רמון הרביעי, רוזן טולוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Raymond IV of Toulouse.jpg

רמון הרביעי, רוזן טולוזצרפתית: Raymond IV de Toulouse; ‏1041 או 1042 - 28 בפברואר 1105) היה אחד ממנהיגי מסע הצלב הראשון. מוכר גם בשם רמון מסן-ז'יל (Raymond de Saint-Gilles).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמון היה בנם של פונס רוזן טולוז ושל אלמודי דה לה מארש. ב-1060, עם מות אביו, ירש אחיו גיום הרביעי את התואר "רוזן טולוז" ואילו רמון ירש את התואר "רוזן סן ז'יל" (כיום בחבל לנגדוק-רוסיון בצרפת). באותה שנה נשא לאישה את בת דודו, רוזן פרובנס. ב-1074 סירב להיענות לקריאתו של האפיפיור גרגוריוס השביעי לצאת למלחמה נגד הנורמנים. בתגובה, האפיפיור נידה אותו ב-1076 וב-1078 באשמת נישואים לא חוקיים - נידויים שבוטלו עם מות אשתו ב-1080.

ב-1094, עם מות אחיו גיום הרביעי במסע צליינות לירושלים, ירש רמון את רוזנות טולוז בשם "רמון הרביעי". קצת אחרי כן נשא לאישה את אלווירה מקסטיליה, בתו הבלתי חוקית של אלפונסו הרביעי, מלך ספרד, ועקב נישואים אלה זכה בנדוניה גדולה. הוא שמר על יחסים טובים עם הכנסייה והשתמש בכוח כאשר ראה צורך בכך כדי לשמור על נחלותיו.

בנובמבר 1095 בועידת קלרמון (כיום קלרמון-פראן בחבל אוברן שבצרפת) קרא האפיפיור אורבנוס השני לאצילי אירופה להתגייס למסע צלב נגד הסלג'וקים שכבשו את המקומות הקדושים לנצרות ואיימו על האימפריה הביזנטית. רמון הרביעי, רוזן טולוז, היה אחד האצילים הראשונים שנענו לקריאת האפיפיור. הסיבה להיענותו הייתה דבקותו הדתית, אם כי ייתכן שעלה בדעתו לרכוש לעצמו נחלה במזרח התיכון.

באוקטובר 1096 יצא מטולוז בראש צבאו ובחברת אשתו אלווירה מקסטיליה שהצטרפה אליו במסע הצלב לארץ הקודש. הוא השתמש בכספי הנדוניה שקיבל ממנה וגייס כספים נוספים באמצעות פיחות ערך הדינר של טולוז ובאמצעות משכון של כמה מנחלותיו. כספים אלה נועדו לשלם את שכרם של אנשי צבאו ולסייע לאצילים אחרים שהשתתפו במסע הצלב.

הוא פיקד על אחד הצבאות שיצאו למסע הצלב הראשון - זה של אנשי דרום צרפת ושל אנשי חבל לורן - שהגיע לקונסטנטינופול דרך היבשה ב-21 באפריל 1097. הוא סירב להישבע שבועת אמונים פיאודלית לאלכסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, שדרש מן הצלבנים למסור לו כל פיסת אדמה שתיכבש מידי המוסלמים. תחת זאת הוא ניאות להציע את עזרתו לקיסר נגד אויבו המושבע - מנהיג הצלבנים בוהמון (מאוחר יותר בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה).

באוקטובר 1097 השתתף במצור על אנטיוכיה (כיום אנטקיה שבדרום טורקיה), שנפלה בידי הצלבנים ביוני 1098 לאחר מצור ממושך. עם הכיבוש השתלט על ארמון האמיר ועל המגדל שעמד בחזית הגשר שהוביל אל שער העיר. הוא סירב למסור את השליטה באנטיוכיה לבוהמון הראשון, שדרש את העיר לעצמו, ובין שני המחנות התפתח מאבק על העיר.

רמון הרביעי נענה לבקשת האצילים והחיילים להמשיך במסע לירושלים. הוא השאיר מאחריו חיל מצב קטן ויצא לדרך בסתיו של 1098. בוהמון הראשון ניצל הזדמנות זו כדי לגרש מאנטיוכיה את אנשי רמון, שנאלץ לחפש לעצמו עיר אחרת כבסיס לפעולותיו הצבאיות. הוא נכנס לאמירות טריפולי והחל ב-14 בפברואר 1099 הטיל מצור על הכפר ארקה שמדרום לאנטיוכיה, אך ב-13 במאי של אותה שנה החליט להמשיך בדרכו לירושלים.

ירושלים נפלה בידי הצלבנים ב-15 ביולי 1099, ורמון הרביעי השתלט על מגדל דוד שבפתח העיר. הוא סירב לקבל על עצמו את התואר "מלך ירושלים" (אולי משום שרצה לשוב לטריפולי ולרכוש לעצמו שם נחלה), וגוטפריד מבויון נבחר לתפקיד זה. רמון הרביעי השתתף בקרב אשקלון, שבו הובס צבא מוסלמי שהגיע ממצרים. התפתח מאבק בינו לבין גוטפריד על השליטה באשקלון, ולכן לא נעשה כל ניסיון לכבוש את העיר מידי המוסלמים.

בחורף של 1099 - 1100 הוא שב למאבקו נגד בוהמון הראשון וכבש מידיו את לטקיה (כיום עיר הנמל הראשית של סוריה). משם נסע לקונסטנטינופול כדי לעשות יד אחת עם הקיסר אלכסיוס הראשון נגד בוהמון, שהשתוקק להרחיב את אחיזתו באנטיוכיה על חשבון האימפריה הביזנטית.

ב-1102 הפליג רמון הרביעי לאנטיוכיה ושם נפל בידי טנקרד, אחיינו של בוהמון, ששם אותו במעצר עד שניאות להבטיח כי לא ינסה לרכוש לעצמו נחלה בטריטוריה שבין אנטיוכיה לבין עכו. לאחר שחרורו הפר את הבטחתו זו, וב-1103 כבש את טרטוס (כיום עיר נמל בסוריה) והחל לבנות מבצר על ראש ההר החולש על טריפולי במטרה להטיל עליה מצור.

בתחילת ינואר 1105 נפצע באופן אנוש מפגיעת חץ, שב למבצר אשר בנה ונפטר שם ב-28 בפברואר של אותה שנה.

סינג'יל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקים את הכפר סינג'יל, הסמוך לשילה. הכפר קרוי על שמו.