רפאל קובליק

**רפאל קובליק**
**Rafael Kubelík**
לידה	29 ביוני 1914; Býchory, צ'כיה
פטירה	11 באוגוסט 1996 (בגיל 82); Kastanienbaum, שווייץ
מקום קבורה	Slavín
מוקד פעילות	ברנו
תקופת הפעילות	מ-1934
מקום לימודים	הקונסרבטוריון של פראג
סוגה	מוזיקה קלאסית, אופרה
שפה מועדפת	צ'כית
כלי נגינה	כינור
חברת תקליטים	דקה רקורדס
בן או בת זוג	לודמילה ברטלובה (1943–1961); אלסי מוריסון (1963–?)
צאצאים	מרטין קובליק
פרסים והוקרה	צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1974); מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1995); אזרחות כבוד של פראג (1990); אזרחות כבוד של ברנו (1990); פרס לאוני סונינג למוזיקה (1983); מסדר טומאש מסריק, דרגה 1; מסדר ההצטיינות הבווארי; אביר מסדר האמנויות והספרות; אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית; מסדר דנבורג ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

רפאל ירונים קובליק (בשם מלא בצ'כית: Rafael Jeroným Kubelík; ‏29 ביוני 1914 – 11 באוגוסט 1996) היה מנצח ומלחין צ'כי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובליק היה בנו של הכנר יאן קובליק. נולד בביכורי, אוסטרו-הונגריה, כיום בצ'כיה. למד בקונסרבטוריון בפראג. משנת 1936 עד 1939 ושוב משנת 1942 עד 1948 היה מנצח התזמורת הפילהרמונית הצ'כית. עם עליית הקומוניסטים אחרי מלחמת העולם השנייה, גמלה בלבו ההחלטה לעזוב את צ'כוסלובקיה. ההזדמנות נקרתה בדרכו כאשר נסע לבריטניה להופיע בפסטיבל אדינבורו. קובליק ורעייתו הורשעו בעריקה במשפט שהתנהל בהיעדרם. בשנת 1967 קיבל אזרחות שווייצרית.

קובליק היה מנצח התזמורת הסימפונית של שיקגו משנת 1950 עד 1953 (לפי השמועה, ניסיון מתסכל הן לו והן לתזמורת), מנהל מוזיקלי של בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן משנת 1955 עד 1958, של תזמורת רדיו בוואריה משנת 1961 עד 1979 ושל המטרופוליטן אופרה, ניו יורק, משנת 1972 עד 1974. כמנצח, הקליט את מחזור הסימפוניות של רוברט שומאן בשתי הזדמנויות (בשביל דויטשה גרמופון ב-4–1963 ולסוני קלאסיקל ב-1979). המחזור השלם של סימפוניות מאהלר (שהוקלט בין השנים 1967 - 1970) עודנו זוכה להערכה רבה.

בין יצירותיו חמש אופרות, כמה סימפוניות ומוזיקה קאמרית.

לאחר מותו בשנת 1996 בלוצרן, שווייץ, נקבר קובליק בבית הקברות וישהראד בפראג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא רפאל קובליק בוויקישיתוף

רפאל קובליק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רפאל קובליק, באתר ספוטיפיי
רפאל קובליק, באתר AllMusic (באנגלית)
רפאל קובליק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רפאל קובליק, באתר דיזר
רפאל קובליק, באתר Discogs (באנגלית)
רפאל קובליק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רפאל קובליק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הקודם: ואצלב טאליך	מנצח ראשי, התזמורת הפילהרמונית הצ'כית 1942 - 1948	הבא: קארל אנצ'רל

הקודם: ארטור רודז'ינסקי	מנהל מוזיקלי, התזמורת הסימפונית של שיקגו 1950 - 1953	הבא: פריץ ריינר

הקודם: קרל רנקל	מנהל מוזיקלי, בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן 1955 - 1958	הבא: גאורג שולטי

הקודם: אויגן יוכום	מנצח ראשי, תזמורת רדיו בוואריה 1961 - 1979	הבא: קולין דייוויס

זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980	איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000	מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020	אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך	אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023)