רמזור (סדרת טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רמזור
RamzorLogo.png
לוגו התוכנית
סוגה קומדיית מצבים
חברת הפקה קופרמן הפקות
יוצרים אדיר מילר
כותבים אדיר מילר, רן שריג
בימוי רני סער (עונה 1)
אוהד פרח (עונה 2-4)
שחקנים אדיר מילר
ליאור כלפון
נירו לוי
יעל שרוני
ליאת הר לב
יובל וין
פרסים "פרס אמי הבינלאומי״ - הסדרה הקומית הטובה ביותר לשנת 2010
"פרס האקדמיה לטלוויזיה"
ארץ מקור ישראל
מספר עונות 4
מספר פרקים 51
הפקה
מפיק אלעד קופרמן, גיא לוי
צלמים בועז יהונתן יעקב, דנור גלזר
אורך פרק 30 דק' בממוצע
שידור
רשת שידור קשת
תקופת שידור
מקורית
24 במרץ 20083 ביולי 2014

רמזור היא קומדיית מצבים ישראלית אשר שודרה במקור החל משנת 2008 בערוץ 2 במסגרת "שידורי קשת" ועד 2014. התוכנית נוצרה על ידי אדיר מילר, שגם היה שותף בכתיבת התסריט (יחד עם רן שריג) והופיע בה בתפקיד הראשי. שודרו ארבע עונות, בשנים 2014-2008. הסדרה מתמקדת בזוגיות ובידידות, תוך הקצנה קומית של התלאות הכרוכות בכך.

בשנת 2010 זכתה הסדרה ב"פרס האקדמיה לטלוויזיה" בקטגוריית "הסדרה הקומית הטובה ביותר" והיא גם סדרת הטלוויזיה הישראלית הראשונה שזכתה ב"פרס אמי" בקטגוריית "הקומדיה הטובה ביותר". זכויות הסדרה נמכרו לרשת FOX האמריקנית ולערוץ CTC ברוסיה.

ב-25 ביוני 2014 הודיע יוצר הסדרה אדיר מילר, כי העונה הרביעית היא העונה האחרונה של הסדרה.‏[1] ב-3 ביולי 2014 שודר הפרק האחרון של הסדרה.

מאפייני הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה עוסקת בחייהם של שלושה חברי ילדות טובים המתגוררים בגבעתיים. כל אחד מהחברים הוא גבר אשר נמצא בתחילת שנות השלושים לחייו. כל אחד מהגברים נמצא בשלב שונה של הזוגיות בחייו. הסדרה מתמקדת בקשרי הידידות בין שלושת הגברים, ובעיקר ביחסי הזוגיות של כל אחד מהם, תוך הקצנה קומית של התלאות הכרוכות בידידות ובזוגיות.

שמה של הסדרה נובע מהרמזור שצבעיו מייצגים את מצב הזוגיות של כל אחד מהגברים. איצקו (ליאור כלפון) נחשב לאור האדום, כיוון שהוא מונוגמי; נשוי ללילך (יעל שרוני) ואב לדניאל (יובל וין) (בת ה-7 בתחילת הסדרה). אמיר (אדיר מילר) הוא האור הצהוב, כי הוא נמצא בתחילת הסדרה בשלב הביניים; יוצא קבוע עם חברה בשם טלי (ליאת הרלב), דיילת בארקיע. חפר (נירו לוי) הוא האור הירוק; אין לו חברה קבועה, והוא נמצא בשלב ה"סטוצים".

בסוף העונה הראשונה המצב המשפחתי משתנה, חפר חי עם שיר "סרטים" עד תחילת העונה השנייה, ולאחר שנפרד ממנה מנסה למצוא קיצורי דרך לחיים הטובים ואז בסוף העונה השנייה עד לאמצע העונה השלישית חי עם מיליונרית. אמיר מתחתן עם טלי בסוף העונה השנייה ובתחילת העונה השלישית היא בהריון ויולדת בסוף העונה. איצקו נפרד זמנית מאשתו לילך וביחד הם עוברים טיפול זוגי, בעונה השלישית הם חוזרים להיות יחד ובתחילת העונה הרביעית מתגרשים.

כל פרק בסדרה הוא פרק עצמאי, עם זיקה קלושה בלבד לאירועי הפרקים הקודמים. בכל פרק מוצג אירוע בחיי כל אחד משלושת הגברים, גיבורי הסדרה, אירוע המגיע אל סופו (המר, בדרך כלל) בסוף הפרק. כל אחד משלושת האירועים מתנהל בנפרד, והקשר ביניהם נוצר בעיקר בשיחות בין הגברים, על בעיותיהם.

לשלושת הגברים מקום מפגש קבוע בכל עונה של הסדרה. אף שהמקום משתנה מעונה לעונה, מאפייניו אינם משתנים. מקומות אלה הם:

  • עונה ראשונה: חדר כושר - אף שהם לבושים לאימון הם תמיד נצפים מתבטלים ושותים מיץ ולעולם לא מתאמנים.
  • עונה שנייה: מגרש כדורסל, בו הם לכאורה משחקים כדורסל עם חברים אך בפועל מתבטלים על הספסל ודוחים הצעות של חבריהם לעלות לשחק.
  • עונה שלישית: ספסל מנוחה במסלול לרכיבת אופניים - אף שהם לבושים לרכיבה ספורטיבית, הם אינם רוכבים, ודוחים הצעות של רוכבים להצטרף לרכיבה.
  • עונה רביעית: ספסל במרינה ת"א - אף שהם לבושים בבגדי צלילה, הם אינם צוללים, ודוחים הצעותיהם של חבריהם (זיסו, בז'ה ושאר חבריהם) להצטרף לצלילה.

רבים מפרקי הסדרה כוללים סיוט של אחד מגיבורי הסדרה, בעקבות אירועים שחווה במשך היום. מוטיב נוסף החוזר בפרקי הסדרה הוא הספרים הבדיוניים שאמיר וטלי קוראים המהווים סאטירה הומוריסטית על אירועים אקטואליים, כגון "ערה?" מאת עמנואל רוזן ו"געגועי לאתגר קרת" מאת הנרי קיסינג'ר.

הסדרה עוקבת אחר אירועים בחייהם של שלושת הגברים ונשיהם אשר מתקשרים בדרך כלל לסיפור אחד. הפרק השביעי בעונה השלישית, "טלי הורמונאלי", כלל לדוגמה שלושה סיפורים:

  • אמיר סובל מהתפרצויות זעם של טלי, אותן מייחסים חבריו להשפעתו ההורמונלית של ההריון. כדי להרגיע אותה הוא מציע לה שייסע ליהוד כדי להביא לה את הגלידה האהובה עליה, אך טלי מגלה שהוא אינו יודע מה הטעם החביב עליה, וצעקותיה רודפות אחרי אמיר בחדר המדרגות.
  • לילך חושקת בספה מהודרת, כמו זו שיש לחברתה. איצקו נדהם ממחירה הגבוה של הספה, ושומע לעצת חפר לקנות חיקוי זול, זהה למקור. לילך מתיישבת באושר על הספה, וזו מתפרקת תחתיה, ובעקבות זאת מתברר לה שמדובר בחיקוי. כעונש איצקו עובר לישון במכוניתו. לילך חוזרת לביקור אצל חברתה, וכשהן יושבות על הספה, גם זו מתפרקת - מתברר שגם החברה קנתה חיקוי זול.
  • חפר רואה חירש המתפרנס ממכירת דובונים במסעדות, ומחליט להתחזות לחירש ולהתפרנס באופן דומה. הוא זוכה להכנסה נאה, אף הדברים מסתבכים כאשר עיריית גבעתיים יוצאת במבצע התרמה למען חפר החירש, וקונה לו מכשיר שמיעה המוכנס לאוזניו בטקס חגיגי, וגורם לו לשמוע את התזמורת ברעש מחריש אוזניים.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמיר רוזנר (אדיר מילר): גר בגבעתיים עם בת זוגו, טלי דביר וכלבתה, ירדנה. עובד כבמאי כוריאוגרף בחברה להפקת אירועים. בסוף העונה השנייה השניים נישאים ובתחילת העונה השלישית טלי נכנסת להריון, וההריון מלווה אותה באותה עונה. בעונה השלישית נולדה בתו הבכורה, ירדנה. טלי מכנה את אמיר בכינוי "מירי".
  • אייל "איצקו" איצקוביץ' (ליאור כלפון): בתחילת הסדרה נשוי ללילך ואב לדניאל בת השבע. איצקו מנהל את חנות הטריקים של אביו ומתבלט בקמצנותו. בעונה הרביעית לילך מתגרשת ממנו.
  • חפר גורי (נירו לוי): רווק הולל. מדבר לרוב בגוף שלישי. תורם משלל עצותיו לשני חבריו, שלעתים קרובות מסבכות אותם. בסוף העונה השנייה נכנס לקשר רציני עם דליה מלקין, לכאורה אלמנה עשירה, ובעונה השלישית חוזר לחיי רווקות.
  • לילך איצקוביץ'-יפה (יעל שרוני): אשתו של איצקו, שהכירה אותו בתיכון במגמה הספרותית. לילך נולדה בדרום גבעתיים והיא עיתונאית ממולחת בעיתון "מעריב", העוסקת בנושאים חברתיים. לרוב מתייחסת לאיצקו כסמרטוט, מרבה להסתובב עם אוזניית הבלוטות' על אוזנה. בעונה הרביעית התגרשה מאיצקו, ונשארה בדירתה עם בתה דניאל.
  • טלי רוזנר (לשעבר דביר) (ליאת הר לב): רעייתו של אמיר. טלי פגשה את אמיר במהלך עבודתו כבמאי של הופעה שהייתה לטלי במסגרת עבודתה. משמשת כדיילת אוויר בארקיע. בעונה השלישית נולדה בתה הבכורה, ירדנה.
  • דניאל איצקוביץ' (יובל וין): בתם של איצקו ולילך. בוגרת בנפשה, חוצפנית ושתלטנית, מרבה לראות חדשות בטלוויזיה.

דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילנה רוזנר (תחיה דנון): אמו של אמיר רוזנר. אוהבת לעשן סמים.
  • סנאית (אמה רובין): חברתה של טלי מהעבודה. אוהבת לאכול.
  • שירי "סרטים" (שירה קצנלנבוגן): חברתו של חפר מסוף העונה הראשונה עד תחילת העונה השנייה. נוטה להיעלב.
  • זיסו (אוהד פרח): חברם של אמיר, אייל וחפר. נראה בעונה השנייה במגרשי הכדורסל ושואל אם הם רוצים לעלות לשחק ותמיד נענה בסירוב, בעונה השלישית נראה יחד עם קבוצת רוכבי אופניים ושואל האם הם רוצים לרכב וגם פה נענה בסירוב של אמיר בשלל תירוצים, בעונה הרביעית נראה במרינה כצוללן המציע לשלושה לצלול איתו.
  • ירדנה: התינוקת של אמיר וטלי, שנולדה בסוף העונה השלישית. רוב המקרים של אמיר בעונה הרביעית והאחרונה קשורים אליה. פרק הסיום של הסדרה היה על מסיבת יום הולדת שנה לירדנה.
  • שפרה (שפרה ציפרין): סבתו של אמיר רוזנר. בעלת זיכרון גרוע. שוכחת את שמותיהם של האנשים הקרובים לה. קוראת תמיד לירדנה "חנהל'ה" כי כך רצתה לקרוא לה על שם אחותה שנפטרה.
  • עו"ד בני שטיין (אלון גל, עונה רביעית): עורך דין שלילך שוכרת בעקבות גירושיה מאיצקו. עורך דין שמייצג אך ורק נשים גרושות, מרצה אותן ומביס את הגברים שלהן. לוקח לאיצקו את הבית ואת העסק ובפרק האחרון איצקו נעזר במשה דץ על מנת לנקום בו. באותו פרק יצא שטיין עם לילך, אך לאחר שהתברר שהוא ניצל אותה בשביל כתבה בעיתון היא נפרדת ממנו.
  • נפתלי דביר (שלום כורם): אביה של טלי.
  • שושי "שושקה" דביר (אסתי קוסוביצקי): אמה של טלי.

שידור הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה שודרה בערוץ 2 במסגרת "שידורי קשת". פרק הבכורה של הסדרה שודר ב-24 במרץ 2008 והשיג 22.8% אחוזי רייטינג, ממוצע הצפייה של העונה הראשונה הוא 19%.
העונה השנייה החלה ב-4 באוגוסט 2009 ופרק הבכורה של העונה שודר ללא הפסקת פרסומות והשיג בעקבות כך 24.8% אחוזי רייטינג. העונה השנייה השיגה נתוני צפייה מוצלחים מהעונה הראשונה וממוצע הצפייה שלה עומד על 23.6%.
העונה השלישית עלתה ב-26 במאי 2011 והפכה לעונה הנצפית ביותר של הסדרה ולסדרה הישראלית הנצפית ביותר בשנים האחרונות (מאז שודרו "שמש" ו"מרחק נגיעה"). שישה פרקים מתוך העונה השלישית קיבלו מעל 30% אחוזי רייטינג כשהפרק הנצפה ביותר בעונה ובסדרה בכלל היה פרק סיום העונה השלישית ששודר ב-10 בספטמבר 2011 עם 35.1% כאשר בדקת השיא היו 38.7% רייטינג.
העונה הרביעית החלה ב-3 באפריל 2014 ופרק הבכורה זכה לרייטינג של 33.5%‏[2].

עונה מספר פרקים פרק בכורה פרק סיום ממוצע רייטינג
תאריך צופים תאריך צופים
עונה 1 13
24 במרץ 2008
22.8%‏[3]
8 ביולי 2008
21.8%‏[4] 19%
עונה 2 13
4 באוגוסט 2009
24.8%‏[5]
13 באוקטובר 2009
26.3%‏[6] 23.6%
עונה 3 12
26 במאי 2011
23.6%‏[7]
10 בספטמבר 2011
35.1%‏[8] 33.9%
עונה 4 13
3 באפריל 2014

33.5%‏[2]

3 ביולי 2014
30.5%‏[9] 28%

במהלך שידור הסדרה קנסה הרשות השנייה את זכיינית השידור, "קשת", בגריעה של 4 דקות פרסומת (שערכן כ-500,000 ש"ח) בגין שילוב תוכן שיווקי בסדרה לרשת "שילב" ולקפה "ג'ייקובס".‏[10]

במאי 2014 התלוננו "קבוצת הקול הנשי" ו"ידיד" בפני הרשות השנייה על שאמהות חד-הוריות כונו באחד מפרקי הסדרה "שרמוטות".‏[11]

בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות הסדרה נמכרו לרשת FOX האמריקאית,‏[12] בה שודרה הסדרה מפברואר 2011 בשם Traffic Light, ופותחה על ידי התסריטאי בוב פישר. כעבור שלושה חודשים החליטה FOX לבטל את הסדרה לאחר עונה אחת בת 13 פרקים, עקב רייטינג נמוך.

הגרסה הרוסית של הסדרה שודרה בערוץ הבידור המוביל ברוסיה CTC במשך 6 עונות.‏[13]

הסדרה זכתה בפרס אמי הבינלאומי לסדרה הקומית הטובה ביותר, בטקס שנערך בנובמבר 2010.‏[14][15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסוף של "רמזור": לא תהיה עונה נוספת, אתר וואלה!, ה-25 ביוני 2014.
  2. ^ 2.0 2.1 דוד ורטהיים, רייטינג יומי: בייבי בום, באתר וואלה!, 4 באפריל 2014
  3. ^ הדס ריבק, רייטינג יומי: ערב אדיר, באתר וואלה!, 25 במרץ 2008
  4. ^ הדס ריבק, רייטינג יומי: לאהוב את מי?, באתר וואלה!, 9 ביולי 2008
  5. ^ הדס ריבק, רייטינג יומי: אור ירוק, באתר וואלה!, 5 באוגוסט 2009
  6. ^ הדס ריבק, רייטינג יומי: מסיבת סיום, באתר וואלה!, 14 באוקטובר 2009
  7. ^ פז חסדאי, העונה השלישית של "רמזור" מוכיחה: אפשר לעשות סיטקום ישראלי מצליח, באתר וואלה!, 27 במאי 2011
  8. ^ הדס ריבק, רייטינג שבועי: "רמזור" נפרדה עם 35.1%, באתר וואלה!, 11 בספטמבר 2011
  9. ^ דוד אברהם, רייטינג יומי: אורות מהבהבים, באתר וואלה!, 4 ביולי 2014
  10. ^ רועי ברק, ‏קשת נקנסה ב-4 דקות פרסום בגין תוכן שיווקי ב"רמזור", באתר גלובס, 7 בספטמבר 2011
  11. ^ ערן סויסה, ‏האמהות החד-הוריות נגד "רמזור", באתר ישראל היום, 19 במאי 2014
  12. ^ עמית קוטלר, פיילוט ל"רמזור" יצולם עבור רשת FOX בארצות הברית, באתר ynet‏, 23 בינואר 2010
  13. ^ אופיר בר זהר, הזכויות להפקת רמזור נמכרו לרוסיה; שווי העסקה - 50 אלף יורו לעונה הראשונה, באתר TheMarker‏, 17 בנובמבר 2010
  14. ^ אכן, גאווה ישראלית: "רמזור" זכתה בפרס האמי הבינלאומי, באתר כלכליסט, 23 בנובמבר 2010
  15. ^ "רמזור" של אדיר מילר זכתה באמי הבינלאומי, באתר nrg‏, 23 בנובמבר 2010
הקודם:
2009 - "Red Band"
פרס האקדמיה לטלוויזיה - סדרה קומית
2010 - רמזור
הבא:
2011 - עבודה ערבית