רעש שביעית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רעש שביעית
Skitop111.jpg
בית שאן, חרבה ב"רעש השביעית"
תאריך 18 בינואר 749‏‏[1][2]
סוג רעידת אדמה
מגניטודה ההערכה היא בסביבות 7 עד 7.5 בסולם ריכטר[1]
במדינות או באזורים בשטחי ח'ליפות בית אומיה דאז (האזור בו נמצאים כיום ישראל, סוריה, לבנון וירדן)
מוקד אזור הלבנט
הרוגים רבבות (הערכה)
פצועים עשרות אלפים (הערכה)
חורבות סוסיתא

רעש שביעית היא רעידת אדמה קשה שפגעה באזור ארץ ישראל וסביבתה באמצע המאה השמינית לספירה. קיימות עדויות בכתב לאסון שפקד את הארץ ממקורות נוצריים, יהודיים ומוסלמיים וכן התגלו עדויות להרס בחפירות ארכאולוגיות בירושלים, בית שאן, טבריה, כפר נחום בח'רבת אל-מפג'ר שליד יריחו ובחפירות באום אל-קנאטר.

לפי כל העדויות ברעש האדמה נהרגו רבבות בני-אדם ונהרסו מבנים רבים, בהם העיר טבריה, העיר בית שאן ומסגד אל-אקצא בירושלים.

שם הרעש נקבע כיוון שהוא נזכר בפיוטים כרעש שקרה בשנת "שביעית", כלומר שנת שמיטה. תיארוך הרעש, שהיה אירוע מזעזע בתולדות הארץ, מעלה בעיות רבות במחקר ומשליך על מדעי היהדות בנושא קביעת שנות השמיטה.

לחורבן טבריה ברעש היו השלכות קשות על היצירה הדתית היהודית בארץ ישראל. הרעש הביא למעשה את הקץ על המפעל הארץ ישראלי המקורי בתחומי המדרש והפיוט.

המקורות היהודיים - צום כ"ג בשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגניזת קהיר נשמרו מספר פיוטים ארצישראליים קדומים‏[3] שנכתבו לצום כ"ג בשבט. צום זה נקבע, כך מתברר, ליהודי ארץ ישראל לזכר החורבן וההרס שנגרמו ברעידת האדמה, בפיוטים אלה נקרא הצום "צום רעש שביעית". מרדכי מרגליות פרסם‏[4] קטע נוסף מהגניזה, המכיל דף מסידור הכולל פיוט בערבית שתרגומו:

"ובכ"ג בשבט צום לארץ ישראל יקראוהו
צום הרעש משום שארץ ישראל רעשה ונפלו ממנה
הרבה ערים ומתו תחת החרבות חכמים
ויש לו במקראות רמז "בזעם תצעד ארץ". מזמן שחרבה
ירושלים עד הזמן שקרה (הרעש) בארץ ישראל מניין בזע"ם"

הפיוט מזכיר את הפסוק בחבקוק ג' י"ב "בזעם תצעד ארץ". "בזע"ם לחורבן", בגימטריה לפיה לאותיות הסופיות יש ערך של מאות (מ"ם סופית=600) הוא 679 שנים לחורבן בית שני. מנייה זו, האופיינית ליהודי ארץ ישראל בתקופה, שמנו שנים הן לבריאת העולם והן לחורבן הבית, מצביעה על שנת 748 לספירה כמועד הרעש.

הדבר עולה בקנה אחד עם הקביעה בפיוטים האחרים שהרעש התרחש בשנת שמיטה ושנת ד'תק"ח (המקבילה ל-748) היא שנת שמיטה, לפי שיטת הרמב"ם[5] שקובע שיש לחלק את השנים שחלפו מאז החורבן בשבע, ואם המספר מתחלק ללא שארית אזי השנה היא שנת שמיטה. הציון של שנת שמיטה אינו נדיר, יהודים בארץ ישראל נהגו לציין את שנות השמיטה בצמוד לתאריכי פטירה, למשל, על מצבות, תעודות ושירי-קינה.

החוקרת פרופ' שולמית אליצור, בספרה "פיוטי ר' פינחס הכהן" (ירושלים תשס"ד), פקפקה בכל הייחוס של הרעש לשנת השמיטה דווקא. אליצור טענה שמרגליות הסתמך על כתב-יד יחידי (כתב יד אדלר 2038 דף 6-4), המכנה את הרעש 'רעש שביעית'. ואילו בשאר הנוסחים: הנוסח הוא 'רעש שביעי'.

בהרצאה בקונגרס השלושה עשר למדעי היהדות, הסב א' ברבריאן את תשומת הלב לרשימה של עשרה רעשים המתפייטת באופַן לפרשת יתרו של ר' שמואל השלישי (האופן טרם נדפס, והוא מועתק בקובץ יוצרותיו שבכ"י אוקספורד [2731/1] 38 Ms. Heb. f. דף 12-11), והציע ש'רעש שביעי' קשור לרעש השביעי הנזכר באותה רשימה.

אם אכן הייתה רשימה אגדית זו ידועה בין בני ארץ ישראל בעת רעידת האדמה הקשה בסוף שנות הארבעים של המאה השמינית, אפשר שהאנשים שראו את האסון הגדול זיהו את הרעש עם הרעש השביעי שברשימה, ואולי אף ציפו לביאת הגאולה בעקבותיו, כמקובל בעת זעזועים קשים או שינויים היסטוריים מופלגים. אפשר שבאותה עת זכה הרעש לכינוי 'רעש שביעי', וייתכן גם שכאשר ראו שלא הייתה ברעש כל בשורה לגאולה הרחיבו את הרשימה המדרשית והעמידו אותה על עשרה רעשים, כדי לכלול בה את הרעש שחוו כ'רעש שביעי'. מובן שאין זו אלא הצעה בעלמא, והעובדה שר' שמואל השלישי שהיה בן ארץ ישראל מביא כ'רעש שביעי' ברשימתו אירוע הכרוך בגאולה העתידה מעידה לפחות על כך שהוא לא זיהה רעש זה עם האסון שגרם להרס היישוב היהודי בגליל כמאתיים וחמישים שנים קודם לימיו. ייתכן אפוא שאכן יש כאן מפתח להבנת הכינוי 'רעש שביעי', אולם הדברים לא יצאו מכלל השערה.

אליצור מעירה גם על כך שרק האותיות זע"ם בטקסט מנוקדות, ואין ניקוד מעל האות ב', כלומר ייתכן שהשנה שבה אירע הרעש אינה אלא 677 לחורבן. שנה זו היא שנת ד'תק"ו לבריאת העולם (746 לספירה).

מקורות נוצריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרוניקן ביזנטי בשם מיכאל הסורי מספר על רעש אדמה גדול שפגע בכל הארץ והחריב את יישוביה ובמיוחד הרס את טבריה ובה שלושים בתי כנסת של היהודים‏[6]. הוא מתארך את הרעש לשנת 1059 למניין הסלאוקי, שהיא שנת 131 להג'רה, כלומר שנת 749 לספירה.

כרוניקן ביזנטי אחר, וחשוב יותר, תיאופנס‏[7] מחבר ה"כרוניקה העולמית" מוסר (הערות הבהרה בסוגריים, על-פי מקור הציטוט):

ביום 18 בינואר, בשנת 6238 לבריאת העולם‏[8] שנת שלטונו השישית של הקיסר קונסטנטינוס החמישי ושנת שלטונו השלישית של הח'ליף מרואן השני, אירעה רעידת אדמה קשה בפלשתינה, באזור הירדן ובסוריה, בשעה הרביעית (כלומר בסביבות עשר) בבוקר. הרבה רבבות של אנשים ללא מספר מתו, כנסיות ומנזרים נפלו ובמיוחד במדברה של עיר הקודש.

בשל הסתירה הפנימית בקטע, בין שיטות המניה השונות, חלוקות הדעות אם השנה היא שנת 746 או שנת 747. אם התאריך הוא 18 בינואר 746, הרי שתאריך זה מתאים לכ"ב בשבט שנת ד'תק"ו.

מקורות מוסלמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי מרגליות‏[9] מביא שני מקורות מוסלמיים:

ג'מאל א-דין אלמקדסי (מת 1364), מחבר הספר "מעורר הרצון לביקור בלקודס וא-שאם"‏[10] כותב :"בזמן רעידת האדמה של שנת 130 (להג'רה) נהרסו הצדדים המזרחי והמערבי של המסגד (אל-אקצא)."

אבו אל-מחסין אבן טערברדי (מת 1469), מוסר כי "בשנת 130 היו הרבה רעידות חזקות בא-שאם... ונחרבה ירושלים... ונהרגו אנשים הרבה... ויש אומרים שזה היה בשנת 131 להג'רה."

130 להג'רה: ספטמבר 747 עד אוגוסט 748, שנת 131 להג'רה: אוגוסט 748 עד אוגוסט 749.

מתי אירע הרעש - דעות במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי מרגליות[11] בדק ומצא ש-18 בינואר אינו קרוב לכ"ג בשבט בשנת 748. לעומת זאת, בשנת 749 חל 18 בינואר בכ"ד בשבט. סטייה של יום אחד אפשרית בהחלט כי סדרי עיבור השנה בתקופה זו לא הושלמו לחלוטין. אבל דבר זה מוביל למסקנה מרעישה מבחינה יהודית, לפיה שנת השמיטה של היום מוקדמת בשנה אחת וחישובו של הרמב"ם לקוי.

מרגליות סומך על הצלבת מקורות כתובים. הוא מניח שלמרות חוסר ההתאמה המקורות מתייחסים לאותו מאורע וכל אחד תורם פיסת מידע. הוא גם סומך על ציון שנת השמיטה לצד אירועים, כפי שנהגו יהודי ארץ ישראל של התקופה.

יורם צפריר וגדעון פרסטר[12] מחזקים את קביעתו של מרגליות לשנת 749 מכיוון אחר. בחפירות שנעשו בבית שאן התגלתה באחת החנויות גווייתו של אדם שנהרג ברעש, ובידו כלי מלא מטבעות, כשעל אחת מהן טבועה "שנת 131 להג'רה" כלומר - 749. הם כותבים:

אין ספק כי המטבע, שניכרים בו סימני הטביעה הטרייה שלא התעמעמה בעקבות שימוש ממושך, הגיע לידי בעל החנות שבועות או אף ימים ספורים לפני 18 בינואר 749, עת נקבר במפולת החנות יחד עם שאר חפצי הערך.

לעניין יישוב שנת השמיטה הם מזכירים את מחקרו של וכהולדר‏[13] שמצא ששנת ד'ר"א (440-441 לספירה) הייתה שנת שמיטה, 749-441=308 ומספר זה מתחלק ב-7 ללא שארית, כלומר יש יישוב גם לכך שד'תק"ט היא שנת שמיטה.

יעקב קרץ' ועמיקם אלעד מציגים תזה שונה. הם הופכים על פיה את אמרתו של מרגליות "מכיוון שאין להניח שהיו שני רעשים שווים לפרטיהם בזה אחר זה בתוך שלוש שנים ... הרי מסתבר שהם מתכוונים לאותו הרעש." וטוענים, אפשר ואפשר. לדבריהם יש פער גדול בדיווחים: בעוד דיווחים מסוימים מדברים על אזור עמק הירדן (בית שאן, טבריה, יריחו), דיווחים אחרים מדברים על ירושלים, ואין דיווח על ירושלים מזכיר את עמק הירדן ולהפך. לכן, הם טוענים, היו לפחות שני רעשי אדמה עזים בין השנים 746-749.

דלדול היצירה הארץ ישראלית בעקבות הרעש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה הראשונה לשלטון המוסלמי, עדיין הורגשה פעילות יצירתית בקרב יהודי הארץ, בעיקר בטבריה. נכתבו חיבורים חשובים בהלכה ובאגדה ופיוטים. מזמן זה ואילך פונים יהודי ארץ ישראל אל יהודי הגלות הן לסעד הלכתי (למשל לרב יהודאי גאון) והן לסיוע חומרי. אין ספק שבעיני יהודי ארץ ישראל של התקופה היה רעש האדמה חורבן שלא היה כדוגמתו מאז חרב בית המקדש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 The big one is coming - Haaretz Daily Newspaper | Israel News
  2. ^ 749 CE Golan... JPost - Health & Sci-Tech - Science & Environment
  3. ^ פורסמו על ידי מנחם זולאי בידיעות המכון לחקר השירה העברית ג' עמ' קנג ואילך ובמאמרו של זולאי "ארץ ישראל ועליות רגלים בפיוטי ר' פנחס", בקובץ "ירושלים" תשי"ג, ע"מ נא
  4. ^ מרדכי מרגליות, "תעודה חדשה על 'צום הרעש'", תרביץ כ"ט, ע"מ 339-344
  5. ^ הלכות שמיטה ויובל, פ"י ה"ו
  6. ^ מרדכי מרגליות, "לקביעת זמנו של רעש שביעית", ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, שנה ח' (תש"א), חוברת ג' ע"מ 117 ויורם צפריר וגדעון פרסטר, "לשאלת התאריך של 'רעש שביעית'", תרביץ נ"ח, עמ' 259
  7. ^ מרדכי מרגליות, "תעודה חדשה על 'צום הרעש'", תרביץ כ"ט, ע"מ 341-2, יורם צפריר וגדעון פרסטר, "לשאלת התאריך של 'רעש שביעית'", תרביץ נ"ח, ע"מ 358
  8. ^ לפי המניין הנוצרי האלכסנדרי שהוא מניין נוצרי לבריאת העולם
  9. ^ מרדכי מרגליות, "לקביעת זמנו של רעש שביעית", ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, שנה ח' (תש"א), חוברת ג' עמ' 101
  10. ^ א-שאם הוא שם הפרובינציה של "סוריה הגדולה", הכוללת את סוריה, עבר-הירדן וארץ-ישראל
  11. ^ מרדכי מרגליות, "תעודה חדשה על 'צום הרעש'", תרביץ כ"ט, ע"מ 343 ואילך
  12. ^ יורם צפריר וגדעון פרסטר, "לשאלת התאריך של 'רעש שביעית'", תרביץ נ"ח, ע"מ 360 ואילך
  13. ^ B.Z.Wacholder, The Calendar of Sabbatical Cycle During the Second Temple and Early Rabbinic Period, HUCA 44 (1973), pp. 153-196