רפואה גרעינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רפואה גרעינית היא ענף ברפואה שעושה שימוש באטומים רדיואקטיביים ובקרינה מייננת לשם מחקר ואבחון מחלות וכדי ללמוד על שינויים פתולוגיים. כמו כן, הרפואה הגרעינית מנצלת את התנאים הביופיזיקליים של התא כדי לטפל ולהרוס בצורה מבוקרת גידול סרטני, מבלי לפגוע ברקמת התאים הבריאה, באמצעות שיטה הנקראת רדיותרפיה.

הרפואה הגרעינית עושה שימוש בחומרים רדיואקטביים במינון נמוך כדי לבדוק תפקוד של רקמות, כגון המוח, בלוטות וכלי דם. לצורך האבחון מוזרם חומר רדיואקטיבי לדם, ולאחר הספיגה ברקמה נעשה צילום באמצעות גלאים של הקרינה הנפלטת מן הגוף. התמונה המתקבלת, בין אם היא דו-ממדית או תלת-ממדית, מאפשרת לאבחן את תפקוד הרקמה, ובכך ענף רפואה זה נכלל בתחום הדימות הרפואי התפקודי. מכשירי הדימות ברפואה הגרעינית קולטים קרינת גמא (סקינטיגרפיה וטומוגרפיית פליטת פוטון בודד) הנפלטת מן החומר הרדיואקטיבי או פוזיטרונים (PET). קרינת בטא משמשת לצורך הטיפולי בהרס תאים סרטניים.

החומר הרדיואקטיבי המוזרק הוא מולקולה המורכבת משני חלקים: האחד רדיואקטיבי והשני בעל אופי ביוכימי המכוון את החומר אל איבר מסוים, שם הוא נספח לרקמה ולתהליכים אשר יש עניין לבדוק אותם. הפיזור של החומר בגוף הוא שמקנה את יכולת הבדיקה. על החומר הרדיואקטיבי להיות בעל עוצמה וזמן מחצית חיים המאפשרים פענוח אך לא גורמים לנזק. היסוד הרדיואקטיבי השכיח ביותר בשימוש הרפואה הגרעינית הוא האיזוטופ טכנציום-99m, שלו זמן מחצית חיים של 6 שעות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.