רמת הקוטב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסביבה הנישאה, השטוחה והקרה של רמת הקוטב ב"כיפת C"
פני הרמה ב- 150E, 77S

רמת הקוטב או הרמה האנטארקטית הוא אזור רחב-ידיים במרכז אנטארקטיקה, המכסה שטח בקוטר של מעל 1,000 ק"מ וכולל את מחוז הקוטב הדרומי ואת התחנה האנטארקטית אמונדסן-סקוט. גובה הרמה הזו הוא בממוצע 3,000 מטרים.

צפייה וגילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמה זו נצפתה לראשונה בשנת 1903, במסעה של משלחת דיסקברי לאנטארקטיקה, בהנהגת רוברט פלקון סקוט. ארנסט שקלטון היה הראשון שחצה חלקים מרמה זו בשנת 1909, כחלק ממשלחת נמרוד בפיקודו. המשלחת פנתה אחור עקב תנאי מזג אוויר קשים במרחק 97 מייל ימי מן הקוטב הדרומי. שגקלטון כינה את הרמה הזו "רמת המלך אדוארד השביעי" לכבוד מלכה של הממלכה המאוחדת. שנתיים לאחר מכן, החליט חוקר הארצות הנורבגי רואלד אמונדסן לתת לה את השם "רמת הוקון השביעי", על שמו הוקון השביעי, מלך נורבגיה שעלה לכס המלוכה זמן קצר קודם לכן, כאשר משלחת הקוטב הדרומי של אמונדסן הייתה בדרכה חזרה מן הקוטב הדרומי, הראשונה להגיע אליו, בדצמבר 1911.

התצפית והצילום הראשון מן האוויר של רמת הקוטב נעשו ב-1929 ממטוס פורד טרימוטור, שנשא ארבעה אנשים בטיסה הראשונה אל הקוטב הדרומי וחזרה אל חוף הים. הטייס הראשי בטיסה זו היה ברנט באלכן, יליד נורבגיה, והנווט והמארגן הראשי של משלחת זו היה ריצ'רד בירד מוירג'יניה, קצין בצי ארצות הברית. שני החברים הנוספים בצוות הצטוס היו טייס המשנה והצלם.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבהים הנישאים של רמת הקוטב, בשילוב עם קווי הרוחב הגבוהים שלה ועם אורכם הקיצוני של חורפיה נטולי השמש, מביאים לכך, שהטמפרטורות כאן הן הנמוכות ביותר עלי אדמות רוב השנים (בהשוואה למרכז סיביר בחצי הכדור הצפוני).‏[1]

פאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוחות המקפיאות, הנושבות כמעט ללא הפסקה על פני רמת הקוטב, בעיקר בחורף, גורמות לכך שהתנאים מחוץ למחסה עוינים מאוד לחיים. עקב כך אין למעשה שום חיים בטבע, ולו ברמה המיקרוסקופית.

ברמת הקוטב אין פינגווינים, משום שאין להם מה לאכול שם. מעט מאוד עופות, אם בכלל, מתעופפים מעל רמת הקוטב, ואלה שמגיעים לשם, נסחפו בסערות כבירות ובדרך כלל מוצאים את מותם, בקפיאה או בצמא. אין חיות יבשה ברמה האנטארקטית, מלבד בני אדם וחיות המעבדה שלהם.

כל חיים מיקרוסקופיים שעשויים להימצא ברמת הקוטב יהיו מיקרואורגניזמים מתים או גוועים, שהרוח נשאה לשם, או ש"תפסו טרמפ" על כלי רכב אנושיים או מטוסים, שם הובאו על גבי מצרכי מזון, או מיקרואורגניזמים החיים בדרכי העיכול או במחזור הדם של בני אדם, חיות המעבדה או חיות המחמד שלהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אינטרנשיונל ביזנס טיימס, "המקום הקר ביותר עלי אדמות, רמות מזרח-אנטארקטיקה