רעידת האדמה בצפת (1837)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רעידת האדמה בצפת (1837)
1837 Galilee earthquake epicentre.png
תאריך 1 בינואר 1837
שעה אחרי הצהריים
סוג רעידת אדמה
מגניטודה מוערכת ב-6.75 בסולם מגניטודה לפי מומנט
במדינות או באזורים ישראל
מוקד צפת
הרוגים 2,400 (הערכה)

רעידת האדמה בצפת של שנת 1837 הייתה רעידת אדמה אשר החריבה את העיר צפת וסביבותיה והותירה אלפי הרוגים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרעידה זו קדמו מספר אסונות אשר פגעו ביהודי צפת והגליל.

שתי רעידות אדמה קודמות החרידו את צפת ב-24 במאי 1834 - האחת בשעת הצהריים, והשנייה בערך בשעה תשע בערב. רעידות אלו גרמו לנזק רב לרכוש, אך לנפגעים מועטים.

הימים היו ימי שלטונו של שליט מצרים מוחמד עלי בארץ ישראל. מוחמד עלי היה מצוי בסכסוך מתמשך עם הערבים יושבי הארץ, אשר לא קיבלו ברצון את שלטונו, והיו מתמרדים כנגדו בכל הזדמנות. במלחמה זו אירעו פרעות רבות ביהודים בירושלים ולאחר מכן בצפת. ב־15 ביוני 1834 גירשו יושבי הכפרים הסמוכים את יהודי צפת מן העיר, כחלק מהתמרדותם כנגד שלטונו של מוחמד עלי. לאחר שלושה שבועות של נדודים התיישבו יהודי צפת בכפר עין זיתים. בחודש יולי 1834 כבש צבא דרוזים הנאמנים למוחמד עלי את צפת מידי המתמרדים, ואיפשר ליהודי העיר לחזור למקומם.

רעידת האדמה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום ראשון, כ"ד בטבת, ה-1 בינואר 1837, בזמן תפילת המנחה, זעזעה רעידת אדמה חזקה את העיר צפת וכן את העיר טבריה, והחריבה אותן. בתים רבים קרסו בשעת הרעש ונחרבו על יושביהם. ההרס והחורבן הועצמו על ידי שורה של גלי צונאמי שעלו מתוך ים כנרת. היהודי בן התקופה, ר' מנחם מנדל מקאמיניץ מעריך את מספר היהודים ההרוגים בטבריה ובצפת באלפיים ועל כך יש להוסיף פצועים רבים. על פי דיווחי הפחה הטורקי, מספר הנספים בצפת היה בין 1,700 ל-1,800, ובטבריה כ-600. בין ההרוגים היו ר' אליעזר מסלונים, ר' יוסף מטשורטקוב, ר' דויד מוויסקה דליטא, מחסידי צפת בעת ההיא, וכן מנכבדות הקהילה הגב' שרה בת רבי יהושע ממינסק. השורדים עשו מאמץ גדול להביא את המתים לקבר ישראל.

משה מונטיפיורי בביקורו בשנת 1839 בארץ ישראל פקד לבצע מפקד לאוכלוסייה היהודית, במפקד יהודי צפת נרשמה לחלק מהמשפחות הערה שהיא נפגעת רעש האדמה בנפש וברכוש.

בעקבות האסון עזבו יהודים רבים את צפת, בהאמינם כי היה זה עונש משמיים על כי העזו להתחרות בגדולתה וקדושתה של ירושלים. יהודים אחרים, לעומת זאת, הגיעו לצפת בעקבות רעידת האדמה, בהאמינם כי זהו סימן לחבלי משיח שיגיע בקרוב.

אין לדעת מה הייתה המגניטודה של רעידת האדמה, שכן השימוש בכלים סיסמולוגים מודרניים עוד לא היה קיים, וסולם ריכטר לקביעת גודלן של רעידות האדמה נקבע לשימוש רק כמאה שנה מאוחר יותר, בשנת 1935. ההערכה היא כי מדובר בסביבות מגניטודה 6.75 בסולם מגניטודה לפי מומנט.

מסקנות משיחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיג הציבור הפרושי, צבי הירש לעהרן, כתב ביחס לרעידת האדמה באגרת ששלח לקהל תלמידי הגר"א: "...ועוד כתב [ר' ישראל משקלוב] שמצפה שהיא [רעידת האדמה] אתחלתא דגאולה ונסמך מחז"ל 'והגליל יחרב'"[1]. כלומר, לפי המשנה האחרונה במסכת סוטה: "בעקבות משיחא (כלומר לקראת בוא המשיח) חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר... והגליל יחרב". נרמז שחורבן הגליל הוא סימן מבשר לבוא המשיח, סימן המתאים גם לציפיה המשיחית בקרב קבוצה זו לקראת בוא המשיח בשנת ה'ת"ר (1840). בעקבות הרעש עברו תלמידי הגר"א ששרדו לירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אגרות הפקוא"ם, כרך 8, דף 45 ע"ב