רפאל צמח חודיידטוב

רפאל צמח חודיידטוב

רפאל צמח חודיידטוב בצעירותו
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים

רפאל צמח חודיידטוב (אלנתן; 5 באוקטובר 1899 – 25 באוגוסט 1987) היה ממקימי קולחוז יהודי סמוך לסמרקנד, חסיד חב"ד, שסייע לאלפי פליטי שואה יהודים.

ביוגרפיה

חודיידטוב נולד לצפורה ומנחם בעיירה קוקנד באימפריה הרוסית (כיום במזרח אוזבקיסטן). הוא בן נינו של יוסף מאמאן, שד"ר ארץ ישראלי אשר יצא מצפת לעבר בוכארה בשנת 1793. גודל וחונך על ברכי סבו, רבי ישראל חכם בן החכם אליהו הסופר הבבלי, שהיה רב ותלמיד חכם. סבו מצד אימו, רבי שמעון חכם, התגורר בארץ ישראל והיה ממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים.

בגיל חמש החל ללמוד בחדר בקוקנד. כאשר היה בן עשר נפטר סבו, רבי שמעון חכם, בירושלים ומשפחתו נסעה לארץ ישראל כדי לכבד את זכרו. בירושלים למד בחדר ירושלמי, שם למד עברית. לאחר כמה חודשים חזר עם משפחתו לקוקנד, כדי להתארגן ולשוב לארץ ישראל על מנת להשתקע בה, אולם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מנע את העלייה לארץ.

בשנת 1917 כאשר פרצה ברוסיה המהפכה הקומוניסטית, התנהלה בעיר קוקנד מלחמה בין הרוסים למוסלמים. במלחמה זו מצאו את מותם יותר ממאה תושבים יהודים בני קוקנד, וכמחצית מבתי העיר נשרפו, בהם גם שני הבתים והחנות של משפחתו.

משפחתו של חודיידטוב נמלטה מקוקנד לסמרקנד, שבה התגוררו קרוביו שעזרו להם להתחיל את עסקיהם מחדש. ביולי 1919 נשא חודיידטוב לאשה את רחל, ולאחר חתונתו העניק לו חותנו, רחמים, שטחים לא מעובדים וחודיידטוב החל לעסוק בחקלאות, עיסוק שהפך אותו לאדם אמיד ביותר.

הקמת הקולחוז היהודי

בשנת 1925, כדי לאפשר המשך קיום אורח חיים יהודי תחת השלטון הקומוניסטי שאסר זאת, ארגן חודיידטוב יחד עם קרוב משפחתו, נתן קטנוב, קולחוז של יהודים שומרי שבת במרחק של כעשרים ק"מ מסמרקנד. בשנת 1926 היו בקולחוז זה 13 בתים. תושבי המקום עסקו לפרנסתם במכירת ענבים ויין. במרץ 1930 העלילו השלטונות הרוסים על חודיידטוב שהוא מצוי בקשר לא חוקי עם תושבי חו"ל ובתואנה זו ניסו לסלק אותו ואת תושבי הקולחוז, אולם הם הניחו לו לאחר שהבטיח להגדיל את מספר המשפחות בקולחוז ליותר משישים.

בשנת 1934 מנה הקולחוז כארבע מאות בתים. הקולחוז הצליח כלכלית והכיל מוסדות ציבור כבית כנסת, בית חולים ובית מרחץ וכן בעלי מקצועות דתיים כרבנים ושוחטים.^{[דרוש מקור]}

בשנת 1938 נדרש על ידי השלטונות לעזוב את הקולחוז, בטענה שהוא מארגן בו פעילות דתית. הדבר עורר מהומה ורבים מבני המקום הכריזו שאם יאולץ חודיידטוב לעזוב את המקום יעזבו גם הם. כדי למנוע את עזיבתם ואת פירוק הקולחוז הודיע חודיידטוב לחבריו שהוא לוקח חופשה בת חודשיים מעבודתו, אך בפועל עזב את הקולחוז לצמיתות וחזר לסמרקנד.

לאחר שובו לסמרקנד החל לנהל מפעל גדול לייצור יינות ועשה חיל בעסקיו. הכניס יהודים רבים לעבוד במפעל, על מנת שיהיו זכאים לכרטיסי מזון. גם בתקופה זו האשימו אותו השלטונות שאינו עובד בשבת ושדווקא בעונת הבציר שתאמה את תקופת החגים הוא מחליט לשבות מעבודתו וכך פוגע בייצור. גם בפעמים אלו הצליח לחמוק מההאשמות כלפיו.

פועלו בתקופת השואה

בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר החלו להגיע לאזור מרכז אסיה פליטים יהודים, הקדיש חודיידטוב מאמצים רבים להצלתם. באותן השנים היה יוצא לתור אחרי פליטים והכניסם לאחוזה שבנה בסמרקנד, שם דאג להם לקורת גג, טיפול רפואי ומזון. לאחר שיקומם הרפואי מצא להם עבודות ושיכן אותם בקולחוז שהקים. בתקופות מסוימות הגיע מספר הפליטים ששהו במקביל באחוזתו למאה איש. בסך הכול טיפל בכ-3,000 פליטים. אחד מהם, בחור מישיבת קמניץ, נישא לבתו הבכורה. בעקבות הלשנה נאסר חודיידטוב ונשפט על כך שסייע לפליטים באופן מחתרתי, אך יצא זכאי ממשפט זה.

עלייה לארץ ישראל

רפאל צמח חודיידטוב בתפילה בכותל המערבי

ב-12 בדצמבר 1971 עלה חודיידטוב לישראל. מאות מפליטי השואה שהציל השתתפו בקבלת פנים שנערכה לכבודו בבני ברק.

בהשראת פעולות ההצלה שלו במהלך השואה כתב הסופר הרב יוחנן בן אהרון חזק בשנת 1981 מחזה עלילתי בשבע מערכות בשם "היהודי הבוכרי מולא רפאל מסמרקנד" המתאר את מעשיו של חודיידטוב בתקופת השואה ואת המשפט בו הואשם בסיוע מחתרתי לפליטים.

בישראל התגורר בקריית מלאכי ועסק בעניינים ציבוריים. הוא פעל לשיקום חלקת הנביאים של העדה הספרדית ההרוסה בהר הזיתים, הקים בית כנסת לבני העדה הבוכרית בקריית מלאכי והוציא לאור מספר ספרים, ובתוכם: סדרת "כתבי הקודש עשרים וארבעה", מגילת אסתר בשפה הבוכרית וספרי שירה ופיוט של רבי שמעון חכם.

חודיידטוב נפטר ב-25 באוגוסט 1987 ונקבר בהר הזיתים לצד אשתו רחל.

לקריאה נוספת

• "מחזות ועלילות", יוחנן בן אהרון חזק, הוצאת רחובות, 1981, עמודים 446–484
• "יהדות בוכארה גדוליה ומנהגיה", גיורא פוזיילוב, הוצאת משרד החינוך, 2008, עמודים 299–305

קישורים חיצוניים

• שרה יעקובוב, בתוך התדפיס סיפור אישי, עמודים 39–45
• רפאל צמח בהתוועדות, מרץ 1973