רמזור (סדרת טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רמזור
RamzorLogo.png
לוגו התוכנית
סוגה קומדיית מצבים
חברת הפקה קופרמן הפקות
יוצרים אדיר מילר
כותבים אדיר מילר, רן שריג
בימוי רני סער (עונה 1)
אוהד פרח (עונה 2-4)
שחקנים אדיר מילר
ליאור כלפון
נירו לוי
יעל שרוני
ליאת הר לב
יובל וין
פרסים "פרס האמי הבינלאומי״ - הסדרה הקומית הטובה ביותר לשנת 2010
"פרס האקדמיה לטלוויזיה"
ארץ מקור ישראל
מספר עונות 4
מספר פרקים 38 (נכון לעונה השלישית)
הפקה
מפיק אלעד קופרמן, גיא לוי
צלמים בועז יהונתן יעקב, דנור גלזר
אורך פרק 30 דק' בממוצע
שידור
רשת שידור קשת
תקופת שידור
מקורית
24 במרץ 2008 – רץ

רמזור היא קומדיית מצבים ישראלית המשודרת החל משנת 2008 בערוץ 2 במסגרת שידורי קשת. התוכנית נוצרה על ידי אדיר מילר, שגם שותף בכתיבת התסריט (יחד עם רן שריג) וגם מופיע בה בתפקיד הראשי. עד כה שודרו ארבע עונות, כאשר פרק הפתיחה של העונה הרביעית שודר לראשונה ב-3 באפריל 2014. הסדרה מתמקדת בזוגיות ובידידות, תוך הקצנה קומית של התלאות הכרוכות בכך.

בשנת 2010 זכתה הסדרה ב"פרס האקדמיה לטלוויזיה" בקטגוריית "הסדרה הקומית הטובה ביותר" והיא גם סדרת הטלוויזיה הישראלית הראשונה שזכתה ב"פרס אמי" בקטגוריית "הקומדיה הטובה ביותר". זכויות הסדרה נמכרו לרשת FOX האמריקנית ולערוץ CTC ברוסיה.

מאפייני הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה עוסקת בחייהם של שלושה חברי ילדות טובים המתגוררים בגבעתיים. כל אחד מהחברים הוא גבר אשר נמצא בתחילת שנות השלושים לחייו. כל אחד מהגברים נמצא בשלב שונה של הזוגיות בחייו. הסדרה מתמקדת בקשרי הידידות בין שלושת הגברים, ובעיקר ביחסי הזוגיות של כל אחד מהם, תוך הקצנה קומית של התלאות הכרוכות בידידות ובזוגיות.

שמה של הסדרה נובע מהרמזור שצבעיו מייצגים את מצב הזוגיות של כל אחד מהגברים. איצקו (ליאור כלפון) נחשב לאור האדום, כיוון שהוא מונוגמי; נשוי ללילך (יעל שרוני) ואב לדניאל (יובל וין) (בת ה-7 בתחילת הסדרה). אמיר (אדיר מילר) הוא האור הכתום, כי הוא נמצא בתחילת הסדרה בשלב הביניים; יוצא קבוע עם חברה בשם טלי (ליאת הרלב), דיילת בארקיע. חפר (נירו לוי) הוא האור הירוק; אין לו חברה קבועה, והוא נמצא בשלב ה"סטוצים".

בסוף העונה הראשונה המצב המשפחתי משתנה, חפר חי עם שיר "סרטים" עד תחילת העונה העונה השנייה ולאחר שנפרד ממנה מנסה למצוא קיצורי דרך לחיים הטובים ואז בסוף העונה השנייה עד לאמצע העונה השלישית חי עם מיליונרית. אמיר מתחתן עם טלי בסוף העונה השנייה ובתחילת העונה השלישית היא בהריון ויולדת בסוף העונה. איצקו נפרד זמנית מאשתו לילך וביחד הם עוברים טיפול זוגי, אך בעונה השלישית הם חוזרים להיות יחד.

כל פרק בסדרה הוא פרק עצמאי, עם זיקה קלושה בלבד לאירועי הפרקים הקודמים. בכל פרק מוצג אירוע בחיי כל אחד משלושת הגברים, גיבורי הסדרה, אירוע המגיע אל סופו (המר, בדרך כלל) בסוף הפרק. כל אחד משלושת האירועים מתנהל בנפרד, והקשר ביניהם נוצר בעיקר בשיחות בין הגברים, על בעיותיהם. מקומות המפגש המקובלים של שלושת הגברים הם:

  • חדר כושר (עונה ראשונה), אף שהם לבושים לאימון הם תמיד נצפים מתבטלים ושותים מיץ ולעולם לא מתאמנים.
  • מגרש כדורסל (עונה שנייה), בו הם לכאורה משחקים כדורסל עם חברים אך בפועל מתבטלים על הספסל ודוחים הצעות של חבריהם לעלות לשחק.
  • ספסל מנוחה במסלול לרכיבת אופניים (עונה שלישית), אף שהם לבושים לרכיבה ספורטיבית, הם אינם רוכבים, ודוחים הצעות של רוכבים להצטרף לרכיבה.
  • ספסל במרינה ת"א (עונה רביעית), אף שלבושים בבגדי צלילה, הם אינם צוללים, ודוחים הצעותיהם של חבריהם להצטרף לצלילה.

רבים מפרקי הסדרה כוללים סיוט של אחד מגיבורי הסדרה, בעקבות אירועים שחווה במשך היום.

דוגמה לפרק: בפרק 7 של העונה השלישית, שנקרא "טלי הורמונאלי", נכללו שלושה סיפורים:

  • אמיר סובל מהתפרצויות זעם של טלי, אותן מייחסים חבריו להשפעתו ההורמונלית של ההריון. כדי להרגיע אותה הוא מציע לה שייסע ליהוד די להביא לה את הגלידה האהובה עליה, אך טלי מגלה שהוא אינו יודע מה הטעם החביב עליה, וצעקותיה רודפות אחרי אמיר בחדר המדרגות.
  • לילך חושקת בספה מהודרת, כמו זו שיש לחברתה. איצקו נדהם ממחירה הגבוה של הספה, ושומע לעצת חפר לקנות חיקוי זול, זהה למקור. לילך מתיישבת באושר על הספה, וזו מתפרקת תחתיה, ובעקבות זאת מתברר לה שמדובר בחיקוי. כעונש איצקו עובר לישון במכוניתו. לילך חוזרת לביקור אצל חברתה, וכשהן יושבות על הספה, גם זו מתפרקת - מתברר שגם החברה קנתה חיקוי זול.
  • חפר רואה חירש המתפרנס ממכירת דובונים במסעדות, ומחליט להתחזות לחירש ולהתפרנס באופן דומה. הוא זוכה להכנסה נאה, אף הדברים מסתבכים כאשר עיריית גבעתיים יוצאת במבצע התרמה למען חפר החרש, וקונה לו מכשיר שמיעה המוכנס לאוזניו בטקס חגיגי, וגורם לו לשמוע את התזמורת ברעש מחריש אוזניים לבסוף הפרק מסתיים עם מוסר השכל.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמיר רוזנר (אדיר מילר): גר בגבעתיים עם חברתו, טלי דביר וכלבתה, ירדנה. עובד כבמאי כוריאוגרף בחברה להפקת אירועים. בסוף העונה השנייה השניים מתחתנים ובתחילת העונה השלישית טלי נכנסת להריון. טלי מכנה אותו "מירי". בעונה הרביעית נולדה לו בת ששמה "ירדנה".
  • אייל "איצקו" איצקוביץ' (ליאור כלפון): נשוי ללילך ואב לדניאל בת השבע. איצקו מנהל את חנות הטריקים של אביו. מתבלט בקמצנותו הניכרת.
  • חפר גורי (נירו לוי): רווק הולל. מדבר לרוב בגוף שלישי. תורם משלל עצותיו לשני חבריו, שלעתים קרובות מסבכות אותם. בסוף העונה השנייה נכנס לקשר רציני עם דליה מלקין, לכאורה אלמנה עשירה, ובעונה השלישית חוזר לחיי רווקות.
  • לילך איצקוביץ'-יפה (יעל שרוני): אשתו של איצקו. עיתונאית ממולחת בעיתון "מעריב", העוסקת בנושאים חברתיים. לילך לרוב מתייחסת לאיצקו כסמרטוט, מרבה להסתובב עם אוזניית הבלוטות' על אוזנה. לילך הכירה את איצקו בתיכון במגמה הספרותית. נולדה בדרום גבעתיים. עונה הרביעית התגרשה מאיצקו, ונשאר בדירתה עם דניאל.
  • טלי דביר (ליאת הר לב): חברתו של אמיר (ובהמשך הסדרה אשתו). טלי פגשה את אמיר במהלך עבודתו כבמאי בהופעה שהייתה לטלי במסגרת עבודתה. משמשת כדיילת בארקיע. בעונה השלישית ילדה את בתה ששמה ״ירדנה״.
  • דניאל איצקוביץ' (יובל וין): בתם של איצקו ולילך. בוגרת בנפשה, חוצפנית ושתלטנית, מרבה לראות חדשות בטלוויזיה.

דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילנה רוזנר (תחיה דנון): אמו של אמיר רוזנר. אוהבת לעשן סמים.
  • סנאית (אמה רובין): חברתה של טלי מהעבודה. אוהבת לאכול.
  • שירי "סרטים" (שירה קצנלנבוגן): חברתו של חפר מסוף העונה הראשונה עד תחילת העונה השנייה. נוטה להיעלב הרבה.
  • זיסו (אוהד פרח): חברם של שלושת הגיבורים. נראה בעונה השנייה במגרשי הכדורסל ושואל אם הם רוצים לעלות לשחק ותמיד נענה בסירוב. בעונה השלישית נראה יחד עם קבוצת רוכבי אופניים ושואל האם הם רוצים לרכב וגם פה נענה לסירוב של אמיר בשלל תירוצים. בעונה רביעית נראה במרינה כצוללן המציע לגיבורים לצלול איתו.

שידור הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק הבכורה של הסדרה שודר ב-24 במרץ 2008 והשיג 22.8% אחוזי רייטינג, ממוצע הצפייה של העונה הראשונה הוא 19%.
העונה השנייה החלה ב-4 באוגוסט 2009 ופרק הבכורה של העונה שודר ללא הפסקת פרסומות והשיג בעקבות כך 24.8% אחוזי רייטינג. העונה השנייה השיגה נתוני צפייה מוצלחים מהעונה הראשונה וממוצע הצפייה שלה עומד על 23.6%.
העונה השלישית עלתה ב-26 במאי 2011 והפכה לעונה הנצפית ביותר של הסדרה ולסדרה הישראלית הנצפית ביותר בשנים האחרונות (מאז שודרו "שמש" ו"מרחק נגיעה"). שישה פרקים מתוך העונה השלישית קיבלו מעל 30% אחוזי רייטינג כשהפרק הנצפה ביותר בעונה ובסדרה בכלל היה פרק סיום העונה השלישית ששודר ב-10 בספטמבר 2011 עם 35.1% כאשר בדקת השיא היו 38.7% רייטינג.

עונה מספר פרקים פרק בכורה פרק סיום ממוצע רייטינג
תאריך צופים תאריך צופים
עונה 1 13
24 במרץ 2008
22.8%‏[1]
8 ביולי 2008
21.8% 19%
עונה 2 13
4 באוגוסט 2009
24.8%‏[2]
13 באוקטובר 2009
26.3% 23.6%
עונה 3 12
26 במאי 2011
23.6%
10 בספטמבר 2011
35.1% 33.9%
עונה 4
3 באפריל 2014

33.5%[דרוש מקור]

במהלך שידור הסדרה קנסה הרשות השנייה את זכיינית השידור, "קשת" בגריעה של 4 דקות פרסומת (שערכן כ-500,000 ש"ח) ועל שילוב תוכן שיווקי בסדרה לרשת "שילב" ולקפה "ג'ייקובס".‏[3]

בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות הסדרה נמכרו לרשת FOX האמריקאית, בה שודרה הסדרה מפברואר 2011 בשם Traffic Light, ופותחה על ידי התסריטאי בוב פישר. כעבור שלושה חודשים החליטה FOX לבטל את הסדרה לאחר עונה אחת בת 13 פרקים בשל רייטינג נמוך.

הגרסה הרוסית של הסדרה שודרה בערוץ הבידור המוביל ברוסיה CTC במשך 6 עונות.‏[4]

הסדרה זכתה בפרס אמי הבינלאומי לסדרה הקומית הטובה ביותר, בטקס שנערך בנובמבר 2010.‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
2009 - "Red Band"
פרס האקדמיה לטלוויזיה - סדרה קומית
2010 - רמזור
הבא:
2011 - עבודה ערבית