רמזן קדירוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רמזן קדירוב
נשיא צ'צ'ניה ה-שלישי
Ramzan Kadyrov December 2011-1.jpeg
רמזן קדירוב
קודם אלו אלחנוב
יורש מכהן
תחילת כהונה 15 בפברואר 2007
סוף כהונה מכהן
תאריך לידה 5 באוקטובר 1976
מקום לידה הכפר צנטורוי, צ'צ'ניה
שם בשפת אם Рамзан Ахмадович Кадыров

רמזן אחמדוביץ' קדירוברוסית - Рамзан Ахмадович Кадыров; נולד ב-5 באוקטובר 1976, בכפר צנטורוי, בצ'צ'ניה) הוא נשיא הממשלה הפדרלית בצ'צ'ניה, ובעברו מורד כנגד השלטון הרוסי בצ'צ'ניה.

רמזן הוא בנו של נשיא צ'צ'ניה לשעבר, אחמד קדירוב, שנרצח במאי 2004. על אף שבמהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה ובתקופת העצמאות הצ'צ'נית שלאחריה, תמכו קדירוב ואביו בבדלנים הצ'צ'נים, ובעצמאותה של צ'צ'ניה, הם שינו את טעמם בתחילת מלחמת צ'צ'ניה השנייה, וחברו אל כוחות הפדרציה הרוסית.

בפברואר 2007 החליף קדירוב את אלו אלחנוב כנשיא צ'צ'ניה, בצו של נשיא הפדרציה הרוסית ולדימיר פוטין.

רמזן קדירוב נשוי, ואב לחמישה ילדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדירוב נולד בכפר צנטורוי בצ'צ'ניה, לאביו אחמד קדירוב, ששימש כאימאם. בתחילת שנות ה-90, עת נאבקה צ'צ'ניה על עצמאותה, תמכה משפחת קדירוב בבדלנים, ורמזן נלחם, בעודו בן 16, כנגד כוחות הפדרציה הרוסית במלחמת צ'צ'ניה הראשונה.

עם תחילת מלחמת צ'צ'ניה השנייה בשנת 1999 עברה משפחת קדירוב לתמיכה בכוחות הפדרציה הרוסית. רמזן הוביל את אנשי המיליציה שלו בקרבות כנגד הבדלנים, לצד הכוחות הרוסים.

עם חידוש השליטה הרוסית הישירה בצ'צ'ניה, מונה אחמד קדירוב לנשיא צ'צ'ניה. לאחר שאביו נרצח, ב-9 במאי 2004 מונה רמזן לסגן ראש ממשלת צ'צ'ניה. בתפקידו זה המשיך במאבקי כוח לשליטה בצ'צ'ניה כנגד ראשי מיליציות יריבות וכנגד הנשיא המכהן אלו אלחנוב. כן הכריז באוגוסט 2005 כי בגרוזני החרבה ייבנה מסגד שיהיה הגדול ביותר באירופה. המסגד, על שם אחמד קדירוב, נבנה מזה מספר שנים, ובשנת 2007 טרם הושלמה בנייתו. הוא הכריז כי צ'צ'ניה היא המקום השלו ביותר ברוסיה, ובתוך כמה שנים יהיה גם המקום השלו והעשיר בעולם, וכי מלחמת צ'צ'ניה השנייה תמה למעשה, ורק 150 מורדים עדיין פעילים, הודות לפעילותו של אביו. יש לציין כי הכרזות אלו מנוגדות להערכות רשמיות לפיהן בין 700 ל-2000 מורדים עדיין פעילים.

בדצמבר 2005 נפצע ראש ממשלת צ'צ'ניה סרגיי אברמוב בתאונת דרכים, וקדירוב מונה לראש הממשלה בפועל. בתפקידו זה החל ליישם אלמנטים מן החוק האיסלמי, השריעה, כאיסור על הימורים וייצור אלכוהול, וכן דיבר בשבחה של הפוליגמיה. בפברואר 2006 התייחס לפרשת קריקטורות מוחמד והאשים את הדנים כי הם מרגלים ופרו טרוריסטים. הוא אסר על אזרחי דנמרק להיכנס לצ'צ'ניה, על אף שצ'צ'ניה נעזרה מאוד בשירותי "מועצת הפליטים הדנית" שהיה ארגון הסיוע הגדול ביותר שפעל בשטח. בהתערבותה של מוסקבה בוטל האיסור. מאמציו ליצור תדמית של מוסלמי אדוק סוכלו ב-12 במרץ 2006 עת פרסם אתר אינטרנט בדלני צ'צ'ני סרט וידאו המראה אדם הדומה לקדירוב רוקד עם אישה ערומה למחצה ומנסה להוריד את חזייתה, בעוד אדם אחר מאונן למולם. עם זאת, קדירוב ממשיך להוביל את התהליך בו עובר האסלאם הסופי, הנחשב למתון, תחייה בצ'צ'ניה לאחר שנאסר בתקופת ברית המועצות, וזאת כתגובת נגד לוהאביה, הזרם המוביל בקרב המורדים האיסלמים בקווקז ‏‏‏[1].

ב-1 במרץ 2006 התפטר אברמוב מתפקיד ראש הממשלה, וקדירוב תפס את מקומו באופן רשמי. הוא ציווה על נשים ללבוש את החיג'אב, כיסוי הראש האיסלמי, התנגד להתערבות הפדרלית בתקציב הרפובליקה, וקרא לנסיגת כל כוחות הצבא הרוסים מצ'צ'ניה, פרט למשמר הגבול. מאמציו לשקם את גרוזני החרבה נמשכו, לרבות בניית ארמון נשיאותי, שיכלול גם מלון 5 כוכבים ומתקני נופש, בשווי של 1.5 מיליארד דולר. קדירוב קרא לסגירת מחנות הפליטים הפזורים ברחבי צ'צ'ניה, וקרא לפליטים "מרגלים בינלאומיים החפצים ביצירת עימות בין צ'צ'ניה לרוסיה".

ב-6 בדצמבר 2006 הודיע קדירוב כי יעמיד לדין את מפקדי יחידות הצבא הפדרלי האחראים למותם והעלמותם של אזרחים צ'צ'נים, ובמיוחד מיור גנרל אלכסנדר סטודניקין, והאשים את ממשלת הפדרציה הרוסית בייזום המלחמות בצ'צ'ניה. יש שייחסו אמירות אלו למאבקי כוח בינו ובין אלחנוב, שכל אחד מהם ביקש סיוע מגורמים בממשלת הפדרציה הרוסית.

ב-15 בפברואר 2007 חתם ולדימיר פוטין על צו המורה על סיום כהונת אלחנוב, ומינויו של קדירוב כנשיא צ'צ'ניה. ב-2 במרץ 2007 אישר הפרלמנט הצ'צ'ני את המינוי. קדירוב מינה את בן דודו אודס באיסולטאנוב לכהונת ראש הממשלה‏‏‏[2].

ב-14 במרץ 2007 הודיע קדירוב כי הפרת זכויות האדם בצ'צ'ניה היא נחלת העבר, ודחה האשמות של מועצת אירופה על הפרת זכויות האדם. יומיים לאחר מכן האשים את הממשל הפדרלי הרוסי בעינוי עצירים. ב-5 באפריל 2007 הושבע רשמית לכהונת הנשיא.

במהלך השנים הועלו כלפי קדירוב וכלפי המיליציה אותה הנהיג טענות רבות בדבר הפרת זכויות האדם. על פי חלק מהטענות היה קדירוב מעורב אישית במספר מקרים של רצח ועינויים. כן נטען כי צבר הון אישי עצום, כתוצאה משליטתו במסחר בלתי חוקי בנפט צ'צ'ני, וכי הוא מקדם את פולחן האישיות שלו ושל אביו ‏‏‏[3]. העיתונאית אנה פוליטקובסקיה, שחקרה את מעשי המשטר בצ'צ'ניה, והייתה אחת ממבקריו החריפים של קדירוב, נרצחה ביריות בביתה בשנת 2006. קדירוב הכחיש כל קשר למעשה ‏‏‏[4]. שמם של גורמים רבים ושונים נקשר ברצח, ואין כל הוכחה כי קדירוב קשור אליו בכל צורה שהיא. קדירוב עוטר על ידי פוטין באות "גיבור רוסיה", העיטור הגבוה ביותר הנהוג בפדרציה הרוסית, וכן הינו חבר כבוד של האקדמיה הרוסית למדעי הטבע.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדירוב הוא נשוי, ואב לחמישה ילדים. הוא חובב איגרוף (ואף נפגש עם מייק טייסון) וכדורגל. הוא משמש כיו"ר קבוצת הכדורגל טרק גרוזני שזכתה בהנהגתו בגביע הרוסי בשנת 2004 ‏‏‏[5], על אף ששיחקה בליגת המשנה. בשנת 2008 הקבוצה עלתה לליגה הבכירה.

בשנת 2013 הוזמנה קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים למשחק נגד טרק גרוזני,קדירוב נכח בקהל ואף התראיין לתקשורת הישראלית‏[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]