מועצה אזורית רמת הנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רמת הנגב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מועצה אזורית רמת נגב
Ramat Negev Regional Council New Logo.png
Ramat Han006.jpg
בניין המועצה האזורית
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי מועצה אזורית
ראש המועצה שמואל ריפמן
תאריך ייסוד 1954
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:‏‏[1]
  - אוכלוסייה 5,600 תושבים
דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4150
פרופיל מועצה אזורית רמת נגב נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
rng.org.il
מישורי לס ברמת נגב (בין רתמים לצאלים)
מרכז השיטור הקהילתי ליד בניין המועצה האזורית

מועצה אזורית רמת הנגב היא מועצה אזורית בנגב שבמדינת ישראל.

סמל המועצה הישן (לפני המיתוג)

גבולות המועצה האזורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגב מורכב משישה אזורי משנה. אחד האזורים הוא רמת הנגב. המועצה גובלת במזרח במועצה אזורית הערבה התיכונה, בדרום במועצה אזורית חבל אילות, במערב בגבול ישראל-מצרים ובצפון במועצה אזורית בני שמעון ובמועצה אזורית אשכול. בשטח הנתון מתקיימות שלוש מועצות: מועצה אזורית רמת נגב, מועצה מקומית מצפה רמון ומועצה מקומית ירוחם.

נתוני המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצה אזורית רמת הנגב היא המועצה הגדולה ביותר בארץ, שטחה משתרע על 4.3 מיליון דונם, שהוא למעלה מ- 22% משטח מדינת ישראל. אוכלוסיית המועצה כוללת 5000 תושבים המתגוררים ב-20 יישובים מוכרים, ביניהם קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים, מוסדות לימוד וטיפול, ומחנות צבא. בנוסף נמצאים בשטח המועצה האזורית 23 חוות בודדים. אזור רמת הנגב מצטיין בנקודות משיכה לתיירים: הערים העתיקות עבדת, שבטה, ניצנה וחלוצה, המכתשים, הנוף המדברי וההררי, דרכים ושבילים אשר הוכנו במיוחד למטיילים וכן 23 התיישבויות בודדים אגרו-תיירותיות שקמו בתחומה של המועצה. כל אלה נותנים יתרון גדול לאזור מבחינה תיירותית.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים במועצה אזורית רמת נגב 5,600 תושבים. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה האזורית מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 72.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 7,663 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[2]

ראש המועצה משנת 1991 הוא שמואל ריפמן.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של ההתיישבות היהודית באזור רמת הנגב הייתה בשנת 1943 בהקמת רביבים, אחת משלושת המצפים שהיו תחנות ניסוי חקלאיות בהן נלמדו התנאים האקלימיים והחקלאים של הסביבה כדי ליעל את שיטות עיבוד האדמה ולהגדיל את תוצרתה. בנובמבר 1947 עלתה על הקרקע קיבוץ משאבי שדה שנקרא בתחילה "חלוצה" ושכן עד אחרי מלחמת העצמאות במרחק כ-11 קילומטר מצפון מזרח לרביבים‏[3]. משאבי שדה ורביבים נותרו לבדם באזור בשנות ה-50, ונאבקו יחד להנחת צינור מים שתאפשר את הרחבת ההתיישבות באזור‏[4]. דרומית לשני קיבוצים אלו קמה שדה בוקר בראשית שנות ה-50.

בשנת 1953 הוחל בהקמת היאחזויות נח"ל באזור חולות חלוצה ובדרך אליה. תחילה הוקמה גבעת רחל ובהמשך הוקמו אשלים, בארותיים והיאחזויות נח"ל נוספות. בגלל התנגדות הקרן הקיימת, שלא ראתה סיכוי להתיישבות אזרחית במקום, הם לא אוזרחו ובסופו של דבר ננטשו.

התעוררות מחודשת להתיישבות ברמת הנגב החלה בראשית שנות ה-70‏[5] וקיבלה תאוצה בימי ממשלת הליכוד לאחר הסכמי קמפ דיוויד וההחלטה על מסירת סיני למצרים. באתר קראוונים שהוקם בצומת משאבים עברו בזה אחר זה הגרעינים שהקימו את אשלים (עברו לנקודת הקבע בתחילת 1979), טללים (עברו לנקודת הקבע בתחילת 1980) ורתמים (עברו לנקודת הקבע ב-1983).

בהמשך קמו עזוז (1985), ניצני סיני (1986), באר מילכה (ב-1986) וכמהין (ב-1988).

שלב נוסף בהתיישבות במקום החל בשנות ה-2000, עת החלה תנועת אור לכוון גרעיני התיישבות של חילונים ודתיים לנגב. במסגרת זאת קמו ברמת הנגב מרחב עם ובאר מילכה וחודשה ההתיישבות ברתמים.

תולדות המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה הוקמה ביוני 1954, והיא כללה בראשיתה 4 יישובים: רביבים, משאבי שדה, שדה בוקר וכפר ירוחם[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]