רנה מעווד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רנה מעווד (ערבית: رينيه معوض‎; תעתיק מדויק: ריניה מעוצ') (17 באפריל 192522 בנובמבר 1989) היה נשיאה המכהן של לבנון למשך 17 ימים, מה-5 בנובמבר 1989 עד לחיסולו ב-22 בנובמבר. למרות החשד למעורבות כוחות פרו-סוריים, רוצחו לא נמצא עד היום.

כנוצרי מארוני הידוע בדעותיו המתונות, מעווד נתן לאזרחים תקווה לסיום מלחמת האזרחים הארוכה במדינה. הוא היווה דוגמה לסובלנות וקבלת האחר בעולם הערבי, הימנעותו מעימות ואמונתו בהידברות נתנו לו את תמיכתם של מפלגות לבנוניות רבות, שראו בו את הנשיא שיסיים את המלחמה. לפני מותו, פנה מעווד אל עמו במילים הבאות: "לא יכולה להיות מדינה או כבוד, ללא אחדות האנשים, ולא יכולה להיות אחדות ללא הסכם, ולא יכול להיות הסכם ללא פיוס בין האנשים, ולא יכול להיות פיוס ללא סליחה ופשרה." מחליפו היה הנשיא אליאס הראווי.

השכלה וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעווד רכש את השכלתו בבית הספר דלה סלה בטריפולי, ולאחר מכן המשיך לתיכון סנט ג'וזף בעינטורה. הוא קיבל תואר במשפטים בשנת 1947 באוניברסיטת סנט ג'וזף בביירות. בהמשך, הצטרף לחברת עורכי הדין עבדאללה אל-יאפי (ראש הממשלה לשעבר), לפני שפתח חברה משלו בטריפולי ב-1951.

קריירה פרלמנטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעווד נכנס לראשונה לפוליטיקה בשנת 1951, כשנכשל בהתמודדות על המושב של זע'רתא באסיפה הלאומית. למרות ההפסד, יצרו הבחירות ברית חזקה בינו לבין משפחת פרנג'יה. ב-1957 הוא נבחר לאסיפה הלאומית וכן בשנים 1960, 1964, 1968 וב-1972, שהיו הבחירות האחרונות לפני היבחרו לנשיאות (לא נערכו בחירות במהלך מלחמת האזרחים 1975-1990).

בשנת 1952, מעווד נעצר ונחקר על מעורבותו במחאה העממית שכפתה את התפטרותו של הנשיא בשארה אל-ח'ורי, נשיאה הראשון של לבנון העצמאית. בנוסף הוא הסתכסך עם מחליפו של ח'ורי, כמיל שמעון, כאשר האחרון הציע שינוי חוקתי על מנת להאריך את כהונתו בת 6 השנים. מעווד יצא לגלות בלטקיה, סוריה. בתקופה זו הוא זכה לראשונה במושב באסיפה הלאומית.

מעווד היה תומך נלהב של ממשיכו של שמעון, פואד שהאב. הוא עמד בראש ועדת החוק הפרלמנטרית וכן בראש ועדת הפיננסים והתקציב. הוא כיהן כשר הנמלים והתקשורת בממשלתו של ראשיד כראמי בין 31 באוקטובר 1961 עד 20 בפברואר 1964.

מאוחר יותר כיהן כשר לעבודות ציבוריות, שוב תחת כראמי, מה-16 בינואר עד ל-24 בנובמבר 1969, תחת ממשלתו של צ'ארלס חלו. בשנת 1970, מעווד הפסיק את תמיכתו ב"שיהאביסטים" ,שגם כראמי נמנה עם תומכיהם, וחזר למחנהו של סולימאן פרנג'יה, שהתמודד מול נציג המחנה השיהאביסטי, אליאס סרכיס. פרנג'יה ניצח בפער של קול אחד בבחירות לנשיאות, שהיו מתוחות במיוחד עד כדי כך שבניין הפרלמנט הוקף בחמושים.

ב-25 באוקטובר 1980, חזר מעווד לכהן כשר החינוך הלאומי והאמנויות בממשלת שאפיק ווזאם תחת הנשיא אליאס סרכיס, שעלה לנשיאות בשנת 1976 (אחרי פרנג'יה). הוא החזיק בתפקיד זה עד סוף כהונת סרכיס בספטמבר 1982. נאמנותו לפרנג'יה נבחנה באותה שנה, כאשר מעווד הצביע לבשיר ג'ומאייל (יריבו של פרנג'יה) לנשיאות. למרות כעסו של פרנג'יה, היחסים ביניהם נותרו קרובים וחזקים.

בחירתו ורציחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הסכם טאיף שסיים את מלחמת האזרחים, האספה הלאומית התאספה ב-5 בנובמבר בבסיס חיל האוויר קולייטאת בצפון לבנון, ובחרה את מעווד לנשיאות לבנון, 409 ימים לאחר שבאשיר ג'ומאייל פינה את התפקיד בסיום כהונתו בשנת 1988. 17 ימים לאחר מכן, בדרכו חזרה מחגיגות יום העצמאות הלבנוני, מעווד חוסל בפיצוץ מכונית תופת בעלת מטען במשקל 250 ק"ג. בפיצוץ זה, שאירע ב-22 בנובמבר 1989 במערב ביירות, נהרגו עוד 23 אזרחים מלבד מעווד. שאוכי שווירי, שגריר לבנון באו"ם, אמר "זוהי טרגדיה גדולה בשנים של טרגדיות גדולות שאנו חווים. ייתכן שאיבדנו את אחת ההזדמנויות האחרונות שלנו לאחד את העם".

לא נעשתה חקירה מקיפה על הרצח מעולם ועד היום וזהותם של האחראים נמצאת בסימן שאלה. בחזרתה מהפגנות מהפכת הארזים ב-14 במרץ 2005, אמרה אלמנתו נאילה מעווד כי עצמאותה של לבנון הושבה ב-14 במרץ, וב-14 במרץ היא הרגישה כי היא נקמה את חיסול בעלה.

חייו האישיים ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעווד הוא בנם של אניס ביי מעווד, שהיה ראש מועצה, ואשתו אוולין סלהוב. הוא נצר לשושלת בולטת בזע'רתא, אך למרות זאת הוא היה הנציג הראשון של המשפחה בפרלמנט.

בשנת 1965, מעווד נשא את נאילה נג'יב עיסא אל-ח'ורי, קרובתו של יריבו הפוליטי לשעבר בשארה אל-ח'ורי. למרות האיבה ההיסטורית של בין המשפחות, והעובדה שהיא הייתה צעירה ממנו ב-15 שנים, הנישואין היו מוצלחים למדי. בתם רימא, שנולדה ב-1966, היא עורכת דין ובוגרת אוניברסיטת הרווארד, ובנם מישל, שנולד ב-1972, הוא עורך דין ואיש עסקים בוגר אוניברסיטת סורבון שבפריז.

אלמנתו של מעווד, נאילה ייסדה לאחר מותו את קרן רנה מעווד, על מנת לקדם את ערכי ההידברות, השלום והצדק החברתי, שלהם הוא הקדיש את חייו. נאילה מעווד נבחרה לאסיפה הלאומית בשנת 1991. היא חברה בארגון האופוזיציה קרנת שהואן, אשר התנגד לנוכחות הצבאית הסורית במדינה. בשנת 2004 היא הצהירה על מועמדותה לנשיאות במקום אמיל לחוד, שתוקף כהונתו הסתיים רשמית כבר בנובמבר אותה שנה.

הקודם:
אמין ג'ומאייל
נשיא לבנון
5 בנובמבר 1989 - 22 בנובמבר 1989
הבא:
אליאס הראווי