רעיה בלטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

רעיה בּלַטמן (1927 - 2 ביוני 2013) הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלטמן נולדה בשנת 1927 בעיירה סקורני שבבֶסָרָבְּיָה (כיום באוקראינה). עוד בילדותה, בעת ביקור אצל סבה וסבתה בעיירה זגוריצה, התוודעה לתיאטרון היידי של אברהם גולדפדן, ומאז החלה לאהוב את התיאטרון. תקופה זו בחייה מתועדת בספרה "בית על גלגלים" (2004).

בשנת 1934, כשהייתה בת 7, עלתה לארץ ישראל עם הוריה, ומאז גרה בירושלים. על אותם ימים ראשונים בארץ שבהם חשה זרה ובודדה, כתבה הסופרת בשניים מספריה: "הבית עם שעון האותיות" (1988), המתאר את ימיה הראשונים בארץ כעולה חדשה, ו"מוכרחים להתבגר" (1995), המתאר את נעוריה כילדה בודדה בכיתה ח'. כבר בנעוריה הייתה אוספת את ילדי השכנים ועורכת איתם הצגות. ספרה "מוכרחים להתבגר" מסתיים בסצנה המתארת כיצד קיבלה תפקיד בהצגה.

בלטמן סיימה את לימודיה בבית המדרש למורים העברי בירושלים (כיום מכללת דוד ילין) וקיבלה עבודה בפרדס חנה. בסמינר הכירה את דוד רייך (אחיה של חביבה רייך) ולימדה איתו בכרכור. היא עסקה שנים רבות בהוראה. 15[דרושה הבהרה] ספריה על "ניסן ורחמים משיכון ב'" (1974–1988) מבוססים על מקרים אמתיים שקרו לבניה ולתלמידיה בשכונת מוסררה שבירושלים.

בנוסף, סיימה תואר בוגר בחוג לתולדות התיאטרון ותואר מוסמך בספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים, ושימשה מדריכה מחוזית לאמנות הבימה במחוז ירושלים.

היא כתבה תוכניות ילדים רבות לרדיו ולטלוויזיה ופרסמה סיפורים רבים בעיתוני ילדים. שנים רבות הייתה עורכת מפגשים עם תלמידים ביחד עם יעקב בנאי, אשר קרא את סיפוריה על "ניסן ורחמים משיכון ב'" בתסכיתי רדיו בתוכנית "לבת ולבן ולמי שמתעניין". מאז פטירתו של בנאי ועד פטירתה ביוני 2013 המשיכה בלטמן לערוך מפגשים עם תלמידים יחד עם בעלה, דוד.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניסן ורחמים משכון ב; ציירה: תלמה גוטליב, ירושלים: אחיעבר, 1974.
  • עלילות ניסן ורחמים משכון ב: כל דבר בלירה ועוד ספורים; ציורים ועטיפה: שרה ברקאי, תל אביב: צ'ריקובר, תשל"ו.
  • עלילות ניסן ורחמים משכון ב: סלט בלי עגבניות ועוד ספורים; ציורים ועטיפה: שרה ברקאי, תל אביב: צ'ריקובר, תשל"ז 1976. ("שודר ברדיו בשידורי ישראל")
  • במשפחה שלנו; ציורים: אלישבע, ירושלים : אחיעבר, 1976. (סיפורים משעשעים מהווי המשפחה)
  • עלילות ניסן ורחמים משכון ב: מחפשים את המטמון ועוד ספורים; ציורים ועטיפה: שרה ברקאי, תל אביב: צ'ריקובר, תשל"ח.
  • ספורים על דּוּקָה: טרנינג עם פסים; עטיפה ואיורים: איזי כהנא, ירושלים: אחיעבר, 1978.
  • משפחת ירון: קורות משפחה עליזה; ציורים ועטיפה: מישל קישקה, ירושלים: כתר, 1980. ("שודר ברדיו בשידורי ישראל")
  • עוד לא נותקה השלשלת --- : מחזמר לבני הנעורים; מוסיקה: צבי בן פורת, ירושלים: מועצת המורים למען הקרן הקימת לישראל – מערכת החינוך, תשמ"ב 1982.
  • ספורים על דוקה: מי זאת באפי; איורים: נועה חייקין, ירושלים: אחיעבר, 1982.
  • מי מכיר את ניסן ורחמים?: עוד סיפורים על ניסן ורחמים משיכון ב'; ציורים: אבי כץ, ירושלים; תל אביב: דביר, תשמ"ב. ("הסיפורים שודרו ברדיו בשידורי ישראל")
  • חיים משֻגעים, ירושלים: דביר, תשמ"ד 1984. ("משפחת חרמוני, משפחה ישראלית טיפוסית, עושה חיים משוגעים")
  • ז'נגו, ירושלים: כתר ('ראשית קריאה'), 1984.
  • הרפתקאות ניסן ורחמים; עריכה: מיכל כץ; ציירה: תרצה כדן, 7 כרכים, תל אביב: ד. רכגולד, 1986–1988‏. ("שודר ברדיו בשידורי ישראל")
  1. אורחים באים;
  2. מכשפים וקוסמים;
  3. מדוע אבדו המטבעות?;
  4. אל הים הכחּל
  5. מה עושים ביום גשם?;
  6. צפרים בראש, 1988;
  7. אגדות שבלב;
  8. הדבר הטוב ביותר בעולם.
  • בית-הקסמים; איורים ועטיפה: גיל אלקבץ, תל אביב: דביר, תשמ"ז 1987.
  • הבית עם שעון האותיות; ציורים: דורית בן ארי, ירושלים: כתר, 1988.
  • אלישע, ירושלים: כתר ('ראשית קריאה'), 1989. (סיפורו של ילד ירושלמי בתקופת מלחמת העצמאות)
  • הסוד; איורים: אורה איל, תל אביב: ספרית פועלים ('ניצן לקורא הצעיר'), תשנ"א 1990.
  • תפסו את הגנב; איורים: מאיה גורדון, תל אביב: ד. רכגולד, 1993.
  • מוכרחים להתבגר; איורים: טניה רויטמן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('קריאת עשרה'), 1995. (סיפורה של הסופרת כנערה מתבגרת בודדה, בירושלים של טרום קום המדינה)
  • החרב והפרח; אייר: אלכס מן, תל אביב: רכגולד, 1996.
  • מי ראה את אבא של קרולה?; איורים: אילת פדידה, תל אביב: ד. רכגולד, 1999.
  • כמו ענן ביום קיץ; איורים: אילת פדידה, תל אביב: ד. רכגולד, 2001.
  • לא בוכים בעין אחת; איורים: אירנה זינגרמן, קריית גת: דני ספרים, תשס"ד 2004.
  • ילד בכוכב; איורים: פפי מרזל, חולון: ד. רכגולד, תשס"ה 2004.
  • בית על גלגלים; איורים: גיל-לי אלון קוריאל, ירושלים: כתר ('ראשית קריאה'), 2004. (סיפורה של הסופרת על קיץ שבילתה כילדה בבקתת ההרים של סבה וסבתה, שנספו בשואה לאחר מכן)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מירי ברוך, סודות של סופרים. ביוגרפיות של מספר סופרים, בהם בלטמן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]