רפורמות קלוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רפורמות קלוני או הרפורמות הקלוניות היו סדרת שינויים בנזורה הנוצרית של ימי הביניים שעסקו בעיקר בשיקום החיים הנזיריים המסורתיים, עידוד האמנות, והדאגה לעניים.

רפורמות קלוני התפתחו ממנזר בנדיקטי בודד (מנזר קלוני) לרשת מנזרים גדולה שדעכה עם השנים וכמעט נעלמה וכן לרפורמה דתית במערב אירופה. על אדמות המנזר יושבת היום הקומונה קלוני שהתפתחה ממקום היישוב של עובדי המנזר ובה כ-4,800 תושבים, בנוסף קיים מוזיאון קלוני השוכן בביתו הפריזאי של אב המנזר.

הרפורמות בוצעו בעיקר על ידי ברנו מקלוני ואודו הקדוש (878 בקירוב - 942), והופצו ברחבי צרפת (בעיקר בחבלים בורגונדיה, פרובנס, אוברן, פויטו), משם לאנגליה, רוב איטליה וספרד.

הרעיונות המרכזיים של הרפורמה היו:

  1. התנהלות על פי תקנון בנדיקט הקדוש ולאור עקרונות עבודת האל (אופוס דאי)
  2. ידיעה נרחבת ביותר של הפולחן היומי ותפילות יומיות מרובות
  3. העמקת האדיקות של כל אחד מהנזירים.

שחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קלוני

המניעים לרפורמות שהוביל מנזר קלוני היו השחיתות שפשתה בכנסייה הקתולית, כחלק מהרצון לרפורמה דתית התנגדו מקימי מנזר קלוני לשתי תופעות שהיו מקובלות בכנסייה של ימיהם:

  • ניקולאיזם, כלומר נישואי כמרים או חיים עם ידועה בציבור ומכאן חשש כי הם מעמידים את משפחתם מעל האינטרסים של הכנסייה, המושג הורחב לקיום יחסי מין מכל סוג שקויימו על ידי אנשי כנסייה שהתחייבו לחיי פרישות
  • סימוניה כלומר קנייה ומכירה של זכויות יתר, משרות כנסייתיות וגביית תשלום עבור שירותי דת. הסיבה למכירה זו הייתה שמשרת כמורה (וכמובן שמשרה בכירה יותר כמו בישופות או ארכיבישופות) הייתה מקנה למחזיק בה הכנסות, ומכאן רצון הממנה ליהנות מחלק מהכנסות אלו מראש.

ניצול לרעה של סמכויות נחשב כתוצאה של ההתערבות החילונית במנזרים ושל ההשתלבות הכנסייתית הנרחבת במערכות הפאודליות או המנוריאליות. באותה תקופה שאפו האפיפיורים לחזק את השליטה על כל הכמורה ולעצור את הסמכת הבישופים על ידי שליטים חילוניים. מאחר שמנזר בנדקטיני היה זקוק לאדמה, הוא היה זקוק גם לחסותו של אריסטוקרט מקומי. אולם, לעתים רבות דרש האריסטוקרט זכויות שהפריעו לתפעול המנזר. הרפורמה הקלונית הייתה נסיון לתקן את המנהגים הללו בתקווה שמנזר עצמאי יותר יוכל לאכוף במידה טובה יותר את תקנון בנדיקטוס.

רפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קלוני (מנזר)

גיום הראשון, דוכס אקוויטניה הקים את מנזר קלוני הראשון בשנת 910, בתנאי שהמנזר יהיה כפוף ישירות לאפיפיור ולא לאציל מקומי. משמעות הדבר הייתה שהמנזר יהיה עצמאי בפועל, מאחר שסמכותו של האפיפיור הייתה בעיקר תאורטית בגלל המרחק הרב. יתר על כן, מנזר קלוני היה בעל הסמכות על מנזרים שהמסדר שלו הקים. במאה ה-12 מנתה קהילת קלוני למעלה מ-1,000 מנזרים. לרפורמות היו תומכים רבים, בהם האפיפיור אורבנוס השני, למברט מהרשפלד, רישאר מוורדן (Richard de Verdun). הרפורמות עודדו גם את הכנסייה המערבית (Western Church) לנקוט בגישה יותר קשובה כלפי העסקים ולהעניק תמריצים לנסיונות לחזק את השליטה על הכנסייה המזרחית.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השיא של התנועה הקלונית (בערך 950 - 1130) היא הייתה אחד הכוחות הדתיים הגדולים ביותר באירופה. הרפורמות דרשו מסירות דתית גדולה יותר, בנוסף להשלכות הפוליטיות שיצרו. הקלוניאנים תמכו בפאקס דאי, וקידמו את מסעות הצליינות לארץ הקודש‏[1] . הפולחן הדתי (הלִיטוּרְגְּיָה), שהלך ונהייה ראוותני יותר, הוביל לדרישה לכלי מזבח מזהב, פרסקו באיכות גבוהה, ויטראז'ים צבעוניים, ומוזיקת מקהלה פוליפונית לצורך מילוי הכנסיות הרומנסקיות.

ב-1098 הוביל רובר ממולם חבורה של 21 נזירים קלוניאניים מהמנזר שלהם במולם על מנת להקים מנזר חדש. הקבוצה קיוותה להקים קהילה נזירית שבה הנזירים יוכלו לחיות תחת שמירה קפדנית יותר על תקנון בנדיקטוס. הנזירים רכשו חלקת אדמה ביצתית דרומית לדיז'ון שנקראה סיטו (לטינית: ציסטרציום), וכך הוקם מסדר הנזירים הציסטרסיאניים.

ב-1084 פרש ברונו מקלן יחד עם 6 חברים ממנזר קלוני שניהל רובר ממולם, פנה להרים שליד גרנובל, שם הקים מנזר חדש, שהתבסס על התקנון הבנדיקטי תוך הקצנת עיקרונות הפרישות והסגפנות. מנזר זה היה הבסיס למסדר הקרטוזיאני.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראשית דרכה של התנועה, נמתחה עליה ביקורת הן מתוך מנגנון הכנסייה והנזורה והן ביקורת חיצונית בגין גורמים שונים. הביקורות התמקדו בחוסר העצמאות הכלכלית והסתמכות על תרומות וכן בפאר של הכנסיות והמנזרים עצמם.

חוסר העצמאות הכלכלית ביטל מנהג נוסף, צדקה. נזיר הנסמך על תרומות לא יכול לתת צדקה. העברת תרומה שקיבל למישהו אחר לא נתפשה כצדקה. העושר והראוותנות עמדו בניגוד לרוח הסגפנות של הנזירים הראשונים.

אף כי קלוני השתייך לזרם הבנדיניקני, התנהלותו לא תאמה את עקרונותיו של בנדיקטוס מנורסיה. בנדיקטוס קבע שמנזר הוא קהילה בפני עצמה עם אב-מנזר אחד בעוד קלוני התנהל כמנזר אב מרכזי והרבה מנזרי משנה חסרי אב מנזר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]