רפורמה ביהדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מערבב בין מושגים לא קשורים, מתעלם מהעיקר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ההיכל בהמבורג החדש שתכנונו החל ב-1841 ונחנך ב-1844 והיה הסיבה המיידית לריב ההיכל Israelitischer Tempel Poolstraße, Hamburg, Germany, 1844
מראה מבפנים של ההיכל בהמבורג, על פי ליטוגרפיה מ-1844

הרפורמה ביהדות היא תהליך שהחל בקרב חלק מיהודי אירופה בסוף המאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19, לאחר המהפכה הצרפתית, בתגובה לראשית האמנציפציה וכהמשך לתנועת ההשכלה היהודית ולחילון. תהליך זה כלל רפורמות במנהגים ובהמשך גם בפולחן היהודי. חלוצי הרפורמה, דוגמת אהרן חורין, ראו את עצמם כממשיכי המסורת היהודית, שלדעתם הצטיינה תמיד בגמישות ובפתיחות עד להתאבנותה בשלהי ימי הביניים.

פרופ' מיכאל מאיר, בספרו "תנועת הרפורמה ביהדות", מגדיר אותה כך:

בהתחשב בחוסר היכולת להתקבע על אף הגדרה עצמית או רעיון דתי יחידים כדי להחליט מה נכלל בתוך תנועת הרפורמה, גבולותיה חייבים להיוותר לא-ברורים... לכן הנאו-אורתודוקסיה של רש"ר הירש חייבת לקבל כאן מקום שכן אימצה את המודרניות... יותר מכך, זכריה פרנקל והתנועה הקונסרבטיבית ייכללו, שכן שאפו לרפורמה ביהדות המסורתית, מוגבלת ככל שתהא על ידי נאמנות להלכה. אך האורתודוקסים המודרנים והקונסרבטיבים פיתחו זהויות משלהם. הם נעשו ליריביה של תנועת הרפורמה המאורגנת על אף שחלקו כמה מעקרונותיה. על כן, למרות שהתנועות המסורתיות יותר לא יכולות להיעדר כליל מתולדותיה, הן מופיעות כאן בעיקר כדי לספק ניגוד.

– מיכאל מאיר, Preface:Considerations of Historiography, בתוך: Response to Modernity: A History .of the Reform Movement in Judaism, עמ' xi.

הגב' ברוריה מכמן, מהמסלול לחינוך במכללת אורות ישראל, הגדירה את הרפורמה ביהדות כך:

המונח רפורמה (רה-פורמה) פירושו עיצוב מחדש, והוא משמש ביהדות מאז ראשית המאה התשע עשרה לציון זרם יהודי הדוגל ב"תיקונים" בדת היהודית, כדי "להתאימה" לנורמות הזמן והסביבה, שלא מתוך מחויבות להלכה

רפורמים - מאמר של ברוריה מכמן

הרקע הכללי להופעת הרפורמה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמה הייתה, במידה רבה, תוצאה של תנועת ההשכלה היהודית, שרוב מייסדיה היו שומרי מצוות, אשר חשבו ששמירת מצוות הדת אינה מנוגדת לדרישה לאמנסיפציה ולהשתלבות בחברה הסובבת אותם. חלק מממשיכיהם היו קיצוניים יותר ברעיונותיהם וביקשו לבטל את אותן המצוות המנוגדות לעידן האורות והמהוות סלע מחלוקת עם העמים האחרים לדוגמה: כל נדרי ששימשה תירוץ לאילוץ היהודים להישבע שבועת היהודים בבתי המשפט.

במחשבה הפילוסופית השלטת במערב ומרכז אירופה בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 הייתה השפעה גדולה מאוד ל"אתיקה" של ברוך שפינוזה, וגם היחס ליהודים נגזר במידה רבה מתורתו הפילוסופית, תורה שנדחתה על ידי היהודים. חשיבתו של שפינוזה ותפיסתו את מהות האלוהות והיהדות השפיעו ישירות על תורותיהם של גוטהולד אפרים לסינג (חברו ובן שיחו של המשכיל היהודי משה מנדלסון) ושל עמנואל קאנט.

משה מנדלסון גרס שמצוות התורה אינן אלא חוקי המדינה היהודית הקדומה, שהועתקו אל קהילות הגולה. מכאן החלה התלבטותם של יהודים משכילים לגבי הנאמנות לחוקי מדינה קדומה, שאבדה, לעומת חוקי המדינות בהן חיו בהווה. שאול אשר, מחבר המסה לוויתן גרס שאת החוקה היהודית אפשר לשנות ביוזמה אנושית וקרא ל"רפורמציה" בתוך היהדות, רפורמציה שכתוצאה ממנה החוקה תהפוך לאמונה שתיתן למאמיניה סיפוק רוחני, תמורת חיובם להאמין באלוהים, מבלי להגביל את חופש הרצון.‏[1]

המצדדים ברפורמה בחינוך היהודי, כדי שהיהודים יוכלו ליהנות מהידע של עידן הנאורות, לא הסתפקו בהוספת לימודים כלליים ללימודי היהדות המסורתיים, אלא ביקשו שגם לימודי היהדות יתנהלו על פי ספרי לימוד מסודרים, ספרים בהם יופרדו עיקרי האמונה מהמנהגים ומהאמונות הטפלות, כדי שהילדים יבחינו בנקל במה חשוב יותר.

הכיוון שהותווה על ידי משה מנדלסון יצר תנועה של הדוגלים בשינויים (התיקונים), תנועה שכונתה בשם "רפורמה" בארצות הגרמניות ובשם "ניאולוגיה" במרחב ההונגרי.‏[2]

רפורמציה מסוימת הייתה גם מנת חלקם של זרמים שלא ראו עצמם רפורמיים, אלא אורתודוקסים, כמו הנאו אורתודוקסיה. הנאו-אורתודוקסיה, מבית מדרשו של רש"ר הירש, מבדילה בין "מנהג" ובין "מצווה" - מנהגים אפשר לשנות, אך מצוות לא. לפי תפיסתו של הירש ההלכה קדושה וניתנה משמיים כשהיא שלמה, לכן אין להכניס בה שום שינוי, ובזה מתבדלת הנאו-אורתודוקסיה מהגישות הרפורמיות הפחות שמרניות, אפילו מהקונסרבטיבים המוכנים להתאים את ההלכה לרוח הזמן.‏[3]

נפוליאון והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – נפוליאון והיהודים, הסנהדרין של פריז

המהפכה הצרפתית הביאה את הקץ על האפליה בין אנשים בשל אמונתם או מוצאם. הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789 הבטיחה חופש דת וחופש פולחן. רוב מדינות אירופה נקטו באותה תקופה בגישה שהגבילה את זכויות בני המיעוטים ובמיוחד זכויות היהודים, שנתפסו כגורם זר. מסעות הכיבוש של נפוליאון הפיצו את רעיונות המהפכה הצרפתית בנוגע לשוויון בין אזרחים.

ראשית הרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדה היהודית הראשונה, שהתארגנה לשם התנהלות רפורמית, הייתה עדת ישורון באמסטרדם, בהנהגת רבם, יצחק גראנבום ובבית הכנסת שלהם הונהגו לראשונה שינויים שונים בתפילה בציבור, בסידרי בית הכנסת ובתכני התפילה, למשל: ביטול תפילת אב הרחמים. שינוי המשטר בהולנד לאחר נפילת נפולאון הביא לאיחוד כפוי של הקהילה היהודית וחיסול עדת ישורון. במקביל, בממלכת וסטפליה, עמד בראש הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה ישראל יעקבסון והוא הנהיג רפורמות שהוטלו על כל הקהילה היהודית של וסטפליה, עד נפילת נפולאון וחיסול ממלכת וסטפליה.

הרפורמה במרחב הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח וינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נוסח וינה

נוסח וינה הוא הכינוי שניתן לפשרה שנקבעה בין היהודים המסורתיים ובין שוחרי הרפורמה, בעבודת הקודש של בית הכנסת הגדול של וינה, במחצית הראשונה של המאה ה-19.‏[4] הפשרה איפשרה קיום קהילתי משותף לרפורמיים ומסורתיים והועתקה על ידי קהילות רבות.

בבית כנסת זה הוזמן לכהן, כמנהל בית הספר היהודי, הרועה הרוחני והמטיף הרפורמי יצחק נח מנהיימר, כי רשמית אסור היה ליהודים להעסיק רב. כחזן הוזמן סלומון זולצר, שפיתח בווינה סגנון שונה ממה שהיה מקובל עד אז לניהול המוזיקלי של טקס התפילה. הסגנון החדש כלל מקהלה, המלווה את החזן ואת התפילה בקטעים מוזיקליים קבועים. סגנון זה, שהתקבע בבית הכנסת שטאדטטמפל, התפרסם בכל רחבי העולם בכינוי "נוסח וינה" או "מנהג וינה", ועד היום מושפעים בתי הכנסת מסגנון התפילה שהונהג בו.

הרפורמה בצרפת הקונסיסטוריאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולרי טרקם

הרפורמה בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהציבור היהודי הרפורמי של בריטניה התפתחו שלוש התארגנויות, היהדות המסורתית של בריטניה, היהדות הרפורמית של בריטניה והיהדות הליברלית של בריטניה. שני הארגונים האחרונים, הרפורמים והליברלים, מסונפים לארגון העולמי של היהדות המתקדמת, המסורתיים מסונפים לתנועה הקונסרבטיבית.

במחצית הראשונה של המאה ה-19, ביהדות בריטניה, שכלל חבריה בשנת 1851 לא עלו על 35,000 נפש, מרביתם מרוכזים בלונדון, התחילה הרפורמה ביהדות. מרבית בני הקהילה לא הקפידו על קיום מצוות ועל פי מפקד, שנערך ב-1850, רק 10% מחברי הקהילה השתתפו בתפילת שחרית. ב-1833 פורסם חיבור בעילום שם (נכתב על ידי אייזק ד'יזראלי, אביו של בנימין ד'יזראלי), אשר טען, שכל מצוות היהדות, הן מעשה ידי אדם, לכן ניתן לתקנן או לבטלן, לפי הצורך. היו בין יהודי בריטניה גם כאלה שהכירו רק בחוקי התנ"ך ודחו מעליהם את התורה שבעל פה.‏[5]

בשנות העשרים של המאה ה-19, בבית הכנסת הגדול (האשכנזי) של לונדון ובבית הכנסת העתיק (הספרדי והפורטוגזי) נעשו ניסיונות, שלא עלו יפה, להנהיג תיקונים, כגון: הקטנת מספר הברכות של "מי שבירך" לעולה לתורה. בעל ההון יצחק ליאון גולדסמיד איים בעזיבת בית הכנסת הגדול ובהקמת בית כנסת שיתנהל בדומה להיכל בהמבורג. בעקבות סירוב הרוב פתחו הלא מרוצים, שרבים מהם באו מהמשפחה הספרדית מוקאטה ומהמשפחה האשכנזית גולדסמיד (שתי המשפחות היו קשורות גם בקשרי נישואין ובקשרים עסקיים) את "בית כנסת מערב לונדון של יהודים בריטיים", בית כנסת משותף ליהודים אשכנזים וספרדים. בין מנהיגי הקהילה הרפורמית, שקמה סביב בית כנסת זה היו יצחק ליאון גולדסמיד האשכנזי והוריישו מונטפיורי (אחיו של משה מונטפיורי) מהצד הספרדי.

הרפורמה בהונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הקרע ביהדות הונגריה, יהדות נאולוגית

ניצנים ראשונים של קריאות לרפורמה הופיעו בממלכת הונגריה בתחילת המאה ה-19, בדמותם של הרב אהרן חורין ותומכיו. בשנות ה-30 וה-40, במקביל להתערות הגוברת של היהודים בחברה הכללית, החלה להתגבש התנועה שתיוודע כנאולוגיה. ראשיה, שהבולט ביניהם היה הרב לאופולד לעף, הזדהו עם עמדותיו של זכריה פרנקל. גישתם הייתה מתונה מחד ואנטי-אורתודוקסית מאידך: הם דחו את רעיונותיהם של אברהם גייגר ושמואל הולדהיים, והתנגדו באותה מידה לרב עזריאל הילדסהיימר. הם נאבקו באורתודוקסים בסוגיות שונות, כמו מבנה בתי-הכנסת ושאלת הקמת סמינר מודרני להכשרת רבנים. בין 1848 ל-1852 פעלה במספר ערים בהונגריה תנועה בראשות אדא הורן שדגלה בשיטתו של הולדהיים, ושמרכזה היה בפשט. היא נאסרה לבסוף על ידי השלטונות.

ב-1868, לאחר שהוענקה אמנציפציה מלאה ליהודים, נערך בבירה קונגרס שנועד להקים ארגון ארצי לייצוג הקהילות היהודיות. האורתודוקסים ראו בהצעה זו פתח להשתלטות הנאולוגים עליהם. הם ניסו לשתק את האסיפה באמתלות שונות ולבסוף פרשו ממנה חלקם, לאחר שנדחה אולטימטום שהגישו בדרישה כי השולחן ערוך יהווה בסיס לכל ההחלטות. לאחר מסע לחצים, שוכנעה הממשלה לאפשר להם להקים ועד משלהם. כך קמו בהונגריה שני ארגוני קהילות ארציים ב-1871: "הלשכה היהודית הארצית", שקיבלה את התקנות שחוקקו בקונגרס וכמעט כל הקהילות בשליטת הנאולוגים הצטרפו אליה, ו"הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות האוטונומיות." כמו כן, היו קהילות ששמרו על עצמאותן, סירבו לחבור לאחד הגופים ונותרו במעמד של "סטטוס קוו." ברחבי הונגריה התפלגו חלק מהקהילות הוותיקות לשתיים ואף לשלוש חדשות שכל אחת מהן בחרה באחד הצדדים. הנאולוגים הקימו את הסמינר הרבני של בודפשט, שהכשיר דורות של רבנים שפעלו בכל מזרח אירופה ומרכזה.

הרפורמה במזרח אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמה חדרה למזרח אירופה במיוחד לקהילות בהם היו יהודים דוברי גרמנית. בעיר לבוב (למברג) אף הוכתר הרב הרפורמי אברהם כהן לרב העיר. זה מצא את מותו בנסיבות אשר הטילו חשד כבד על רצח מכוון של הרעלה בידי הקהילה האורתודוקסית. מערכת המשפט האוסטרו-הונגרית זיכתה את החשודים ברצח.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזרם המערבי

"הזרם המערבי" או, בצורה מדויקת יותר, "הפולחן המערבי" - הוא השם שאימצו החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-19 קהילות אשכנזיות מודרניות, אורתודוקסיות מתונות, בחלקן עם צביון רפורמיסטי, בנסיכות מונטניה (ולאכיה או "הארץ הרומנית") ואחר כך בממלכת רומניה.

בתי המדרש לרבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמה בצפון אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועידת פיטסבורג, שהתכנסה בימים שבין 1619 בנובמבר 1885, בפיטסבורג, ארצות הברית, הייתה כנס בו גובש המצע של היהדות הרפורמית בארצות הברית, שנותר המסמך המכונן שלה עד 1937.

בסוף המאה ה-19 ייצגה התנועה ליהדות מתקדמת רק 40,000 נפש מתוך ציבור של יותר ממיליון יהודים אמריקאים.‏[6]

התנועה הקונסרבטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות קונסרבטיבית

היהדות הקונסרבטיבית התבססה על משנתו של הרב הגרמני השמרן זכריה פרנקל, שתמך במחקר ביקורתי של התלמוד והספרות הרבנית אך התנגד לביקורת המקרא. פרנקל סבר שיש לגלות גמישות הלכתית רבה יותר משהיה מקובל בימיו.

הרפורמה בדרום אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים גרמנים שנמלטו מפני המשטר הנאצי הגיעו לכל מיני קהילות יהודיות ויחד איתם הגיעו גם רעיונות הרפורמה. כ-50,000 יהודים גרמנים הגיעו לארצות דרום אמריקה, בעיקר לארגנטינה וברזיל, למדו את השפות המקומיות, אך שימרו את הגרמנית ואת תרבותם. רבים ממהגרים אלה השתייכו בעבר לבתי כנסת ליברלים בגרמניה וניסו להעתיק את פולחנם גם למקומות החדשים אליהם הגיעו. ישיבתם של הגברים והנשים יחד, ויתר איפיוני הריטואל, משכו יהודים נוספים מבני המקום ומהגרים ממקומות אחרים.

ב-1936 נוסדה, בסאו פאולו, הקהילה הרפורמית הראשונה, "הקהילה הישראלית הפאוליסטית", שהונהגה על ידי הרב פרדריקו פינקוס, בוגר בית המדרש הליברלי של ברלין. קהילה זו איחדה שתי סיעות, האחת קונסרבטיבית והשנייה, הגדולה יותר, ליברלית. הסיעות ערכו תפילות נפרדות והקהילה, בניגוד לרב שלה, לא השתייכה לאף איגוד עולמי.‏[7]

הפולחן הרפורמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבדלים בין הפולחן האורתודוקסי והפולחן הרפורמי באים לידי ביטוי בסידורים שונים, בהימנעות של רפורמים מנוהגים מסורתיים מסוימים, שעדיין מקובלים אצל האורתודוקסים ובהוספת נוהגים חדשים, דוגמת הקונפירמציה.

הבדלים מצויים גם במבנה בית הכנסת וסידורו הפנימי, בשימוש בכלים מוזיקליים ובמקהלה, על טהרת הגברים או מעורבת, ואפילו בשימוש ברמקולים בשבתות ובחגים.‏[8]

הקונפירמציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי "הרפורמה הקלאסית" ביהדות, מראשית המאה ה-19 עד לאמצע המאה ה-20, הונהג בקהילות רפורמיות רבות טקס קונפירמציה, ברוח טקס הקונפירמציה הפרוטסטנטי, שהחליף את טקס בר המצווה המסורתי. בין הסיבות להעדפת טקס הקונפירמציה: הרצון להביע בטקס ידע רחב יותר ביהדות, ולא רק יכולת לקרוא מפרשת השבוע ו/או מההפטרה, וההעדפה של טקס קבוצתי על טקס אישי. במהלך המאה ה-20 עלה בהדרגה גיל הקונפירמציה מ-12 או 13 לגיל 16 או 18, כדי לבטא את עליית גיל הבגרות בחברה המודרנית, וכדי למשוך את התלמידים להתמיד בבתי ספר יהודיים במשך זמן רב יותר.

קונפירמציה הייתה נהוגה מראשיתה לנערות ונערים. הקונפירמציה הראשונה לנערות נערכה ככל הנראה בברלין, ב-1815. בקהילות מסוימות במזרח אירופה, כמו בריגה ובלבוב, הונהגה קונפירמציה רק לנערות, משום שלא היה טקס בת מצווה מסורתי; לבנים המשיכו לחגוג בר מצווה.

החל משנות ה-30 של המאה ה-20 חזרו הקהילות הרפורמיות לחגוג בר מצווה והחלו לחגוג בת מצווה במתכונת דומה; החל משנות ה-50 עורכים את הטקס המסורתי בכל הקהילות. עם זאת, בחלק מהקהילותה הרפורמיות והקונסרבטיביות בארצות הברית ממשיכים, במקביל, לערוך טקס קונפירמציה, שנתפס כבר כחלק מהמסורת היהודית הרפורמית. הטקס מתקיים בגיל תיכון, מציין את סיום הלימודים במסגרות הקהילתיות, ומבטא שלב נוסף במעבר לבגרות. הטקס הוא קבוצתי ונערך בדרך כלל בשבועות. התלמידים מתכוננים אליו ומכינים אותו ביחד; לעתים קרובות ההכנה כוללת פרויקט צדקה או התנדבות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עמ' 34–37.
  2. ^ "תולדות היהודים בהונגריה", יצחק פרי (פרידמן), כרך שלישי, עמודים 84, 86, 235, 362
  3. ^ בין מסורת לקדמה, עמ' 98.
  4. ^ חנה זמר, "אלוהים לא גר שם יותר", עמ' 66.
  5. ^ בין מסורת לקדמה, עמ' 199–200.
  6. ^ בין מסורת לקדמה, עמ' 335.
  7. ^ בין מסורת לקדמה, עמ' 394.
  8. ^ מיקרופון והגברת קול