רמת עמידר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"בתי תותח" אופייניים עם תוספות מאוחרות ברמת עמידר
ישיבת ההסדר "רמת גן" ברמת עמידר

רמת עמידר היא שכונה במזרח רמת גן.

בית הספר הממלכתי "מכלל" לזכר קדושי לודז' ברמת עמידר

השכונה גובלת במזרח בדרך הנשיא הראשון (כביש 4), בצפון בעיר בני ברק, במערב בשכונת מרום נווה ובדרום בשכונת גן ערמונים. במזרח השכונה זורם נחל כופר. השכונה הוקמה על אדמות שהיו שייכות לכפר אל חירייה, והועברו לרמת גן בשנת 1948.

השכונה נבנתה בשנת 1950 עם בתים דו קומתיים ("בתי תותח" - על שם שיטת היציקה בה נבנו) ואכלסה תושבים עולים ניצולי שואה ממוצא פולני ומזרח אירופאי, אך גם עולים מתימן ומצרים[1]. נשמעו טענות שהשכונה נבנתה במיוחד כ"שכונת יוקרה" לעולים אלה מאחר שלא "ראוי היה" לאכלס קבוצה זו במעברות שהוקמו אותה עת. כמו כן כללה השכונה במזרחה קבוצה של יוצאי בולגריה ששוכנו כולם בצריפי עץ שנקראו צריפים שבדיים שיובאו אז לצורך איכלוס מהיר וקליטת העלייה. אוכלוסייה זו כללה בעלי מקצועות חופשיים, דוקטורים ואוכלוסייה שתפשה מהר מאוד משרות ניהוליות במוסדות ובעיריות. בתחילת שנות החמישים מיד עם קבלת השילומים מגרמניה, רבים מתושבי השכונה שהייתה מרוחקת מאוד ממרכז רמת גן החלו בנהירה אל מחוץ לשכונה. חלקם היגרו לארצות הברית ולקנדה וחלקם לרמת גן ולגבעתיים. במקום המזרח אירופאים שיצאו, החלו רוכשים את הדירות יוצאי המעברות מהסביבה (מעברת מפדה - נוה יהושע, סקיה ועוד)[דרוש מקור].

כבר בשנת 1953 נחשבה רמת עמידר "שכונת פועלים" בתוך רמת גן האזרחית‏[2] וכנגד עיריית רמת גן הועלו טענות על הזנחת השכונה, בכך שאין מספיק פועלי ניקיון בשכונה, התושבים נדרשים לממן תשתיות ביוב בניגוד למצב בשכונות אחרות "לא פועליות" ועל כך שאין מספיק תאורה בלילות‏[3].

לאחר עזיבת האוכלוסייה החזקה, וכניסת מפוני המעברות ליחידות הדיור שהתפנו בשנות השישים השכונה כבר נחשבה לשכונה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה. תקופה מסוימת פעלו בה גורמי פשע שכונו בתקשורת "כנופיית רמת עמידר". החל משנות השבעים של המאה העשרים נבנו בשכונה מספר רחובות עם בתי קומות אליהם נכנסו להתגורר זוגות צעירים ומשפרי דיור מחוץ לשכונה. בסוף שנות השבעים במסגרת פרויקט שיקום השכונות שופצו והורחבו בתים רבים. תחנת כיבוי האש של רמת גן נמצאת בפאתי השכונה. בין תושבי השכונה יוצאי תימן, בתי כנסת רבים של עדה זו נמצאים בשכונה ובעבר התגוררו בשכונה רבנים חשובים מעדה זו, ביניהם הרב יוסף קורח.

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז התרבות ע"ש ראסל ברמת עמידר

בשכונה בית ספר ממלכתי "מכל"ל". ביה"ס הוקם בשנת 1951 מיד עם הקמת השכונה. (מכל"ל = מזכרת כבוד לקדושי לודז') ממלכתי דתי "שלום" ומוסד לחינוך מיוחד. בצמוד לשכונה התקיים עד סוף שנות ה-90 של המאה העשרים בית ספר תיכון אורט שכלל "אורט בנים" למקצועות טכנולוגיים (מכונות, אלקטרוניקה וחשמל), "אורט בנות" (מזכירות, אופנה ואדריכלות), "אורט נגרות" ו"אורט יהלומים". בקמפוס שפונה הוקמו "תיכון מקיף רמת גן" ומכללת רמת גן.

בין בוגרי ביה"ס מכל"ל ברמת עמידר בשנות ה-50 ניתן למצוא את יצחק קאול מנכ"ל "כלל" ויו"ר חבר הנאמנים של המכללה למנהל, מפיק הטלוויזיה אהרון גולדפינגר, הבמאי פנחס גולדנברג, חבר הכנסת ד"ר אבי דואן, ד"ר יצחק ספורטה, הסופר אלכס פז-גולדמן, הסופרת והמשוררת ומנהלת מכללת לוינסקי ד"ר פנינה פרנקל [יבורסקי], שחקן הכדורגל ויקי פרץ. מבית הספר הדתי צמח שופט בית משפט השלום ציון קפאח.

בשכונה נפתחה ישיבת הסדר (ישיבת רמת גן). במרץ 2007 נחנך בניין הישיבה החדש. רבים מתלמידי הישיבה נשואים וגרים עם משפחותיהם בשכונה.

בשכונה ישנו מתנ"ס קהילתי פעיל ושני סניפים של תנועות נוער, אחד של תנועת "בני עקיבא" והשני הוא סניף של תנועת הנוער "המכבי הצעיר". כמו כן נמצא בשכונה אולם תיאטרון ותרבות הנקרא "בית ראסל" ובסמוך אליו מרכז ספורט (קאנטרי רמת גן) הכולל בריכת שחיה, אולם כושר ומגרשי טניס. שנייהם בצמוד לגן "אלי כהן" הגן המרכזי של השכונה.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה מגרש כדורגל וקבוצת כדורגל בשם "מכבי רמת עמידר" אשר בקיץ 2005 התאחדה עם הכח רמת גן תחת השם הכח עמידר רמת גן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]