רפובליקות ברית המועצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לחצו כדי להקטין חזרה
רוסיה הסובייטית קזחסטן הסובייטית קירגיזסטן הסובייטית טג'קיסטן הסובייטית אוזבקיסטן הסובייטית גאורגיה הסובייטית טורקמניסטן הסובייטית אזרבייג'ן הסובייטית ארמניה הסובייטית אוקראינה הסובייטית מולדובה הסובייטית בלארוס הסובייטית ליטא הסובייטית לטביה הסובייטית רוסיה הסובייטית אסטוניה הסובייטיתUSSR Republics de.png

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

רפובליקות ברית המועצות. למידע על רפובליקה, לחצו עליה

רפובליקות ברית המועצות היו, על פי סעיף 76 של החוקה הסובייטית של 1977, מדינות סובייטיות סוציאליות ריבוניות המאוחדות עם שאר הרפובליקות הסובייטיות במסגרת ברית המועצות. סעיף 81 לחוקה קבע כי "זכויותיהן הריבוניות של הרפובליקות הסובייטיות תשומרנה על ידי ברית המועצות". עם זאת, השלטון הקומוניסטי בברית המועצות היה בפועל ריכוזי מאוד, ומידת העצמאות ממנה נהנו הרפובליקות השונות הייתה מועטה, זאת עד לאמצע שנות השמונים, כשהרפורמות הפוליטיות שבהן נקט מיכאל גורבצ'וב גרמו לשחרור כוחות פוליטיים ריאקציוניים ולהתרופפות נוקשות המשטר, עד שהביאו לבסוף להתמוטטותו.

חוקיות סיפוחן של שלוש הרפובליקות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, וליטא) בשנת 1940 נתונה במחלוקת. על פי בית הדין האירופאי לזכויות אדם, ממשלות המדינות הבלטיות (לאחר קבלת עצמאותן), וארצות הברית, שלושתן נכבשו על ידי ברית המועצות, בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב משנת 1939, באופן המנוגד למשפט הבינלאומי. ברית המועצות לעומת זאת טענה כי סיפוח מדינות אלו היה לגיטימי, עמדה בה המשיכה להחזיק רוסיה אף לאחר התפרקות האיחוד.

בעשורים האחרונים לקיומה, הורכבה ברית המועצות מחמש עשרה רפובליקות סובייטיות סוציאליסטיות, הקרויות לעתים בפשטות רפובליקות סובייטיות. בתוך ברית המועצות הן היו קרויות גם רפובליקות האיחוד. הן היו בעלות משטר סוציאליסטי, ובכולן למעט הרפובליקה הרוסית, פעלה מפלגה קומוניסטית עצמאית, שהיוותה חלק מהמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. כל הרפובליקות הסובייטיות לשעבר הן כיום מדינות עצמאיות, וכולן למעט שלוש המדינות הבלטיות קשורות בצורה רופפת זו לזו במסגרת חבר המדינות העצמאיות.

מבחינה חוקתית, הייתה ברית המועצות פדרציה. בהתאם לסעיף 72 של חוקת 1977, הייתה לכל רפובליקה הזכות התאורטית לפרוש מהאיחוד. לאורך המלחמה הקרה נחשבה זכות לחסרת משמעות באופן מעשי, אם כי בדצמבר 1991 באחרית ימיה של ברית המועצות, נעשה שימוש בסעיף זה על ידי רוסיה, אוקראינה, ובלארוס, צעד שהוביל להתפרקותו הסופית של האיחוד.

בהתאם לחוקת ברית המועצות, הייתה מבוססת המערכת הפוליטית במדינה על מועצות פועלים (סובייטים), שהיו קיימות לאורך כל ההיררכיה האדמניסטרטיבית, החל מהרמה המקומית, ועד לסובייט העליון שהיה ממוקם במוסקבה. במקביל למבנה האדמניסטרטיבי הרגיל, קיימת הייתה בכל רפובליקה היררכיה מפלגתית מקבילה, שאפשרה לפוליטבורו מידה גדולה של שליטה בנעשה ברפובליקה. בעלי תפקיד במבנה האדמיניסטרטיבי הרגיל היו ככלל כפופים למקביליהם במבנה המפלגתי, ומינויים בכל הרמות הן במבנה המפלגתי והן במבנה הרגיל דרשו את אישור המפלגה. הנוהג המקובל ברפובליקות (למעט רוסיה) הכתיב כי ראש הרפובליקה יהיה פקיד מקומי, בעוד ראש המנגנון המפלגתי באותה רפובליקה יהיה נתין אחת הרפובליקות האחרות.

לכל רפובליקה הייתה מערכת משלה של סמלים לאומיים שכללו דגל, סמל, ולמעט רוסיה אף המנון.