רמינגטון M24

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רמינגטון M24
M24 SWS.jpg

רובה צלפים M24

מידע כללי
סוג רובה צלפים
נגזרות M24A2 ,M24A3, M24E1
תכנון נשקי רמינגטון
שנות שירות ייצור: 1988-2010
בצבא ארצות הברית: 1988 עד היום
בצה"ל: 1997 עד היום
מחיר ליחידה $3,685 לרובה בלבד, כ-9,000 דולר כולל ערכה
מידע טכני
קליבר \ 7.62 \times 51 \ \mbox{mm NATO}
פעולה בריחי, רמינגטון 700
חירוק קנה 1:12
הזנה שחלה (מחסנית פנימית) בת 5 כדורים
כוונות כוונת טלסקופית
אורך כולל 1092 מ"מ
אורך קנה 610 מ"מ
משקל ריק 5.49 ק"ג
קצב אש בודדות
טווח אפקטיבי כ-800 מטר
דיוק בממוצע בין 1 ל-0.5 דקת קשת כתלות באיכות התחמושת

רמינגטון M24 הוא רובה צלפים צבאי אמריקאי תוצרת חברת Remington Arms. הרובה מבוסס על דגם קצר יותר של החברה, רמינגטון מודל 700, רובה בריחי פופולרי שנפוץ בקרב אזרחים בארצות הברית, ובקרב כוחות משטרה בארצות הברית ובעולם (הדגם רמינגטון 700P). בעוד שהרמינגטון 700 נחשב לזול (מחירו הוא בין 750-850 דולר לרובה בלבד) ה-M24 יקר יותר (למעלה מ-3,000 דולר לרובה בלבד) וזאת עקב רכיבים חזקים ואמינים יותר המתאימים למפרט הצבאי אך בעיקר עקב קנה ארוך ואיכותי יותר. רובה ה-M24 נחשב לרובה צלפים אמין ומדויק ביותר, המתאים לירי בטווחים ארוכים, עד כ-800 מטר. בעזרת התחמושת המתאימה, צלף מיומן יוכל לקבץ בפיזור של 0.25 דקת קשת (MOA) אם כי הדיוק הנפוץ יותר בירי מבצעי הוא בסביבות 0.5-1 MOA בטווחים של פחות מ-800 מטר. בטווחים של 1000 מטר ומעלה הדיוק יורד לפיזור זוויתי של למעלה מ-1 MOA.

רובה ה-M24 הוא נשק הצלפים הסטנדרטי של צבא ארצות הברית, תחת השם SWS) M24 SWS משמעותו Sniper Weapon System), ושל צבא ההגנה לישראל (תחת השם רוב"צ M24).

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובה M24 עם כוונת ליאופולד בשימוש צה"ל
  • נתוני הכלי:
    • קליבר: 7.62 \times 51 \mbox{ mm NATO} או 308. Winchester
    • מנגנון פעולה: רובה בריחי, רמינגטון מודל 700 פעולה ארוכה.
    • הזנה: 5 כדורים במחסנית פנימית ("שחלה").
    • כוונות: Mil-Dots 10 x 42 Leupold Ultra M3A telescopic sight וכן כוונות ברזל נתיקות לגיבוי.
    • קנה: באורך 610 מ"מ (24 אינץ') עם מעלה סלילים של סיבוב אחד כל 284 מ"מ, 5 חריקות מסילות.
    • קת: HS Precision הניתנת להתאמה באורך.
    • כוונת טלסקופית: ניתנת להחלפה, בישראל השימוש הוא בדרך כלל בטלסקופ יום ליאופולד X10, וליטון אקילה X6 ללילה.
  • ביצועים:
    • טווח יעיל מקסימלי: 700-900 מטר.
    • דיוק מצופה:
      • 1 דקת קשת (MOA) עם תחמושת M118
      • 0.5 דקת קשת (MOA) עם תחמושת M118LR
      • 0.5 - 0.25 דקת קשת (MOA) עם תחמושת Match Grade ammunition
    • אמינות קנה: לפי המפרט הקנה אמור לעמוד בירי 5,000 כדורים ללא פגיעה בביצועי הרובה. בפועל, הקנה עומד גם בירי של 10,000 כדורים ללא פגיעה בביצועים, ומספר רובים אף נבדקו בירי 20,000 כדורים ועמדו בכך בהצלחה.

דיוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

M24 של צה"ל

ה-M24 נחשב לרובה מדויק מאוד בטווחים של עד כ-800 מטר, אך יכול לפגוע גם במטרות בטווח של למעלה מ-1000 מטר. עם תחמושת סטנדרטית רגילה הדיוק הוא 1 דקת קשת (MOA) ומטה (כלומר: הפיזור הזוויתי של הכדורים קטן יותר מ-1/60 מעלה), אך עם תחמושת איכותית לצלפים (רמת match grade) וצלף מיומן הדיוק יכול להגיע גם ל-0.25-0.5 דקת קשת. למרות זאת, בפעילות מבצעית הדיוק הממוצע שלו נע בין 1 ל-0.5 דקת קשת, בעיקר עקב מגבלות תחמושת (מחסור בתחמושת צלפים ייעודית).

עם תחמושת M118 Special Ball (שנחשבת לאיכותית יותר מתחמושת 7.62 מ"מ רגילה אך איכותית הרבה פחות מתחמושת צלפים) ומכונת מבחן תקנית של הממשל האמריקאי הושגו התוצאות הבאות:‏[1]

  • פיזור בטווח 200 יארד (182.9 מטר): 1.3 אינץ' - שקול ל-0.621 MOA
  • פיזור בטווח 200 מטר: 1.4 אינץ' - שקול ל-0.611 MOA
  • פיזור בטווח 300 יארד (274.3 מטר): 1.9 אינץ' - שקול ל-0.605 MOA

דגמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

M24A2[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת רמינגטון פיתחה דגם משופר של הרובה בשם M24A2. הדגם כולל מחסנית חיצונית נתיקה של 10 כדורים, מסילות פיקטיני למעלה ובצדדים (נקראת באופן רשמי בשם MARS שהוא ראשי תיבות של Modular Accessory Rail), שינויים בקנה שיאפשרו התקנת משתיק קול, קת משופרת עם כן מתכוונן ללחי ועקב מתכווננת. נשק מומחה יכול לשדרג רובי M24 לדגם M24A2, פעולה שמחייבת את החלפת הקנה.

M24A3[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגם M24A3 הוא רובה M24 שתוכנן לירי לטווחים ארוכים יותר מן הרגיל. דגם זה הוא בקליבר .338 Lapua Magnum והתחמושת בשימוש הינה בקוטר 0.338 אינץ'.

M24E1[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-XM2010/M24E1 עם משתיק קול

רובה M-24 שעובר הסבה לקליבר 0.300 וינצ'סטר היעיל לטווחים ארוכים יותר (עד 1200 מטר) מה-7.62 מ"מ. בנוסף להחלפת הקנה, הרובה כולל גם מתפסים חדשים, מסילות להרכבת אמצעים טקטיים, בלם לוע חדש המאפשר התקנה מהירה של משתיק קול, הסבת מערכת הטעינה למחסנית חיצונית נתיקה בת 5 כדורים והחלפת הקת המסורתית לקת חדשה וידית אחיזה דמוית אקדח.

הרובה נבחן על ידי צבא ארצות הברית תחת השם XM2010 ועתיד להיכנס לשירות בשנים הקרובות. את הסבת הרובה מבצעת חברת הנשק נשקי רמינגטון, היצרנית של ה-M24 המקורי.‏[2]

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלף של צבא יפן יורה ב-M24 במטווח.

שירות בצבא ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 של המאה ה-20 החליט צבא ארצות הברית להקים מחדש את מערך הצליפה ולשם כך היה צריך רובה שיחליף את ה-M21 החצי-אוטומטי שהיה אז בשירות. היה צורך בכ-10,000 רובים ולכן נדרש פיתוח וייצור מהירים של הרובה. חברת נשקי רמינגטון זכתה במכרז והחלה לפתח רובה צלפים בריחי המבוסס על מודל 700 המוצלח של החברה. התכנון המקורי היה לבנות רובה שיתאים לכדורים בקליבר 0.30-06 ספרינגפילד עם יותר אבש"ש, אך עקב מחסור בתחמושת הזאת הוחלט לייצר את הרובה בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו הנפוצה יותר. עם זאת, המתכננים שמרו את האופציה להחלפת קליבר ל-0.30-06 בכך שייצרו אותו עם מנגנון פעולה ארוכה (long action), דבר שאיפשר גם הסבה מהירה ל-0.300 וינצ'סטר למרות שקליבר זה לא היה בתכנון המקורי. הרובה תוכנן במהירות ונכנס תוך זמן קצר לייצור. תוך פרק זמן קצר יחסית הצליחה רמינגטון לצייד את רוב צלפי צבא ארצות הברית ברובה.

ה-M24 נכנס לשירות בצבא ארצות הברית ב-1988 תחת השם SWS) M24 SWS משמעותו Sniper Weapon System). הרובה זכה לביקורות וחוות דעת טובות מאוד מצלפי צבא ארצות הברית במלחמת אפגניסטן (2001) ומלחמת עיראק. למרות שהטווח היעיל הרשמי שלו הוא 800 מטר הרובה רשם פגיעות מדויקות גם בטווחים של 1,100 מטר.

בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 ערך צבא ארצות הברית ריוויזיה בדרישות והמפרט של רובה הצלפים שישמש את חיל, שבו הושם דגש על דיוק לטווחים של עד 1500 מטר. ה-M24, שהיה מדויק רק בטווחים של כ-800 מטר ומטה, לא עמד בדרישות המפרט. בשנת 2009 החליט צבא ארצות הברית על שורה של שיפוצים ושדרוגים לרובי ה-M24 הקיימים במלאי, בחלקם יוחלף הקליבר ל-0.300 וינצ'סטר הנחשב לחזק יותר מה-7.62 מ"מ ויעיל לטווח ארוך יותר. בשנת 2010 החליט צבא ארצות הברית לא לרכוש יותר רובי M24 ובהדרגה להחליף את רובי הצלפים ל-M-110 החצי-אוטומטי. בעקבות החלטה זו הפסיקה רמינגטון לייצר את הרובה.

שירות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובה ה-M24 נכנס לשירות בצה"ל ב-1997 בעקבות תוכנית מקיפה לשיקום ושדרוג מערך הצליפה בצבא, שסבל מהזנחה קודם לכן. ה-M24 נרכש בגלל דיוקו, אמינותו וכן העובדה שאפשר לממנו בכספי סיוע חוץ ביטחוני (FMS). הרובה נחשב להצלחה בצה"ל ונהפך לנשק הצלפים התקני של כוחות היבשה. בתחילת שנות ה-2000 נרכשו רובי SR-25, רובי צלפים חצי-אוטומטיים שביצועיהם דומים ל-M24 אך תחזוקתם קשה בהרבה ואמינותם קטנה יותר. רובים אלה נרכשו עבור היחידות המובחרות. ב-2008 נרכש רובה H-S Precision Pro Series 2000 HTR ("ברק") כרובה צלפים לטווח ארוך. ביצועיו של רובה זה עולים על ה-M24 בטווח ובדיוק, אך הוא משתמש בתחמושת 0.338 לפואה היקרה יותר מתחמושת ה-7.62 מ"מ נאט"ו, ולכן לא החליף את ה-M24 אלא נועד להשלימו. ב-2012 החליט צה"ל לקנות רובי M24 מהדגם המשופר M24A2 הכולל קת משופרת, מתפסים מאלומיניום, עמעם מובנה והזנה ממחסנית חיצונית נתיקה במקום ממחסנית הפנימית בת 5 הכדורים.‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ MIL-R-71126(AR) at everyspec.com.
  2. ^ שדרוג M-24 לקליבר 300 Winchester והחלק הכי חשוב בשורה התחתונה., באתר הפורומים "פרש", 5 באוקטובר 2010
  3. ^ ליאור צרור, "במחנה", ‏הכירו את כלי הנשק החדשים של זרוע היבשה, באתר צה"ל, 26 בינואר 2012.