רעף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גג רעפים
פרט של פינת גג רעפים
גגות רעפים אדומים בירושלים במאה השישית לספירה, מפת מידבא
הגג בעל השטח הגדול ביותר של רעפי עץ באירופה, זאקופנה בפולין

רעף הוא לוח המיוצר מחומרים עמידים כגון קרמיקה, חרס, אבן, צפחה, חרסינה וזכוכית, ומשמש לקירוי גגות.

עקרונות הבנייה ברעפים כיום דומים לגגות הרעפים שבנו היוונים והרומאים במאה השישית לפני הספירה. ברוב מדינות העולם המפותח מקורים מרבית בתי המגורים ברעפי חרס או בטון. הרעף הוא האלמנט החיצוני ביותר במערכת הגג, ועל כן נמצא חשוף לפגעי הטבע: חום וקור, קרינה, קרח, פיח. מידותיו הקטנות ואופן חיבורו לגג מאפשרים לו לספוג הפרשי חום וקור קיצוניים ללא עיוותים ופגעים במבנה הגג. עיצובו של הרעף נשאר כמעט ללא שינוי מאז החל ייצורו המודרני התעשייתי, אשר איפשר נעילה מדויקת בין מרכיביו.

רעפים המונחים על קורות עץ ואגדים מתועדים כבר לפני 4,000 שנה ועדיין משמשים ונחשבים ברחבי העולם כשיטת הקירוי המועדפת בבניית בתי מגורים. השיטה התפתחה בשני מוקדים במקביל: בסין וביוון העתיקה. במזרח הקרוב ובאגן הים התיכון נפוץ הגג הרומי / יווני הבנוי משני חלקים: הטיגולה (התחתון) והאימבריקס (העליון). השיטה נמצאת עד היום בשימוש נרחב ללא כל שינוי בארצות הלטיניות (יוון, צרפת , פורטוגל ואיטליה). גגות רעפים כאלו נבנו בהרחבה בארץ ישראל עד המאה השביעית והכיבוש הערבי. גג הרעפים הלטיני הוא בעל שיפוע מתון בניגוד לגג הצפון אירופאי שהתפתח ממסורת של קירוי בלוחות עץ. רעפי חרס לא עברו צפונה מהאלפים עד למאה ה-8 לספירה . הם נקלטו בצפון אירופה בתחילת המאה ה-11 בצורת לוחות שטוחים בעלי חפיפה כפולה ומשולשת, בשונה מהגג הלטיני עם החפיפה הבודדת. השם לרעף המסורתי בשפות הצפון אירופאיות הוא אריח Tile ,Zigel. גג האריחים הצפון אירופאי המסורתי שונה מהלטיני

  1. מבנה קורות עץ מסיבי הנושא משקל כפול ומשולש.
  2. אריחים שטוחים וצפופים עם חפיפה כפולה אשר אינם דורשים כל שכבת איטום תחתונה.
  3. שיפוע חזק מעל 45% למניעת חדירת מים קפילארית. ללא כל קשר לשלג.

באמצע המאה ה-19 הופיעו רעפי חרס מתועשים מדויקים וננעלים, אשר יוצרו בבלגיה ובצרפת. רעפים אלו אשר הגיעו גם לארץ ישראל וכונו כאן רעפי "מרסיי" החליפו בכל רחבי העולם את שיטות הקירוי המסורתיות. עם הזמן נבנו בארץ ישראל מספר מפעלים לייצור מקומי של רעפי מרסיי, בעיקר על ידי הקהיליה הטמפלרית בירושלים.

ב-1920 הופיעו לראשונה רעפי בטון ננעלים מתועשים באנגליה. רעפי הבטון מיוצרים בתהליך שונה מרעפי החרס ונפוצים מאוד ברחבי העולם.

בשוק העולמי המתועש מקורים מדי שנה כ 1.5 מיליארד מ"ר של גגות רעפים כ-50% רעפי חרס וכ-50% רעפי בטון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]