרים בשנת 2002, עמנואל אותת על תמיכה בעמדת הנשיא ג'ורג' בוש לקראת יציאה למלחמה בעיראק והתבדל בעמדה זו משאר נציגי אילינוי לקונגרס. ‏‏ב-2006, עם התדרדרות המצב הביטחוני בעיראק, נטל חלק במהפך של הדמוקרטים בקונגרס, על בסיס התמיכה בדעת הקהל ליציאה מעיראק וההבטחה בבחירות לסיים את המלחמה והצביע נגד ההכרזה על המערכה בעיראק כחלק מן המלחמה העולמית בטרור ללא תאריך יעד לנסיגה.
  • פיקוח על מכירה ונשיאת נשק: בשנת 2005, נמנה עם יוזמי הצעת חוק לחידוש האיסור על מכירת רובי סער לאזרחים‏‏‏[15].
  • נושאים חברתיים-כלכליים: הצבעותיו של עמנואל בבית הנבחרים מלמדות על תמיכה בנושאים חברתיים-כלכליים כגון הקלות במס למשפחות במעמד הביניים, תמריצים לעידוד עובדים לחסכון וייבוא תרופות מקנדה, על מנת להפחית את העלות לאוכלוסייה המבוגרת. במוקד הבחירות שלו לבית הנבחרים ב-2002 עמד נושא ביטוח הבריאות, עמנואל ציין כי הוא שואב בכך השראה מאביו, רופא הילדים, והבטיח "לסייע בהפיכת ביטוח הבריאות לבר מימון ונגיש לכל האמריקנים".
  • שירות לאומי: בספר שכתב במשותף עם ברוס ריד בשם The Plan: Big Ideas for America, מציע עמנואל מתכונת לשירות לאומי לכלל אזרחי ארצות הברית, לתקופה של שלושה חודשים בין גילאי 18 ל-21‏[16].
  • תנאי החיילים הלוחמים: היה פעיל בתחום תנאי החיילים, אחת מנקודות הביקורת המרכזיות על הנשיא בוש בתקופתו של עמנואל בבית הנבחרים. עמנואל יזם ביחד עם דיק דרבין, נציג נוסף של אילינוי, הוספת סעיף לחוק ההקצאות של מלחמת עיראק, אשר ימנע ממשל בוש מלקצץ בתשלומי טיפול רפואי לבתי חולים עבור החיילים. החוק הכולל סעיף הטיפול הרפואי עבר ברוב מוחץ של 73-348. כמו כן, יזם עמנואל את חוק פצועי המלחמה בבית הנבחרים. הצעת החוק תחייב סטנדרטים של טיפול רפואי ומוסדות לחיילים פצועים. מתוקף החוק תמונה מועצת בקרה על הטיפול בחיילים פצועים ואפס סובלנות כלפי מפגעים במוסדות שיקום. החוק הוצג עם התעוררות זעם ציבורי לאחר חשיפת תנאים מחפירים במרכז השיקומי-רפואי וולטר ריד.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל מביע בעקביות עמדות פרו ישראליות. ב-2002, שיאה של האינתיפאדה השנייה, הביע הסתייגות לגבי הקמת מדינה פלסטינית במועד זה‏[10]. כשחברות ביטוח אמריקאיות סירבו לבטח נוסעים לישראל פעל בנושא ואף יזם הצעת חוק, שלא התקבלה, ל"מניעת אפליה בביטוח חיים בנסיעות"‏[17]. הוא נמנה ב-2005 עם יוזמי הצעת החלטה המגנה את דברי נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, כי "יש למחוק את ישראל מהמפה"‏[18], ופעל להפעלת לחץ על מזכ"ל האו"ם, קופי ענאן, לצאת בגינוי רשמי על כך‏[19]. כן הביע תמיכה בישראל לאחר תחילת מלחמת לבנון השנייה[20], והתנגדות לממשלת האחדות עם החמאס ברשות הפלסטינית ומימונה‏[21].

ראש סגל הבית הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רם עמנואל והנשיא ברק אובמה בחדר הסגלגל

ב-5 בנובמבר 2008 הודיע הנשיא הנבחר ברק אובמה על מינויו של עמנואל לראש סגל הבית הלבן בממשלו העתידי‏[22]. מינוי זה היה המינוי הראשון שהוכרז על ידי אובמה. עמנואל נכנס לתפקידו ב-20 בינואר 2009, והוא היהודי השלישי בתפקיד זה.

חלק מהרפובליקנים ביקרו מינויי זה כמינוי מפלג, בשל אישיותו של עמנואל הידועה בנטייה חד-מפלגתית, מעוררת מחלוקת. יו"ר המועצה היהודית הדמוקרטית הלאומית, אירה פורמן, ציין זאת כהוכחה לכוונתו של אובמה לחזק את היחסים המיוחדים עם ישראל, ואילו כמה פרשנים סברו כי הוא יכול להועיל לנשיא בקבלת החלטות בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני. בעולם הערבי, הביעו אי נוחות מקרבתו של עמנואל למדינת ישראל מחד ולנשיא מצד שני. באוגוסט 2009 תיארו פרשנים אמריקאיים את עמנואל כראש הסגל החזק ביותר זה שנים‏[23].

בספטמבר 2010, לאחר שהודיע ראש עיריית שיקגו על פרישתו מהתפקיד, הודיע עמנואל כי הוא מעוניין לפרוש מתפקידו כראש הסגל ולהתמודד על ראשות העיר. ב-1 באוקטובר 2010, פרש עמנואל מתפקידו כראש סגל הבית הלבן.

המירוץ לראשות עיריית שיקגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2011 פסק בית משפט מקומי בשיקגו כי לאור חוק עירוני, עמנואל לא יוכל להתמודד בבחירות לראשות העיר משום שלא התגורר בשיקגו במשך שנה לפחות טרם הבחירות המקומיות, עת עבד בבית הלבן. עמנואל ערער על הפסיקה לבית המשפט העליון במדינת אילינוי וזה קיבל את הערעור, ביטל את ההחלטה והתיר לו להתמודד על ראשות העיר שיקגו. ב-22 בפברואר 2011 עמנואל נבחר לראשות עיריית שיקגו, וב-16 במאי 2011 נכנס לתפקידו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהעיתונות הזרה
מהעיתונות הישראלית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 טל שניידר, הכוכב החדש של הפוליטיקה האמריקנית, nrg, מדור "זמן די-סי.", 9 בנובמבר 2006‏‏
  2. ^ פיטר בייקר וג'ף זלני, ‏For Obama, No Time to Bask in Victory As He Starts to Build a Transition Team‏, עיתון ניו יורק טיימס, 5 בנובמבר 2005
  3. ^ ‏נינה איסטון, Rahm Emanuel, Pitbull politician, אתר CNN,‏ 25 בספטמבר 2006‏
  4. ^ מה חדש בבירתנו?, דואר היום, 14 בינואר 1932
  5. ^ אליזבת בומילר, The Brothers Emanuel ניו יורק טיימס, 15 ביוני 1997
  6. ^ יצחק בן-חורין, ‏רם עמנואל: המשבר והמלחמות בעדיפות ראשונה, ‏עיתון ידיעות אחרונות, 9 בנובמבר 2008
  7. ^ אנשיל פפר ושלמה שמיר, ‏הבחירה ראשונה של אובמה: הישראלי רם עמנואל כראש הסגל, עיתון הארץ, 6 בנובמבר 2008‏
  8. ^ יצחק בן חורין, רם-בו עמנואל נלחם על עתידו, 12 במרץ 2010, אתר ynet
  9. ^ The Thumpin' By Naftali Bendavid, Random House, 2007 ISBN 978-0-385-52328-8 [1]
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 אלי קינטיש, UJC‏, ‏Newest Jewish U.S. Representative Makes Instant Impact ‏ 2 ביוני 2007‏
  11. ^ Former ballet dancer turned political fixer, עיתון ה"גרדיאן", 10 בנובמבר 2006‏
  12. ^ 12.0 12.1 ‏ג'ודי ווילגורן, Ethnic Comments Rattle Race for Congress ניו יורק טיימס, ‏6 במרץ 2006
  13. ^ ‏מייק אלן ופרי בייקון ג'יי.אר, Whose Party Is It Anyway?, ‏מגזין טיים, 4 בינואר 2006
  14. ^ ‏וויל הייגוד, Democratic 'Golden Boy' Rahm Emanuel, Basking In the Glow of Victory, עיתון וושינגטון פוסט, 6 בנובמבר 2006‏
  15. ^ ארכיון ספריית הקונגרס
  16. ^ examiner.com
  17. ^ Emanuel Applauds Allstate’s Reversal on Denying Life Insurance Policies Based on Future Travel to Israel, West Bank, Gaza, הודעה לעיתונות, 29 ביוני 2004‏‏
  18. ^ Emanuel Supports Resolution Condemning Iran;Calls on the United Nation to take Decisive Action‏, הודעה לעיתונות, 28 באוקטובר 2008
  19. ^ אליסון שוורץ, Representative Schwartz Leads Effort to Call on United Nations To Rebuke Iran for Anti-Israel Tirade, הודעה לעיתונות, 4 בנובמבר 2005‏
  20. ^ Emanuel on the Middle East, הודעה לעיתונות (וידאו של נאום מליאה), 19 ביולי 2006
  21. ^ Wexler and 246 Members of Congress Urge EU Not to Provide Aid to New Palestinian Government, רם עמנואל - נאומים והצהרות מרכזיות, אתר votesmart.org, הודעה לעיתונות, 21 במרץ 2007
  22. ^ אובמה על רם עמנואל: אין מתאים ממנו, באתר nrg מעריב, 6 בנובמבר 2008‏
  23. ^ נטשה מוזגוביהבארצות הברית טוענים: רם עמנואל הוא ראש הסגל החזק ביותר זה שנים, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2009